ספרי לי על דורין.
"דורין ילדה של אהבה, היא אהבה טבע, הייתה רש"גדית בצופים המון שנים, אהבה לישון בשטח ולטייל בשבילי ובאתרי הארץ. ילדה של בית עם ערכים מאד גבוהים של פעם, ילדה שהייתה מחוברת מאד למשפחה, אהבה לעזור לזולת ותמיד מוקפת בהמון חברים וחברות. דורין עשתה קורס ברמנים לפני הצבא, היא שרתה שנתיים כתצפיתנית באוגדת עזה. סיימה את הצבא ואז החלה הקורונה ולכן לא יכלה לנסוע לטיול הגדול ונאלצה להישאר בבית".
"בתום תקופת הקורונה, כשנפתחו המדינות והגבולות, נסעה לטיול הגדול והייתה 8 חודשים בדרום אמריקה ב-9 מדינות. בברזיל התוודעה למשחק כדורעף חופים, הפוצ'יבולי, והפכה להיות שחקנית פוצ'יבולי בכל מקום שהגיעה אליו. דורין אהבה את הים, הזריחות והשקיעות וניסתה להיות כמה שיותר בקרבת הים. כשהיא חזרה מהטיול הגדול, עברה לגור בתל אביב ליד הים ובאותו זמן אחיה ניב הציע נישואין לחברתו והשמחה בבית היתה גדולה. דורין היתה שותפה להכנת החתונה כולל מתנות לכלה וכלל ההכנות לחתונה. אחיה ניב היה אמור להתחתן ב-24.10".
ח"כ אלמוג כהן דורש סיוע לעיר אופקים: "אחרי ה-7 לאוקטובר, מגיע לתושבי העיר הרבה יותר מכסף"
עומס החום הקיצוני – אחד הגורמים לעלייה בקדחת מערב הנילוס
"ב-2.10 היא בילתה בפסטיבל שיטים במצפה רמון, רקדה ונהנתה. שם היה לה חיזיון. היא שכבה מתחת לצילייה עם חברה על פיסת דשא ואמרה "הכל מתחבר, אני מרגישה שאני נכנסת לגן עדן" ובהשתקפות של הצילייה היא ראתה כאילו מישהו שמנגן על פסנתר. היא סיפרה לחברתה על החיזיון ואמרה שהיא לא יודעת מה המשמעות אבל זה קרה 5 ימים לפני ה-7 באוקטובר".
"ב-6.10 בבוקר נפגשתי איתה. שיפצתי איתה את החדר בדירה שגרה בה, סידרנו את החדר, כיבסנו הכל, ארגנו כל מה שהיה צריך והכל היה מושלם. בצהריים דורין הלכה לים ואני חזרתי הביתה להכין את השבת. בחצות בלילה, אחרי ארוחת שישי אצלנו, דורין נסעה לתל אביב כדי לצרף אליה 2 חברות שיעבדו איתה כברמניות בפסטיבל הנובה. השלוש הגיעו בערך ב-03:00 לנובה, כאשר המשמרת שלהן היתה אמורה להתחיל ב08:00".
"ב-06:29 התקשרה להגיד שיש ירי טילים לכיוון עזה לישראל, סוגרים את המסיבה ושהיא בדרך הביתה. ביקשתי שתודיע שהיא ברכב. כיוון שדורין ילדה אחראית ותמיד מעדכנת מה קורה איתה, אחרי כמה דקות הודיעה שיש ירי טילים והמון יירוטים ולכן לא נכנסת לרכב כי זה מסוכן. אחרי כמה דקות הודיעה שהיא ברכב בדרך הביתה וביקשתי שתעדכן. צלצלתי בלי סוף ולא היה מענה".
"בדיעבד, שלחו לי סרטונים שחברה שלה צילמה שהן יוצאות לכביש הראשי (232), שם ירו למישהו על הרכב והן לא הבינו. הבנות חשבו שזה יירוט והמשיכו לנסוע על כביש 232. המשיכו לירות לכיוונן וחברה שהייתה איתה ברכב נרצחה מהירי. חברה נוספת (עדן ירושלמי) הצליחה להתחמק, התחבאה 3 שעות בשיחים עד שנחטפה ועד היום חטופה. דורין הייתה נעדרת במשך 5 ימים, ולאחר 5 ימים קיבלנו את הבשורה שגופתה זוהתה במחנה שורה. החתונה של ניב נדחתה ולפני ימים בודדים התקיימה".
איך ההרגשה לחתן בן?
"היה קשה ומורכב כי מבחינה הלכתית אנחנו בעד להמשיך את החיים, אבל אנחנו עדיין בתוך האירוע, לא רואים את הסוף של המלחמה, דואגים לחברה החטופה ולחברים של דורין שעדיין נלחמים בצפון ובדרום. אני כל כך רוצה לשמוח ומצד שני חושבת איך דורין לא כאן? מה קרה לה ברגעיה האחרונים? האם היתה אמיצה? האם פחדה? כמה זמן גססה? מה הרגישה? תחושות קשות ושאלות שלא עוזבות אותי".
ספרי לי על יום החתונה.
"קמתי ברגשות כבדים בבוקר, הלכתי לבית העלמין לספר לדורין שאנחנו הולכים למקווה עם הכלה. דורין חיכתה למקווה כי חיכתה להפרשת החלה כדי לקבל ברכה לזיווג נכון ולהצלחה. דורין האמינה שהכל מכוון ושיש עליה שמירה עליונה ושאלוהים תמיד נמצא איתה ומלווה אותה בכל צעד. בדרך למקווה, אחרי שאני ישובה ברכב עם כל המתנות שדורין בחרה בספטמבר 2023, הרגשתי את דורין".
"ראיתי את הכלה, התרגשתי וחיבקתי אותה, יחד עם המשפחה שלי, רקדנו איתה והייתה לי תחושה כבדה של געגוע, איך דורין לא איתי, היא הרי זו שליוותה אותי בכל הדרך ועשתה איתי את כל ההכנות לרגע הזה ואז הרגשתי שדורין נושפת לי באוזן ואומרת לי "אמא , תגידי לה שתברך אותי". אני אדם ריאלי ויודעת שדורין לא איתי אבל זו היתה התחושה שלי, דורין איתי. הרגשה שדעתי נטרפת עלי".
"ביום החתונה ליווינו את בנינו לחופה עם רגשות מעורבים. מצד אחד שמחנו איתו וניסינו לתת לו תחושה שהוא העתיד שלנו וכמו שדורין רצתה שהחופה והחתונה תהיה שמחה ומאושרת, כך ניסיתי אני. אבל הידיעה שלא אשמח בחתונה של דורין ליוותה אותי. יחד עם זאת החתן והכלה הפריחו בלון עם דמותה של דורין לשמיים וכך כולנו הרגשנו שדורין איתנו, מלווה אותנו בכל צעד ושעל ושמחה בשמחה הזו".
מה את חושבת על המצב?
"חייבים להחזיר את החטופים, מתים וחיים. הזמן שלהם אוזל והמשפחות חייבות סגירת מעגל. מצד שני חייבים להמשיך את הלחימה אחרת כל מאות החיילים שנהרגו נהרגו לחינם. חייבים להמשיך לפעול להבטחת ביטחון למדינת ישראל ולתושביה בצפון ובדרום. רק עם ביטחון אפשר יהיה להשתקם כאומה ולכן כרגע אני אומרת לכל החיילים שלנו תמשיכו את העבודה הטובה שאתם עושים כדי להגן על תושבי מדינת ישראל, אחרת לא יהיה קיום ולא יהיה עתיד לנכדים שיגיעו בעזרת השם. רוח הלחימה של החיילים המדהימים שלנו חייבת רוח גבית של כל העם, אחרת לא תהיה תקומה".