סרן איליי לוגסי הובא היום (חמישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה. מאות מתושבי העיר - כיבדו אותו בדרכו האחרונה. סמדר אמו, אשר עובדת בעיריית קריית שמונה, ספדה בכאב לבנה היחידה: "תמכתי בך בכל מה שרצית, רצית ללכת לקרבי, אמרת לי 'אימא צריך לחתום אצל עורך דין', המשפחה אמרה: 'סמדי אל תחתמי לו', אתה אמרת שחזרת הביתה 'אימא את לא מקשיבה לרעשי רקע נכון? זה אני ואת'. אמרתי לך 'כן ילד שלי, זה אני ואתה'".
עוד ספדה לו אימו ואמרה: "ביום שהלכנו לעורך דין, בלב כבד ובוכה, בכל חתימה שאני חותמת אני רועדת, והחתימות לא נגמרות, יצאנו ואמרת לי 'אימא איזו לביאה את', 'אימא איך אני גאה בך, 'אין אימהות כמוך בעולם'. רציתי לומר לך ילד יקר שלי, אני גאה בך! גאה בך על כל הדרך שעשית. הלכתי כמו טווס - נפוחה מרוב גאווה, ועכשיו אין נוצות ואין טווס. השארת בור עמוק".
קורע לב: אלפים ליוו למנוחות עולמים את נולר ואבניאון שנפלו בעזה
"להעביר את ערכיך לכל הדורות": רס"ן במיל' דור זימל הובא למנוחות
ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן, ספד לו: "איליי, גיבור ישראל, נפצע בתחילת המלחמה ולאחר מספר שבועות של החלמה בבית, התעקש לחזור ולהילחם ברגע שעמד שוב על רגליו. איליי הוא בנה יחידה של סמדר לוגסי תושבת העיר ועובדת מסורה של הרשות. קריית שמונה המומה וכאובה. קיבלנו את הבשורה הקשה מנשוא על מותו של סרן איליי אלישע לוגסי".
מורתו, ליאת זפרני, סיפרה על פגישתה האחרונה עם איליי, לאחר שנפצע אך התעקש לחזור ללחימה בכל זאת: ״נהנתי מחוש ההומור שלך, מהיצירתיות, מהיכולת להיות רציני וכל כך איכותי, בוגר ואחראי. כולם אהבו אותך. לפני מספר חודשים נפגשנו, והיית עם רגל מגובסת על כיסא גלגלים".
עוד המשיכה ואמרה: "חיבקתי אותך ואמרתי לך 'איזה מזל שנפצעת קל, עכשיו לא תחזור לשם'. הסתכלת לי בעיניים ואמרת לי 'בשנייה שאוכל לדרוך על הרגל אני חוזר לעזה'. היית עם עיניים בוהקות, כל כך נחוש, הבנתי שאין לי סיכוי. רק הסתכלתי על אמא בעיניים שרק אמא יכולה להבין... וביקשתי שתשמור על עצמך ותחזור בשלום. כמה קשה לכתוב עליך בזמן עבר״.