למעלה מ-20% מהסטודנטים והסטודנטיות הרשומים לשנת הלימודים הנוכחית התגייסו למילואים מאז תחילת המלחמה. לקראת סיום שנת הלימודים האקדמית בצל מלחמת חרבות ברזל, לא ניתן להשאיר מקום לספק: משרתי ומשרתות המילואים באקדמיה טוענים כי נאלצו להתארגן ולדאוג לעצמם. שקד בנפשי, מנכ"לית עמותת "בואו" למען הצעירים והסטודנטים בישראל שוחחה עם "מעריב" על הצרכים שלא נענו ועל המאבק שנאלצו לנהל הסטודנטים משרתי המילואים.
אז איך הכל התחיל?
"בחודש נובמבר האחרון, בשיאו של המאבק שלנו, הגיע אחד מנציגי המועצה להשכלה גבוהה לוועדת חוץ וביטחון, בה נכחתי, ואמר באופן שהשאיר אותי מופתעת במיוחד שחלק ניכר מהמוסדות האקדמיים לא הכירו את כלל הזכויות המגיעות למילואימניקים, ושלקח להם זמן ללמוד ולגשר אחר הפערים הבסיסיים ביותר שמעוגנים בחוקי המדינה", מספרת בנפשי.
תוך 40 דקות בלבד: המארב של צה"ל בשג'אעייה ומכרה הזהב שמצא
"כל כך קיצונית"; "אלוהי הדמוקרטיה": "האמבוש" על היומ"שית בישיבת הממשלה
היא מוסיפה: "לא היה לנו צל של ספק, ביתר שאת באותה ועדה אך גם לפניה - כדי לקבל את כלל הזכויות שמגיעות לנו, על מנת שנוכל לשרוד את השנה האקדמית מבלי לפגוע משמעותית בממוצע שלנו, ולמען שוויון זכויות אמיתי בין אלו שיצאו לשרת לבין אלו שלא – אנחנו חייבים להתארגן ולדאוג לעצמנו".
"במהלך השנה האקדמית האחרונה שרתתי למעלה מ-100 ימי מילואים", מספרת בנפשי, "אני לומדת במוסד לימודים פרטי, שהחליט לפתוח את השנה מוקדם מכולם למרות המצב, והרגשתי ששכחו אותי. אנו חיים במדינת ישראל והאקדמיה חייבת להיות ערוכה למצבים מהסוג הזה, להושיט יד ולתת לנו את הביטחון שאנחנו יכולים וצריכים ללכת להגן על המדינה, ושיהיה מי שידאג לנו כשנחזור".
מה עשיתם ואיך פעלתם באותה תקופה?
"זה התחיל מהתארגנות מהירה של פורום משרתי מילואים מכלל מוסדות הלימוד האקדמיים. רובנו לוחמים, חלקנו הגדול משרתים עד לימים אלו ממש, ויותר מהכל – הבנו שאם לא נצא להילחם על העתיד שלנו, אף אחד לא יעשה זאת עבורנו", היא אומרת.
"התחלנו לאסוף מהשטח את כלל הבעיות שעלו בקרב הסטודנטים, ולעבוד יחד עם קצין המילואים הראשי (קמל"ר) ועם העמותה למען משרתי מילואים. משם הגענו לכנסת והתחלנו ליזום ועדות, הצעות חוק והוראות שעה, וכך בחודש דצמבר הגשנו עם חה"כ מיכאל ביטון את הצעת החוק לסיוע לסטודנטים המשרתים בשירות מילואים, עליה עבדנו במשותף. הצעת החוק היוותה מנוף לחץ מול המוסדות, באמירה פשוטה וחד משמעית: או שתדאגו לנו לכל המעטפת אליה אנו זקוקים, או שנתקדם במתכונת של חקיקה", מצהירה בנפשי.
היא מוסיפה: "במקביל להצעת החוק, היינו בקשר עם הצוות של קמל"ר על המתווה עליו עבד בשיתוף עם המוסדות האקדמיים, וחיזקנו כל יוזמה שהגיעה למען הסטודנטים – דוגמת הצעת החוק שעברה למימון 100% במתכונת 'ממדים ללימודים'. בנוסף, הובלנו פגישות מול מבקר המדינה על בעיות ממוקדות שעלו בקרב הסטודנטים משרתי המילואים, שבחן לעומק את הנושאים מול המוסדות – פעילות מבורכת אשר תרמה באופן משמעותי למאבק שלנו".
איך נראו המאבקים שהובלתם?
"כמעט בכל מוסד אקדמי הייתה התארגנות סטודנטיאלית. באלו בהן לקחנו חלק, הפעלנו לחץ מקומי אדיר על ראשי המוסדות. פעלנו בנושאים ממוקדים כמו סבסוד שכר הדירה במעונות עבור לוחמים, וכן במקרים של עוולות משמעותיות כלפי הסטודנטים. בחלק מהמוסדות הצפנו את הבעיות מול צוות מבקר המדינה וחברי ועדת החינוך, וגם הקמנו קהילה של למעלה מ-7,000 סטודנטים וסטודנטיות משרתי מילואים להם נתנו מענה מיידי בכל תחום שהוא. לאט לאט ראינו כיצד הדברים שעשינו נושאים פירות, והרגשנו שהצלחנו במאבק שלנו".
נתקלתם בהתנגדויות משמעותיות במהלך הדרך?
"ישנם המון אנשים וארגונים סטודנטיאליים שהביעו ביקורות וניסו להתנגד למאבקים שונים שהובלנו, חלקם אמרו דברים קשים בניסיון להניע את הסטודנטים מלשתף איתנו פעולה. כנראה שככה זה, מערכות גדולות ומסורבלות חוששות משינויים, אבל זה לא עצר ולא יעצור אותנו. הדבר הישראלי והציוני ביותר שיש לעשות בימים אלו הוא לדאוג שמי שיצא להגן על המדינה - לא ישלם מחירים קשים ויישאר מאחור. זה התפקיד שלנו כמדינה, כציבור ישראלי וכמשרתי מילואים שנותנים זה לזה גב, גם ברגעים אלו ממש".
איך תרצי לסכם את העשייה ומה הלאה?
"אני חושבת שזו הייתה השנה הכי אינטנסיבית ומשמעותית שעברתי מאז שהתחלתי את דרכי כסטודנטית באקדמיה, ואני רוצה להגיד לכלל הסטודנטים שיצאו לשירות: אנחנו נמשיך ולא נעצור, עד שכולם יחזרו הביתה".