"ב-20 השנים האחרונות זינק מספרן של מצלמות המעקב ברחובות ישראל, שהותקנו על ידי הרשויות המקומיות כדי לתרום לתחושת הביטחון. בביקורת נמצא כי אף גורם מוסמך לא יודע כמה מצלמות יש ומה הם המאפיינים הטכנולוגיים שלהן. המצלמות הללו נועדו לשמור על הסדר הציבורי, אבל חלקן חודרות לבתים הפרטיים של התושבים", מתריע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בדו"ח ביקורת נוקב על השלטון המקומי.
"מלחמת חרבות ברזל וסכנות הסייבר מחדדות ביתר שאת את חובתה של מדינת ישראל להגן על פרטיות אזרחיה. על משרד המשפטים והרשויות המקומיות לפעול כדי להסדיר את השימוש במצלמות ולהגן על פרטיות התושבים", הוא קובע. בביקורת נטען, כי נמצאו מצלמות מעקב המאפשרות צילומי תקריב למרחבים פרטיים וכן מצלמות מעקב המאפשרות זיהוי אוטומטי של לוחיות רישוי, ללא הסמכה מפורשת בחוק.
מהביקורת עלה, כי חל זינוק חד בשימוש במצלמות אבטחה. במרחב הציבורי של ירושלים גדל מספר מצלמות המעקב בשנים 2011 עד 2024 פי-47 - מ-80 מצלמות ל-3,800; במרחב הציבורי של באר שבע גדל מספר המצלמות בשנים 2011 עד 2024 פי-271 - מ-14 ל-3,800; ובמרחב הציבורי של פתח תקווה גדל מספרן באותן השנים פי-67 - מ-42 מצלמות ל- 2,820.
עם זאת, בסקר על עמדות התושבים, שערך משרד מבקר המדינה, עלה כי מרבית המשיבים (80%) סבורים כי הרשות המקומית צריכה להתקין מצלמות מעקב במרחב הציבורי. הסיבות העיקריות לכך לדעתם הן כדי לספק ביטחון לתושבים (39%); כדי למנוע פשיעה (16%); ולצורך מניעת עבירות ומעקב אחריהן (16%).
מבקר המדינה טוען, כי הרשויות המקומיות שנבדקו - בני ברק, דליית אל-כרמל, נשר, חיפה וראשון לציון - אינן פועלות בכל הכלים העומדים לרשותן להגנה על פרטיות התושבים ולעמידה בהנחיית הרשות להגנת הפרטיות ביחס למצלמות מעקב.
בדו"ח נטען, כי בכל הרשויות שנבדקו נמצא כי ניתן לבצע במצלמות המעקב שנדגמו צילומי תקריב למרחבים פרטיים, דבר שעלול לגרום לפגיעה של ממש בפרטיות התושבים.