ד״ר אמיר ח׳ניפס, יו״ר התנועה הדרוזית לדמוקרטיה ושיוויון בשיחה עם "מעריב" על מצבה של העדה הדרוזית בימים אלו ועל הקולות שנשמעים מתוך הציבור, על ברית הדמים שנשמרת עוד מתקופת היישוב ועל התחושה המתעצמת שהממשלה פשוט בוגדת בהם - "במקום תיקון נוסף עוד עוול ועוד עוול".
נאמת בעצרת המחאה המרכזית לפני מספר ימים, איך היה, האם אתה מרגיש בשינוי בימים האחרונים?
"השבוע מרגישים שציבורים גדולים במדינה מתעוררים, וביניהם יותר ויותר דרוזים. בעצרת דיברתי על שני אבות. האבא של ווסים ז"ל שאמר בסוכת האבלים: 'נמשיך לתרום ולהגן על המדינה שלנו', ובין אבא אחר, שבמקרה הוא גם ראש הממשלה, שמבריח את בניו לחו"ל ועסוק בחוקי שחיתות וכספי שוחד פוליטי ומגחך בשמחה כשהוא מעביר את חוק ההשתמטות בשבוע שווסים נפל עם עוד פרחים גיבורים צעירים", אמר ד"ר ח׳ניפס.
גפני לקראת בג"ץ הגיוס: "מעולם לא היה פסק דין לטובת החרדים"
ההתנגחות ממשיכה: ההצעה הישראלית שקהיר דחתה על הסף | דיווח
מה מצב העדה הדרוזית בימים אלו? כיצד המלחמה משפיעה? מהם הקולות שאתה שומע בשטח מהאנשים?
"העדה הדרוזית מגוייסת בכל הכוח מאז השבעה באוקטובר. כולם ללא יוצא דופן במאמץ המלחמתי. אלה שהתייצבו ראשונים בחזית ואלה שהתארגנו בישובים בכדי לעזור לכוחות הביטחון, למפונים ולמשפחות החטופים", אמר.
והוסיף: "מספר המשפחות ששלמו את מחיר האובדן עולה מיום ליום וצעירים רבים מתמודדים עם פציעות בגוף ובנפש. מאז קום המדינה, ועוד בתקופת היישוב, הדרוזים שמרו על ברית הדמים בכל מחיר ולו הכואב ביותר. מאז השבעה באוקטובר הם בראש המחנה שהתייצב להגנת המולדת. האהבה של העם הישראלי לדרוזים גדולה, אבל כואב מאוד ובלתי נסבל לראות איך הממשלה הנוכחית מחזירה להם. יש דור חדש של צעירים בקרב הדרוזים ששואלים שאלות קשות על היחס המפלה ועל הגזענות, עוד לפני המלחמה ובמיוחד מאז חוק הלאום הגזעני. הם מרגישים נבגדים. זה התחדד מאד מאז המלחמה".
העדה שילמה מחיר כבד גם במלחמה הזו, האם אתה מרגיש שמתייחסים לנופלים בכבוד?
"צריך להבדיל בין היחס של החברה האזרחית בישראל לנופלים מבני העדה. אזרחים ישראלים באים לנחם מכל חלקי הארץ, לחבק ולתמוך, לעומת הממשלה שלא מגיעה לנחם ולתמוך. כנראה הם יודעים שבעדה כבר לא מאמינים להם והם מפחדים לבוא. אנחנו מרגישים שהברית היא רק ברית דמים אבל אפילו כחללים אנחנו הדרוזים אזרחים סוג ב'".
אז מה הציפייה מהממשלה והמדינה?
"רבים בעדה האמינו שההתגייסות הגורפת למאמצי המלחמה תתוגמל בשינוי מדיניות כלפיהם אבל שום דבר לא השתנה לטובה, אלא להיפך, ועל הסוגיות הכואבות נוספו חדשות וצורבות. במקום תיקון נוסף עוד עוול ועוד עוול. רבים חשבו שההתגייסות שלהם תביא לתיקון חוק הלאום והוספת ערך השוויון, שהממשלה תציג איזה תכנית מתאר שתשחרר את הלחץ בדיור בישובים שלהם, שהמשטרה תפתיע באיזה תכנית אופרטיבית שתביא לחיסול הפשע ושהממשלה תציג תכנית לשילוב הצעירים והחיילים המשוחררים בשוק העבודה. אבל שום דבר מזה לא התממש".
"ההפך הוא הנכון: השבוע הצביעה הממשלה על חוק החשמל, שהיה אמור לאפשר לבתים דרוזים שעדיין לא השלימו תהליך הבנייה החוקית להתחבר לחשמל, ושני השרים בן גביר וסמוטריץ', אשר מחזקים בנייה לא חוקית ביהודה ושומרון, הצביעו נגד ולחצו על הממשלה להפיל את החוק".
ד"ר ח׳ניפס הוסיף: "החברה הדרוזית כועסת ורותחת מהיחס של המדינה כלפי העדה. הכעס מבעבע בפנים כמו בסיר לחץ ועלול להתפוצץ בפנים של הממשלה והחוקים הגזעניים שלה".
"ובנימה אישית: אני גודלתי וחונכתי על ברכי הציונות ואהבת הארץ. סבא שלי, שייח סאלח ח'ניפס, היה חבר הכנסת הדרוזי הראשון ומאדריכלי ברית הדמים. אחי ואני קציני צבא במילואים וכך גם אבא שהיה קצין משטרה בכיר. חוק הלאום גרם לי זעזוע עמוק. לא האמנתי שדבר כזה יכול להתרחש כאן. מנוגד למגילת העצמאות ולערכים הדמוקרטיים. יצאתי למאבק ציבורי".
ד"ר ח׳ניפס הסביר: "כשנבחרה ממשלת הימין המצב החריף. הגזענות והדורסנות נעשו גלויות. הרצון להפיכה המשטרית ערער את כל יסודות האמון בקרב חלקים רבים בעדה וכמובן אצלי. יצאנו למחאה. אצל הדרוזים, שתמיד רק שרתו ונתנו, זה מהפך אדיר וגם כאב גדול. למחות נגד ממשלה של המדינה שהם כל כך היו גאים לשרת אותה באהבה".
בסוף דבריו אמר: "מאז השבעה באוקטובר אני משרת כסרן במילואים וחרד מאד למה שקורה בחברה הישראלית וכועס מאד על סטירות הלחי שהדרוזים מקבלים יום יום מממשלה שלא רואה אותם ממטר, שמסתפקת בסיסמאות עלובות אך עושה הכל כדי להרוס את הברית בינינו. אנחנו משלמים בדם ומקבלים חזרה את חוק החשמל וההריסה. מקבלים עבור הנאמנות שלנו - יריקה בפרצוף. מנחם אותי רק דבר אחד. לראות את החיבוק ואחוות האחים האמיתית של ציבור אזרחי הולך וגדל במדינה. ואני עדיין מאמין ומקווה כי דברים ישתנו ויבוא תיקון לפני שיהיה מאוחר".