שאלה: "אני אב לילדה מתוקה בת 3 וחצי, בוגרת וחכמה מאוד לגילה. לאחרונה שמנו לב שסבא שלה, אבא של אשתי, סיגל לעצמו הרגל ובכל פעם שהוא אוסף אותה מהגן, שהיא מבקרת אותו או שהוא מבקר אותנו, הוא מביא לה ממתקים. היא יודעת, וכשהיא רואה אותו היא שואלת "מה הבאת לי?".

"אנחנו מבינים את הבעיה בהרגל הזה, ועד עכשיו לא התערבנו כי זה הקשר שלו עם הילדה. נוצר מצב של תסכול אצל הסבא כי היא מתייחסת אליו רק בזמן קבלת הממתק. אין ביניהם תקשורת, והם לא מבלים יותר מדי זמן יחד. בשישי שעבר היא אפילו לא אמרה לו שלום, והוא מאוד נעלב ואמר לה שהוא נעלב, ושאל אותה אם הוא פה בשבילה רק בשביל ממתקים. איך נוכל לפתור את הסוגיה הזו בצורה טובה?"

תשובה: “בראש ובראשונה חשוב לי להדגיש שהילדה לא קושרת בין הממתקים שהיא מקבלת מהסבא, ובין אמירת השלום, לכן אין סיבה לשאול אותה את זה. מה שהוא היה צריך להגיד לה זה שהוא נעלב שהיא לא אומרת לו שלום, בלי לקשור בין הדברים. יכול להיות סבא שלא מביא ממתקים והילדים הקטנים לא תמיד אומרים לו שלום, אין קשר. כדי לייצר אינטראקציה עם ילדה, יותר נכון עם פעוטה, צריך לעבוד נורא קשה".

"לשבת איתה, לראות איתה סרט ביוטיוב ולהתייחס למה שקרה, לשתף אותה במטבח – צריכים לקרות דברים, אינטראקציה שהמבוגר יוזם. הוא רצה למצוא חן, שהילדה נורא תאהב את המפגש איתו, והוא המתיק אותו עם ממתק. אם הוא מצפה שבגלל הממתק הילדה נורא תרצה להיות איתו - הוא טועה ולא היא".

"אין קשר בין הדברים. אתם צריכים להעביר לילדה מסר – להסביר לילדה איך מצופה ממנה להתנהג עם סבא, ותעזבו את דברי המתיקה בצד. אגב, אני בחיים לא הבאתי דברי מתיקה לילדים ולנכדים שלי. מתי אהבה וקשר התחברו לחומר? זה לא מובן לי הדבר הזה. תגיד לה ‘אני מצפה ממך שכשאת נכנסת לבית של סבא תגידי לו שלום כי הוא אוהב אותך, וזה חשוב לסבא’".

"בואו נלמד אותה – זה א’־ב’ במערכת יחסים. בו זמנית, אני לא חושבת שאתם צריכים להגיד לסבא שזה לא נכון מה שהוא עושה – תגיד לו שהאחריות על הקשר היא תמיד של האדם המבוגר יותר. תציע לו לספר לה משהו שהוא ראה, שישחק איתה בפאזל או בחוברת צביעה. כמובן בלי להשוות אותו לסבא הנוסף. תגיד שאתה מבין שזה מתסכל אותו, אבל תסייע לו לייצר לילדה כיף ועניין. תסביר לו שאתה מהצד השני
תלמד אותה נימוסים, ושהוא ילמד לייצר עניין בקשר ביניהם”.

שאלה: בתי בת ה־11 אוהבת מאוד לקרוא ספרים. העניין הוא שהיא קוראת בכל הזדמנות, גם אחרי שעת השינה שלה. מאז שהחופש הגדול התחיל תפסנו אותה כמה וכמה פעמים קוראת ספרים בחושך, ואנחנו ממש מפחדים שהיא תפגע בראייה שלה. מה עלינו לעשות בכדי למנוע ממנה לעשות את זה?"

תשובה: “מתי ילד לא יעשה משהו שהוא ממש רוצה לעשות? כשהמשהו הזה לא יהיה בסביבתו. כל זמן שהוא מונח שם, אני לא יכולה לצפות שהילד ישתף איתי פעולה, אני חייבת להחזיר לעצמי את השליטה במצב. אז הילדה אוהבת לקרוא ספרים, זה מצליח לרתק אותה וזה דבר נפלא. אם אתם לא רוצים שהילדה תקרא ספרים בחושך אתם יכולים פשוט לקחת מהחדר שלה את כל הספרים, להעביר אותם למקום אחר, או לשבת איתה עד שהיא נרדמת בשביל שלא תיגע בספרים המונחים בחדרה".

"הילדים שלנו חיים בהווה, הם לא מסתכלים על העתיד בכלל. לכן, אם תגידו לילדה הזו שהיא הורסת לעצמה את הראייה זה בכלל לא יעניין אותה. מבחינתה כל מה שמעניין הוא מה שקורה עכשיו. אם תרצו להיות יותר יצירתיים תוכלו להגיד לה שאתם מאוד מודאגים מהעובדה שהיא קוראת בחושך, ורוצים שרופא עיניים יבדוק אותה".

"כשתגיעו לביקור אצל הרופא תגיד באותנטיות שהילדה אוהבת לקרוא ספרים בחושך ותראו איזו תגובה תהיה לו. פעמים רבות ילדים מקבלים את דבריהן של הדמויות הסמכותיות בחייהם, והדבר יעזור לה להפסיק לקרוא ספרים בחושך”.