קיבוץ ניר עם היה מהיישובים צמודי הגדר בעוטף עזה שספגו את הנזק הקל ביותר, בין היתר בשל תושיית כיתת הכוננות והרבש"צית ענבל ליברמן, והקפצת כוח גולני לאיזור. למרות זאת, תושבי הקיבוץ מתקשים להתמודד עם החזרה לבתים בסוף השבוע – לאחר שהוחלט על הפסקת מימון המלונות.
טלי שמחי, תושבת ניר עם שחזרה בסוף השבוע לביתה, שיתפה בשיחה עם אראל סג"ל וברק סרי ב-103FM על האתגרים והקשיים, ולמה בכל זאת שומרת על אופטימיות: "אופטימיות היא לא רק צורך אלא היא כורח המציאות נוכח המציאות ההיסטורית שלנו פה. אם אתה לא אופטימי, אין סיכוי שתיוותר במדינה הזו.
"הרבה מאוד משפחות, ובצדק, מתקשות לחזור לקיבוץ שהוא צמוד גדר, מאוד מפחיד, מה שהחזיק את המשפחות האלה, גם את בנותיי ונכדיי זו הידיעה שיש צבא ששומר עליך. המדיניות הממשלתית לאורך השנים לא בדיוק נתנה את דעתה הביטחונית על האזור שלנו. היינו המגן האנושי, קדושת האזרח לא עמדה לנגד עיניהם".
"נדחקו לחזור": השבים לקיבוצים לא שלמים עם ההחלטה ומתקשים להתאושש
היא סיפרה: "במהלך החודשיים האחרונים לפני שבעה באוקטובר פוצצו את הגדר, קיבלנו הודעה שחמאס מתאמן. אנחנו מטומטמים? אמרו שהם מורתעים. התודעה הזאת חלחלה, אני ראיתי את החיילים פה בחמ"ל, אני יודעת על מה אני מדברת".
בהמשך השיחה סיפרה על שיחה מצמררת שקיימה עם בתה שבועות ספורים לפני הטבח: "לקראת 7 באוקטובר, הייתה תחושה ולי באופן אישי, אמרתי לבת שלי 'תארזי את המזוודה, הולך להיות פה אירוע גדול'. אמרתי את זה לבתי כבר ב־22 לספטמבר, היה פה סואן.
"מאחר ואנחנו חיים את זה ונאחזים, והייתי מאלה שנאחזו. גם ביקשתי סליחה מבנותיי. התנהגנו כאישה מוכה. כל הזמן דיברנו על זה שזה גן עדן ויש 10 אחוז גיהנום. ידענו שהגיהנום מגיע".
היא סיכמה: "זה קיבוץ שעמד בגבורה. ב-48 פינו את הקיבוץ מהילדים, ובאמת הייתה תחושה שיש פה מלחמה שצריך להסתדר ולהתכונן אליה. פה זה לא קרה, לניר עם היה מזל גדול אבל גם מזל נס שגולני נלחמו על חיינו, ואיבדנו לא מעט כדי לשמור על הציר שנכנס לתוך הקיבוץ. אם המחבלים היו נכנסים, אני בטח לא הייתי מדברת אתכם. בדו קיום מול ארגון טרור הפסקתי להאמין ב־2005".
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל קדוש, 103fm