מצוקת בריחת העובדים הזרים מתחילת המלחמה משפיעה גם על זמינות הטיפול הסיעודי בקהילה. במאמץ לבלום את הדימום החלו בעמותת מטב בפעילות הגברת חוסן בקרב המטפלים הזרים. 

בישראל חיים עשרות אלפי זרים, המטפלים באזרחים ותיקים סיעודיים בבתיהם. בתחילת המלחמה עזבו חלקם מפחד. מדובר בתופעה שדובר עליה בעיקר בהקשרי עובדי החקלאות והבניין, אבל שהשפיעה גם על תחום הסיעוד. 

"האח שהכי קשור אליי": אחותו של חי גלאם שנפל ברצועה סופדת
בעקבות חקירת מחבל: כך אותרה גופת החלל שנחטפה לרצועה | מה שניתן לספר

על מנת לסייע לעובדים שנשארו ולמנוע את תופעת הנטישה ומחסור במטפלים יזמו עמותות מטב וגישה לחיים סדנאות תמיכה לעובדים. הסדנאות מתקיימות באופן מקוון, מה שאפשר כבר ליותר מ־150 מטפלים לקחת בהן חלק מרחבי הארץ, ובכלל זה מטפלים זרים מעוטף עזה ומצפון הארץ, שנמנים עם מאות אלפי המפונים מבתיהם.

הסדנאות מועברות אחת לשבוע, במשך חודש, על ידי אנשי מקצוע מובילים מארגון גישה לחיים, המתמחה שנים בליווי בעת משבר וחולי. המפגשים, שנערכים באנגלית, מיועדים להוות עבור המטפלים מקום בטוח ומכיל לחלוק את הקושי והחששות ולהעניק להם כלים להתמודדות אישית ומקצועית.

"כארגון שעוסק בסיעוד כבר שנים רבות, אנחנו מבינים שגם בשגרה חשוב לתמוך במי שמטפלים במסירות בהורים שלנו", אומר ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב. "נכון הדבר שבעתיים כעת, בעת מלחמה. אנחנו חייבים לזכור כי המטפלים הזרים נקלעו למלחמה במדינה לא שלהם ועדיין חייבים לתפקד בתפקידם הקשה והמורכב.

השוני התרבותי והמרחק ממשפחתם מקשים עליהם מאוד, וזאת לצד הצורך לתמוך ולטפל בקשישים שפונו מביתם וחוו טראומות קשות. חשוב לנו לתמוך בהם ולספק כלים וידע, שיעזרו ויסייעו להם מקצועית ובעיקר אישית, על מנת לחזק אותם ולמנוע נטישה. קשה לתאר אילו לחצים מופעלים על עובדים זרים מצד משפחותיהם בחו"ל לעזוב את ישראל. תרחיש כזה הוא כמעט גזר דין מוות לאלפי קשישים".

פרופ' בן קורן, יו''ר ומייסד משותף של ארגון גישה לחיים, מוסיף: "זה לא סוד שהעובדים הזרים, ובתוכם גם המטפלים בזקנים, אינם זוכים ליחס שלו הם ראויים, בלשון המעטה. למעשה, לרובנו הם שקופים. יחד עם מטב, החלטנו לתת להם תקווה.

אם נצליח לרגע להיכנס לנעליים שלהם, לדמיין את מה שהם עוברים במדינה זרה במלחמה, בשפה זרה ולעתים עם מטופל שחווה טלטלות בעצמו, כולנו נוכל להיות יותר אמפתיים לאנשים המדהימים האלה, שכל כך ראויים למחיאות כפיים ובעיקר להקשבה ולמתן כלים לתקווה".