מחקר מגלה: שותפות בין־גזעית מגבירה את הלגיטימיות של מחאות חברתיות

מחקרים שונים עוסקים בשאלת האפקטיביות של התנגדות לא אלימה ושל מחאה בהשגת מטרות פוליטיות, כאשר הממצאים המרכזיים מראים כי התנגדות לא אלימה מצליחה הרבה יותר בהשגת מטרותיה מהתנגדות אלימה.

עם זאת, קבוצות מיעוט אתניות נוטות לא להצליח במאבקים לא אלימים, בהשוואה לקבוצות רוב אתניות. הסיבה לכך טמונה לרוב בעובדה שסטראוטיפים של מיעוטים אתניים לרוב נתפסים כאלימים, גם כאשר הם מוחים באופן לא אלים.

כשארה"ב ערב הבחירות הקרובות לנשיאות ואחרי ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ נראית מפולגת וגזענית מאי־פעם, מחקר חדש שנערך על ידי ד"ר דבורה מנקין מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, בשיתוף ד"ר תמר מיטס מאוניברסיטת קולומביה וד"ר יעל זעירא מאוניברסיטת סירקיוס, ביקש לבחון אם שותפות של חברי קבוצת הרוב במחאות לא אלימות של קבוצות מיעוט עשויה להגביר את הצלחתן.

המחקר, שבחן את מחאות Black Lives Matter בארה"ב, הראה כי נוכחות משמעותית של לבנים במחאות אלה הפחיתה סטריאוטיפים שליליים והגבירה את התמיכה הציבורית בהן. במסגרת המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת PNAS, צוות החוקרים ערכו סקר בקרב כ־2,300 אמריקאים לבנים ושחורים, וניתחו עשרות אלפי תמונות ברשת טוויטר ממחאות Black Lives Matter.

ממצאי המחקר מראים שכאשר לבנים השתתפו במספר משמעותי במחאות של מיעוטים הציבור הלבן נטה לתפוס את המחאות כפחות אלימות, הן דורשות פחות שיטור וזוכות לתמיכה רבה יותר. המפגינים השחורים ראו אף הם ערך בנוכחות לבנים – הם סברו כי זה יעלה את המחאה על סדר היום, יגביר את ההשפעה שלה, ואף עשוי להגן עליהם מפני אלימות משטרתית. בטוויטר נמצא כי ככל שהיו יותר לבנים בתמונות המחאה היא זכתה ליותר לייקים, תגובות וריטוויטים, עדות לתהודה רבה יותר כשקבוצת הרוב שותפה.

ד"ר מנקין אומרת ל"מעריב": "הממצאים ממחישים את החשיבות של סולידריות בין־קבוצתית במאבקים לשינוי חברתי. זאת הדרך להגביר את הלגיטימיות של המחאה בעיני קבוצת הרוב ולהפחית דעות קדומות שליליות כלפי המוחים".