שלוש שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שהגענו לסקר את המתחולל במגרש החנייה מול מטה אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה. אז סערה מחאת הלומי הקרב לאחר שאיציק סעידיאן הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום. בעקבותיה הוחלט על רפורמת "נפש אחת", לה חיכו הלומי הקרב במשך זמן ממושך.
מאז, פרצה מלחמה נוראית בישראל ועתה שוב מתאספת קבוצה של הלומי קרב מול אותו הבניין, חלקם רק סיימו מילואים בעזה. הם מתאספים כדי לבקש בקשה צנועה - שוויון בין פציעות, בינם ובין מי שפציעתם נראית לעין. "אין שום הבדל בין קטוע רגל לקטוע נפש", אומר אביחי לוי, הלום קרב בן 41 מראש העין, שרק עתה סיים 160 ימי מילואים בהנדסה קרבית.
בתחילת חודש יולי פורסם כי מספר נכי צה''ל המטופלים באגף השיקום של משרד הביטחון חצה את ה־70 אלף וכ־35% מהם מתמודדים עם תגובות נפשיות. הצפי להיקלטות פצועי מלחמה עד סוף השנה עומד על כ־20 אלף. בשבוע שעבר הקימו הלומי הקרב מאהל וישנו במשך שבוע וחצי מול הבניין. שלשום נפגשנו איתם רגע לפני הפגישה שלהם עם לימור לוריא, סמנכ"לית וראש אגף שיקום במשרד הביטחון, שנקבעה בעקבות המחאה.
"זה חיים ומוות", אומר עומר אמסלם, הלום קרב מ"צוק איתן", על מנת להסביר מדוע הלומי קרב לא יכולים לחכות לסיוע. "דחקו אותנו לפינה של הפינה, הגענו כבר לזווית שאי אפשר לצאת ממנה".
"כבר 20 שנה אומרים לנו שזה לא הזמן", מוסיף צחי אטדגי, נכה צה"ל והלום קרב. "אני גם פצוע פיזית, אני נכה יותר מ־28 שנים. אבל אני התביישתי כל השנים, אני חשבתי שכולם חיים חיים כמו שלי. לא ידעתי שהפחד וההסתרה והצורך לשים מסיכות הם רק שלי, שלנו. אני יודע את זה לצערי רק היום. אני חי־מת".
זה משול לפצוע שלא מפנים אותו משדה הקרב?
אטדגי: "זה בדיוק זה. צריכים להבין, עומר, למשל, לא יוצא מהבית, הוא יוצא לצערנו או לכנסת כדי לזעוק או להלוויות. גם אני יצאתי וזעקתי. ככה זה מתחיל. נותנים את כל הכוחות בשנים הראשונות, אבל אז בסוף יורדים לתחתית של התחתית, לא מקבלים מענה, לא מקבלים את כל הזכויות ועוד פעם יורדים לדיכאון.
הצדק נעשה: לוחם המילואים ששם קץ לחייו יוכר כחלל צה"ל
"הסתכלו עלי כמו אחד שבא להוציא כסף": איציק סעידיאן בראיון
"עוד פעם מחכים כמה חודשים, צוברים כוחות, עוד פעם יוצאים לזעוק וככה זה מעל 20 שנה. אבל זה לא יכול להימשך. יצאנו לכאן בזמן מלחמה כי זה הגיע למצב של טירוף. כל יומיים אני צריך לנסוע למישהו כדי לשכנע אותו לא להתאבד, לא לקפוץ, לא לעזוב את העבודה. אין לי כוחות נפשיים כבר. אנחנו פה ומבקשים סליחה, זה לא אישי, אבל אנחנו חייבים לזעוק בשביל כלל נכי ונכות צה"ל ובטח, לצערנו, בשביל החדשים שיצטרכו גם לעשות הרבה מלחמות. לנו לא היה מי שיעשה את המלחמות בשבילנו".
אמסלם: "אני הלום קרב, 50% נצרך. ב'צוק איתן' איבדתי שני חברים ואיבדתי עוד שלושה חברים ששמו סוף לחיים שלהם במלחמה האמיתית של היומיום. אנחנו נמצאים פה היום כי אנחנו נלחמים על הזכויות שלנו, על השוויון בין הלומי קרב נצרכים ובין נכים פיזית 100% פלוס".
לוי: "צריך להבין שהלומי הקרב הם לא אנשים חיים. אני נהרגתי כבר ב־2003, 2004, 2005. אני כבר לא חי, אין לי חיים נורמליים. אני יכול ללכת ברחוב, לחייך, אבל בתוך הלב אני מת. הרבה יגידו לך שלהיות קטוע נפש זה הרבה יותר גרוע מלהיות קטוע רגל, הרבה יותר גרוע. קטוע רגל יכול לפתח קריירה. יש לי חבר קטוע רגל מ'עופרת יצוקה', הוא יושב במשרדים, יש לו עובדים, הוא מתפתח. אני לא מסוגל לקום בבוקר, לא מסוגל לעבוד. לכן אנחנו רוצים להיות שווים לנכים 100%".
"מתיש להילחם במערכת"
בינואר האחרון, שלושה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, פרסם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, דוח על רפורמת "נפש אחת", עליה הוחלט כאמור במאי 2021 בעקבות המקרה שבו איציק סעידיאן הצית את עצמו מול מטה אגף השיקום חודש לפני כן. מטרת הרפורמה הייתה להביא לשיפור משמעותי בטיפול ובשיקום הניתנים לנכי צה"ל ומערכת הביטחון, אולם על פי הדוח, שמתייחס לתקופה שקדמה לטבח ה־7 באוקטובר והמלחמה, רק כשליש מהתקציב שיועד לרפורמת "נפש אחת" הגיע לנכי צה"ל, ורק 14% בלבד מהתקציב שהוקצה ללוחמים עם פוסט־טראומה – מומשו.
"יש חשיבות קריטית לתיקון מיידי של הליקויים", הזהיר בשעתו המבקר, "למען אלפי הפצועים בגוף ובנפש מאז ה־7.10, למען הלוחמים בחזית ברגעים אלו ולמען כלל נכי צה"ל".
"זה מתיש להילחם במערכת, זה מאוד מתיש ומאוד קשה", אומר אביחי לוי, שלחם למען המדינה שוב ושוב, לרבות ב"עופרת יצוקה", ב"צוק איתן" וב"חרבות ברזל". "ואני בכל זאת נלחם, בכל דרך אפשרית, כמו עומר. אם זה בוועדות בכנסת, אם זה בהעלאת מודעות בטיקטוק או בכל מדיה אפשרית, אם זה בפגישות עם שרים, חברי כנסת, אבל הרבה דברים תקועים".
זיהוי מוקדם, מיצוי התקציבים והזכויות ברפורמת "נפש אחת", הבנת ההשלכות הכלכליות והתדרדרות חמורה מאז ה־7 באוקטובר, הם עיקרי הנושאים שהלומי הקרב שהתאספו בחזית אגף השיקום רוצים לעורר סביבם מודעות. חשוב לומר כי עוד קודם להקמת מאהל המחאה הצהיר אגף השיקום כי משרד הביטחון מקים ועדה ייעודית למתמודדים עם פוסט־טראומה.
"מתוך הבנת המאפיינים הייחודיים של התמודדות נפש והשלכותיה הרחבות על כלל היבטי החיים, מוקמת ועדה ייעודית שתדון בסיוע לפנים משורת הדין - כזה אשר לא ניתן בזכאויות וההטבות הניתנות במסגרת החוק ורפורמת "נפש אחת". ואכן, חשיבות הסיוע ומיצוי הזכויות הופכת ברורה גם כשאנחנו דנים בהתמודדות הכלכלית של הלומי הקרב. "מהסיפורים ששמעתי לאורך השנים, אני יכול לומר לך שאין הלום או הלומת קרב שאין להם חצי מיליון חובות ומעלה, וזה נובע מחוסר טיפול בהתחלה", אומר אטדגי.
לוי: "כיוון שהלום קרב הוא לא אותו אדם שהיה לפני הקרב, הוא נכנס לחובות. הוא מגיע למצבים של פת לחם. אני במיליון שקל חובות עקב הפציעה שלי. לכן אני אומר, תיקחו אחריות על המצב שלי, אני נכה שלכם, אני מטופל שלכם".
בחודש יוני האחרון לוי אף נכח בוועדה לביקורת המדינה בראשות חבר הכנסת מיקי לוי. שם אמר: "חברים שלי חוטפים וחווים טילים ויריות כל היום. מתעלמים ממני כל השרים. כולם הפנו לנו גב. כולם יורקים לנו בפנים. מזלזלים באינטליגנציה שלנו. המצב הכלכלי שלי על הפנים".
באותו הדיון הוצף גם האתגר המשמעותי של אגף השיקום בימים אלה והוא כוח אדם. "רופא אחד באגף השיקום מטפל כיום ב־4,000 פצועים, ויש 280 תקנים שאינם מאוישים", נאמר בוועדה.
"אני מוכר כבר שנתיים", מוסיף אמסלם, "זאת אומרת ששמונה שנים לא ביקשתי עזרה, כי רציתי להיכנס לחברה הישראלית. רציתי לעבוד כמו כולם, רציתי לפרנס בית כמו כולם, להיות גבר, להיות אבא כמו כל האבות וזה פשוט לא צלח. ניסיתי, שום דבר לא צלח. אנחנו רוצים את הזכויות שמגיעות לנו. המדינה שלחה אותנו להילחם והגיע הזמן שיילחמו עלינו. כרגע אנחנו מרגישים שהמדינה שכחה את הגופה שלנו אי שם בשדה הקרב".
גם אלכס סיושוב, שיזם את הפרויקט החברתי "מעגלי עשייה" שמטרתו לסייע לאוכלוסיות מוחלשות וכעת מלווה את המחאה, מצביע על הבעיה הרחבה: "אנחנו פועלים בכמה מישורים ב'מעגלי עשייה'. אנחנו מחלקים למשל אוכל בתחנה המרכזית בתל אביב. לצערי, חלק גדול מאותה אוכלוסייה שאנחנו פוגשים שם הם הלומי קרב שפשוט לא מיצו את הזכויות שלהם והיום הם בסמים".
ומה אתם עושים פה היום?
"קודם כל, בימים אלה אנחנו מאגדים את הפעילות שלנו לכדי עמותה שתטפל בהלומי קרב ובחיילים בודדים בפתח תקווה. הגענו לכאן כדי לתת ליווי לחבר'ה ולמנוע מצבי קיצון. המטרה של 'מעגלי עשייה' היא לתמוך באותם אנשים שאין להם כתף להישען עליה. אנחנו גם הולכים להקים בניין בפתח תקווה עם 25 דירות עבור אותם הלומי קרב שלא קיבלו את הזכויות שלהם. צריך להבין, את עומר וצחי הצבא ומשרד הביטחון כבר מכירים. יש אלפים שלא מוכרים".
יוזמת "מעגלי עשייה", שהוקמה בשנת 2021 במהלך מבצע "שומר חומות", מונה כבר 500 מתנדבים ומטרתה כאמור לסייע לאוכלוסיות מוחלשות, בוודאי כאלה שנקלעות למציאות קשה אף יותר בתקופות הרות אסון, כך לדברי סיושוב. במגרש החנייה של אגף השיקום הוא מסביר את המחאה הנוכחית: "המטרה של המחאה הצודקת הזו היא להביא לשינוי בתנאי החקיקה. הלומי קרב לבשו מדים והגנו על המדינה שלנו, נפצעו כתוצאה מזה ובימים אלה מתמודדים עם אתגרי מחיה לכאורה פשוטים, אבל שעבורם הם לא פשוטים בכלל״.
"לא רוצה ליפול לתהום"
בתחילת השנה הציגה לוריא, ראש אגף שיקום, לוועדת החוץ וביטחון את פעילות האגף מאז ה־7 באוקטובר ותיארה כי בשלושה חודשי הלחימה מאז ה־7 באוקטובר נכנסו לטיפול האגף פי שניים מטופלים מבכל שנת 2022. "אין הלום קרב במדינת ישראל שיכול להגיד שהמצב שלו לא הידרדר מאז ה־7 באוקטובר", אומר אמסלם. "המראות שראינו אז הזכירו לנו את הקרב, החזירו אותנו אחורה. אני יכול להגיד לך על עצמי, אני כל כך רציתי להיכנס לעזה ולא הייתה לי את האפשרות כי אני נצרך. ניסיתי להתנדב ולא אישרו לי התנדבות. אבל עצם העובדה שחברים שלך שוב בעזה ואתה בבית יושב וכל יום שומע על עוד חייל שנפל ועל עוד חטוף, זה גומר אותך. המלחמה הזאת היא הטריגר הגדול שלנו".
אטדגי: "אני עובד בחברת החשמל ועד לפני תשעה חודשים הייתי עובד מצטיין, מכור לעבודה, אוהב את העבודה. אבל מאז שפרצה המלחמה המצב הנפשי שלי התדרדר, ולצערי גם הפיזי, ואני תשעה חודשים לא מסוגל לעבוד. אני בע"ה מחכה לקטיעת הרגל וכך להתחזק פיזית ונפשית, כי בשבילי העבודה היא הכל ואני לא רוצה ליפול לתהום. כבר הייתי שם פעם. לכן אני מקווה שיהיה טוב".
המלחמה הערימה קשיים חדשים?
אטדגי: "במלחמה אני בוכה דליים של דמעות בלילות, ירדתי יותר מ־30 קילו. שקלתי לפני כן 80 קילו, היום אני שוקל 49 קילו. אני רק מקיא, כל היום מקיא".
אטדגי, בן 49 מקריית אתא, נדרס בידי מחבל כלוחם משמר הגבול במחסום 300 לפני כ־28 שנה. לאחר הפציעה הוא עבר תהליך שיקום ארוך, אבל כאמור בזמנו לא אובחן עם פוסט־טראומה ואולי לו היה מאובחן, מסע חייו לאחר מכן יכול היה להיות אחרת. "התמודדתי כל החיים לבד", הוא אומר, "היו לי נפילות ועליות והתדרדרויות, אבל מעולם לא ויתרתי על עצמי ומעולם לא דרשתי את הזכויות שלי, אלא רק לפני חודשים בודדים. זה גם סימפטום של המחלה הזאת, שהבנתי אותו רק לאחרונה".
הבושה וההסתרה?
"כן. הייתי מקבל רק קצבה עלובה כי לא דרשתי את הזכויות שלי ופספסתי זכויות במשך עשרות שנים. חשוב להגיד שגם לוריא, וגם מנהלת מחוז שיקום חיפה, עינת כהן, עושות דברים טובים ומופלאים עבור נכי ונכות צה"ל, אבל הידיים שלהן כבולות. באנו היום לשיחה איתה ואנחנו רוצים להגיע איתה להבנות כי לא יכול להיות שהמצב ילך ויהיה מיום ליום יותר קשה. אנחנו באמת כל שני וחמישי או נוסעים להלוויה או נוסעים להציל מישהו מהתאבדות".
מה אתם מקווים שיצא מהפגישה עם אגף השיקום?
אטדגי: "שיעשו שוויון. יש מקרים שהכאב הנפשי והפיזי מטריף את הדעת. אני עד לא מזמן בכלל לא ידעתי שמה שיש לי זה PTSD. משרד הביטחון הבין את זה ועזר לי למלא את התביעה, והגשתי אותה לפני תשעה חודשים. אני עכשיו מחכה בגלל המלחמה הארורה הזאת. הכל נתקע, אבל אין מה לעשות, אני אחכה בסבלנות שיגיע תורי. אבל חשוב לגלות את זה בזמן, זה קריטי. במשך המון שנים לא הבנתי מה קורה איתי".
לוי: "משרד הביטחון וצה"ל טוענים שכשלוחמים משתחררים מהמלחמה מביאים להם קב"נים. אני יודע כי אני השתחררתי עכשיו. אבל מה קורה? הקב"ן לא עושה לך שיחה אחד על אחד, אלא עושים שיחת עיבוד לכולם, וכשאתה בשיחת עיבוד, אז יש את האגו הגברי הזה לא להוציא, אלא להגיד 'אני בסדר, אני בטוב, כיף לי', אבל לפי דעתי 70% אצלנו בפלוגה נדפקו. הקב"נים אומרים שהם לימדו את המפקדים איך לזהות פוסט־טראומה, אבל אתה סומך על ילד בן 25 שיזהה פוסט־טראומה? זה לא רציני. כל לוחם צריך לעבור אבחנה בשחרור".
בתום הפגישה מסר לנו אמסלם כי הצדדים סיכמו שתכונס ועדת ל' לטובת דיור להלומי קרב וטיפול במחלות נלוות כדוגמת בעיות שיניים ולחץ דם, ונכון לעכשיו המחאה לא תימשך, אבל הם ממשיכים לפעול כדי לעורר מודעות לנושא החשוב.
מטעם אגף השיקום נמסר לנו כי "אגף השיקום סבור שישנם נכי צה"ל שמתמודדים עם נכויות נפשיות קשות המצריכות מענה ייחודי שאינו נתמך במסגרת החוק. לנוכח זאת הוקמה לפני כחודש ועדה ייעודית עבור נפגעים עם פציעות ראש, נפש, פוסט־טראומה ונכויות קשות במטרה לדון בסיוע שלא ניתן בזכאויות וההטבות הניתנות במסגרת החוק ורפורמת "נפש אחת". בוועדה יידון כל מקרה לגופו, כך גם עודכנו שלושת נכי צה"ל שעמם התקיימה הפגישה. אנו נמשיך לפעול לשיפור מתמיד של המענים לפצועי ופצועות צה"ל".