על פי ההערכות, מאז פרוץ המלחמה נשרפו כ-150 אלף דונם בגליל העליון, ברמת הגולן ובגליל התחתון, מתוכם כ-125 אלף דונם של שטחים פתוחים, הכוללים בין היתר שטחי מרעה ושטחים שבטיפול רשות הטבע והגנים וכ-25 אלף דונם של שטחים מיוערים שבטיפול קק"ל.
בקק"ל מתמודדים הפעם עם אירוע בסדר גודל הרבה יותר משמעותי גם לעומת מלחמת לבנון השנייה, כאשר אז נשרפו כ-7,000 דונם של שטחי יערות – פחות משליש לעומת הנזקים הנוכחיים.
מנהל מרחב צפון בקק"ל שלי בן ישי, אומר: "כדי לשקם יער באופן מלא וכדי שהעצים יגיעו לגבהים שהיו לפני השריפות יש צורך בכ-15 שנים, רק לאחר כשנתיים-שלוש וביצוע בדיקות של הקרקע, ניתן להתחיל בהליך השיקום. יחלפו שנים ארוכות עד שהיערות יחזרו למצב שהיו לפני השריפות".
סיור ביער ביריה ממחיש את נזקי השריפות שפרצו בשורת מוקדים, כאשר "כתמים" של עצים חרוכים שעלו בלהבות ואדומה חרוכה ושחורה מפיח, בולטים גם למרחקים.
עם זאת, מרבית שטחי היער המרהיב עדיין ירוקים ו"הכתמים", נראים כמובלעות בולטות. בקק"ל מעריכים, כי כ-4,200 מתוך כ-20 אלף הדונם של שטחי יער ביריה ניזוקו בשריפות, שרובן פרצו מחודש מאי, לאחר סיום עונת הגשמים וכאשר האדמה היתה יבשה.
בנוסף, נגרמו נזקים כבדים ליערות נוספים בגליל ובגולן, לצד שטחים פתוחים. לנזקי השריפות ישנן משמעויות אקולוגיות, נופיות, חקלאיות ותיירותית ויחלפו שנים ארוכות עד שהאזורים שנשרפו ישוקמו במלואם.
"כבר התמודדנו בעבר עם נזקי שריפות, אבל הפעם הנזק עצום בשל העצימות הגבוהה של הלחימה והאירוע הרבה יותר עוצמתי", סיפרה יו"ר קק"ל יפעת עובדיה-לוסקי. "מאז פרוץ המלחמה, אנחנו פועלים ביערות, בסיוע בהתיישבות ובהצטיידות בדרום ובצפון. עובדי קק"ל הם הראשונים בשטח ועובדים כאן ימים ולילות, הם בחזית האירועים".
מנהל אזור גליל וגולן בקק"ל, אלי חפוטה, המחיש את ההתמודדות המורכבת והמאתגרת לאחרונה סביב השעון: "בחורף לא התפתחו שריפות גדולות, בגלל שהאדמה היתה יבשה. אבל מחודש מאי, כאשר האדמה התייבשה, כל יירוט הפך למוקד של שריפה. היערנים והעובדים מכירים היטב את השטח והם מגיעים ראשונים ובסיוע אמצעים טכנולוגיים מכוונים את צוותי כבאות הצלה שיש לנו איתם שיתוף עולה הדוק".
הוא סיפר עוד, כי קק"ל מפעילה ישירות כבאיות המותאמות לאזורים מיוערים, כחלק מהמאמץ להיאבק בשריפות וגם בוצעו ניודים של עובדים מאזורים אחרים, כדי לתגבר את מצבת כוח האדם לנוכח האתגרים המורכבים.
קק"ל הקימה חפ"ק, המרכז באמצעים טכנולוגיים מתקדמים את הסריקות, בין היתר באמצעות מצלמות ורחפנים, המתעדים התרחשויות נקודתיות במרחקים של עד עשרות קילומטרים ובהתאם להתרעות, מוזנקים צוותי כבאות הצלה, לעיתים ביחד עם מטוסי כיבוי, לצד עובדי קק"ל.
"עוד לפני פרוץ המלחמה הצטיידנו בציוד מתקדם והחפ"ק מאפשר לרכז את מערך התצפיות, כולל ראיית לילדה", הסביר מנהל הגנת היערות והאש בקק"ל, רמי זרצקי, על רקע תיעוד ישיר גם משטחי ייעור מרוחקים.
הצפר הראשי של קק"ל, ירון צ'רקה, התריע שהשריפות כבר גרמו לנזקים לציפורים ביערות. "עשרות קינים של עופות דורסים נשרפו. עופות בוגרים יכולים להיחלץ, אבל לגוזלים אין סיכוי לשרוד", הוא הסביר.
"העצמת המלחמה עלולה לגרום לשינוי במסלול הנדידה של הציפורים. בעקבות המלחמה באוקראינה יש שינוי במסלול הנדידה ואם תהיה העצמה במלחמה זה עלול לקרות גם כאן. מלחמה גורמת לציפורים לשנות את מסלול הנדידה שלהן. מאות מיליוני ציפורים נודדות מעל שטחי ישראל בכל שנה".
ארתור יענקולוב, מהנדס יערות שלמד בבלארוס לפני עלייתו לישראל, משמש מזה כ-27 שנים כיערן בקק"ל ומכיר הייטב את היערות בגליל העליון.
"אני אחד מאלה שטיפלו בשיקום היערות שנפגעו במלחמת לבנון השנייה וחשבנו שזו הפעם האחרונה, אבל עכשיו שוב צריכים לשקם יערות. כואב לראות עצים שטיפלנו בהם הרבה שנים נשרפים. יש לנו מוטיבציה גבוהה לשמר את היערות ועוד נשקם אותם, אבל זה יקח הרבה שנים. רק אחרי שנתיים-שלוש ניתן להתחיל את השתילה".
בקק"ל מעריכים, כי בתכנון החדש של שיקום האזורים המיוערים שנפגעו, יהיה צורך לשנות את הרכב העצם. ביער ביריה מרבית העצים את עצי אורן.
"כנראה שיהיו יערות מעורבים עם עצים מסוגים נוספים והמרחקים בין עצי האורן יהיו גדולים יותר, בהם אלון מצוי וחרוב", העריך בן ישי – "חקלאי עובד לטווח קצר ורואה את התוצרת החקלאית שהוא מגל תוך שנה, יערן עובד לטווח ארוך, כדי להיות יערן צריך סבלנות".
גם בוקרים נפגעו בעקבות שריפת היערות. שטחי מרעה הצטמצמו ולעיתים נגרמו נזקים כבדים לבקר. "חלק מהבקר נעלם באזורים ביערות שנשרפו.אני מעריך שמאות עגלים נעלמו, או נשרפו. ישנם אזורים שלא ניתן להגיע אליהם בגלל שהם הוכרזו כשטח צבאי סגור", סיפר מנהל יחידת המרעה בקק"ל, אילן טיבי – "אנחנו פועלים כל הזמן כדי לסייע לבוקרים".
אמיר ביידר, בוקר מהגליל העליון סיפר, כי כמחצית מעדר הבקר שמנה כ-420 ראש נעלם ביערות ברמות נפתלי. "גם שטחי המרעה הצטמצמו דרמטית ונגמרים לנו נזקים כספיים כבדים, כי צריך לקנות אוכל לבקר, שהמחיר שלו יקר", הוא סיפר בעצב.
ליאור הבר, בוקר נוסף מהגליל התחתון, סיפר: "שטחי המרעה ביערות הצטמצמו משמעותית. קק"ל סייעו לנו באספקת מכלאות ניידות וגם בתשתית לשתיה לעדרים, אבל אנחנו מצפים לפיצוי כספי מהמדינה, כי הנזקים כבדים".
הערכות הן ששטחי המרעה ביערות שנפגעו יהיו נגישים לבקר רק בעוד שלוש-חמש שנים, מאחר ובשלב הראשון של השתילה, לא ניתן להכניס בקר ליערות. גם ענף התיירות ספג פגיעה קשה.
איתן לבל, הבעלים של חוות בת יער שבלב יער ביריה, סיפר בעצב: "אני מתגורר בעמוקה והחווה פועלת קרוב ל-40 שנים, בתקופת הקיץ עוברים במקום כ-400-300 מבקרים. יש כאן חוות סוסים, טיולי ג'יפים ומסעדה, אבל מה-8 באוקטובר המקום נסגר".
עוד הוסיף לבל כי "בגלל שהחווה מרוחקת 10.4 ק"מ מהגבול, לא היינו זכאים לפיצוי כספי, כי נקבע שהפיצוי ינתן ליישובים המרוחקים עד תשעה ק"מ מהגבול. רק לפני כמה ימים סייענו בכיבוי שריפה והיא נעצרה במאמץ רב של כוחות כיבוי, קק"ל ומתנדבים במרחק של כ-40 מטרים מהחווה".
הוא התריע, כי ענף התיירות בגליל העליון ספג פגיעה קשה ביותר. במקביל, לבל הקים לאחר פרוץ המלחמה כיתת כוננות ביישוב הקהילתי עמוקה, הסמוך לחווה ובשבועות האחרונים כ-20 חברי כיתת הכוננות ממהרים לשטחים המיוערים, לאחר שמיעת יירוטים.
"אנחנו מתפצלים לכמה כיוונים כדי לאתר את האש עוד בתחילתה", הוא סיפר – "עברנו הסבה לכיתת כוננות אש. אבל הוא, לצד התיירנים, שומרים על אופטימיות ובטוחים שהצבע הירוק יחזור לשלוט במלואו ביערות, אבל בינתיים הם חיים בסרט מלחמה.