במהלך החופש הגדול הורים רבים מוצאים את עצמם מחפשים אחר מסגרות שיספקו לילדיהם פעילויות חברתיות והנאה. אולם עבור ילדים ובני נוער שחוו טראומה במהלך המלחמה ומתמודדים עם לחץ וחרדה, ההגעה לקייטנות הקיץ טומנת בחובה אתגרים משמעותיים. עבורם המסגרת החדשה והמפגש עם מדריכים לא מוכרים עלולים לעורר תחושות לא נעימות.

המדריכים מצדם נדרשים לזהות את סימני המצוקה של הילדים ולעזור להם להתמודד, גם ללא היכרות מוקדמת. בקואליציה הישראלית לטראומה, ארגון שמאגד תחתיו מגוון רחב של ארגונים ומוסדות המתמחים בטיפול בטראומה, חוסן והתמודדות במצבי חירום, סבורים עם זאת כי קייטנות הקיץ עשויות לסייע להתמודד עם הלחץ הנפשי שילדים עלולים לחוות במהלך המלחמה.

ד"ר פורטו בן־הראש, מומחה מטעם הקואליציה הישראלית לטראומה ומנהל השירות לילדים ומתבגרים לאחר טראומה במרכז הרפואי הדסה, מסביר כי הפרעה פוסט־טראומטית היא מצב פתולוגי רפואי שאינו שכיח, כי רוב הילדים שנחשפים לאירועים טראומטיים מחלימים באופן טבעי בזכות מנגנוני התמודדות רגילים שקיימים אצל רוב הילדים והמשפחות.

עם זאת, לחצים נמצאים בכל פינה וחשוב להכיר את השלכותיהם ואת ההתמודדות הנכונה איתם. "יש שני נושאים שכדאי להדגיש עם תחילת חופשת הקיץ, בעיקר עבור הורים אך גם עבור האחראים על הקייטנות", אומר בן־הראש. "הראשון הוא המודעות לכך ששינוים בהתנהגות יכולים להיות סימן לקושי בהתמודדות עם לחץ.

השני הוא היכרות עם גורמי הסיכון שמאפשרים לנו לזהות ילדים שיותר מתקשים בהתמודדות עם לחץ". הילדים בסיכון מוגבר הם ילדים שכבר סבלו בעבר מקשיים רגשיים, ילדים שבאים ממשפחות עם קשיים בתפקוד ההורי מסיבה כלשהי וילדים עם קשיים בהסתגלות החברתית.

סוג אחר של גורמי סיכון הוא חשיפה בעבר לאירועי דחק מרובים כגון אירועי טרור (7 באוקטובר או אחרים), פינוי מהבית או קרוב משפחה שנפצע. "עבור ילדים שמוגדרים בקבוצת סיכון צריך וחשוב לבדוק איזה סגנון של קייטנה מתאים", מסביר בן־הראש. "לדוגמה, עבור ילדים שמגיבים קשה לטריגר של רעש חזק, קייטנה שיש בה משחקים כגון פיצוץ בלונים או משחקים שכוללים ירי במטרה – לא תהיה מומלצת".

בקואליציה הישראלית לטראומה מסבירים: "אם ההורים חושבים שהילד נמצא בסיכון מסיבה כזאת או אחרת, חשוב לבדוק מראש היטב אילו פעילויות הולכות להיות בקייטנה ומי האנשים שיהיו אחראים על הילד בזמן הפעילות, ולוודא שאם תהיה תגובה חריגה (הצפה רגשית, הפרעת התנהגות, התפרצות זעם, התבודדות), שההורה יקבל על כך מיד התראה".

"חשוב שההורים לא יהיו בחרדת יתר, כי זה מייצר חרדה מיותרת עבור הילד, וחשוב שיעודדו פעילות וחזרה הדרגתית לתפקוד, לצד היותם קשובים לצרכים של הילד", אומר בן־הראש. "אם נספק את הסביבה הבטוחה והתמיכה הרגשית הבריאה, בעיקר מצד ההורים אך גם מצד הקהילה, האירועים הטראומטיים לא יישכחו, אך יישארו בגדר זיכרון מעובד ולא כהפרעות חריגות"