בימים שבהם המציאות הביטחונית בצפון הארץ נעשתה קשה מנשוא, קבוצת צעירים מהגליל העליון יצאה ביוזמה מחתרתית שמביעה את זעקתם באופן אומנותי ומכאיב. הם קראו לה "שומרת לילה" - יוזמה של גרפיטי על מיגוניות בגליל העליון, שנוצרה מתוך תחושת הפקרות ואכזבה מחוסר המענה של המדינה לאזרחים שנשארו להתמודד עם המציאות הקשה.
"שומרת לילה היא יוזמה מחתרתית שלי ושל עוד חמישה חברים מקיבוצי הגליל העליון הלא מפונים בעמק החולה, כמו כפר סאלד, שדה נחמיה, כפר בלום ונאות מרדכי״, מספרת בשיחה עם ״מעריב״ א׳, אחת ממובילות המיזם. ״אנחנו חבר׳ה בגילאי 28-35, חלקנו רווקים, חלקנו הקמנו כבר משפחות צעירות. בחודשים האחרונים, המצב הביטחוני כאן הסלים, ונהיה בלתי נסבל. אנו מרגישים שאין אופק, אין מדיניות ברורה, אין אסטרטגיה״.
בצל סערת טקסי הזיכרון: משפחות השבעה באוקטובר בצעד חשוב
עינב צנגאוקר מגיבה לסערת הריצה לגבול ומסבירה - זו הייתה המטרה
הרעיון של היוזמה נולד באחד מערבי ישיבת החברים, כאשר הם דיברו על המצב הקשה והיעדר התמיכה מהמדינה. "חשבנו על היוזמה באחד הערבים בהם בילינו יחד״, היא מספרת. ״תהינו לעצמנו מה אפשר לעשות כדי למחות על המצב הביטחוני הקשה בגליל, והבנו שריסוס גרפיטי יכול לבטא את הקול של האנשים שנשארו כאן מאחור. זה מבטא את המחאה, את הכאבים שלנו ושלהם, ואת המצב המפקיר שאנו נמצאים בו״.
קבוצת החברים בחרה דווקא את השם "שומרת לילה" מתוך מחשבה ואזכור לתפקיד שומרת הלילה שהייתה אחראית לשמור על ילדי הקיבוצים שישנו בעבר בבתי הילדים בלינה המשותפת: ״שומרת הלילה הייתה מסתובבת בין בתי הילדים בקיבוץ, שומרת על מי שנרדם, מרגיעה ילדים שבכו או התגעגעו להורים. באיזשהו מקום, התחושה שלנו היא שנשארנו פה מאחור לשמור בלילות על התושבים - בדיוק כמו השומרת. אפשר לפרש את השם גם מזווית שבה ׳שומרת הלילה׳ אמורה להיות הצבא והממשלה - שלא מקיימת את תפקידה כראוי״.
הקבוצה מצאה שהגרפיטי הוא אמצעי אידיאלי להעברת המסרים: "באמצעות הגרפיטי והאמנות - אנו מביעים את הזעקה שלנו. הגרפיטי מראה שיש כאן חיים, שיש כאן עוד אנשים שנשארו כי זה הבית שלהם. זו גם דרך להראות יצירה ואהבה מתוך הכאב״.
היוזמה לא נעצרה רק במחשבה, אלא הפכה לפעולה: "אנחנו מרססים גרפיטי בכל מיני נקודות בצפון, בעיקר על גבי מיגוניות ובטונדות חדשות שהתווספו במהלך המלחמה לנוף הגלילי״, היא ממשיכה לתאר. "זה קצת אירוני לרסס גרפיטי כמו ״לא בוכים על כטב״ם ביפתח״, ״בוא תראה איך הפקרת״ או ״עוד חוזר הניגון שנסראללה כתב״ על מיגונית. זה מוסיף עוד רובד לזעקת המחאה, מה שגם הגליל הוא אזור בלי יותר מדי גרפיטי ולכלוך אלא מאוד נקי ופסטורלי - כך שהוא בהחלט בולט".
"המסר שלנו מופנה לתושבים שעדיין חיים פה וגם לכלל תושבי ישראל. יש בגרפיטי מסרים שמדברים ישירות לאנשים שפה, כמו ״אם אין לחמ'קה - תאכלו טילים״. לחמ'קה זה מוסד רציני בגליל - בית קפה מאוד אהוב וטעים שכולנו מתגעגעים לשבת בו. מניחה שזה גורם לאנשים לחייך, אבל גם מוחץ את הלב״.
״סיסמאות הגרפיטי לא באות מתוך תחושת התמסכנות. אנחנו חיים כאן, זה הבית שלנו ואנחנו נלחמים עליו ומבקשים שיעזרו לנו במיגון, בתקציבים נוספים, במחסור בכוח אדם. אנחנו רוצים להפסיק להרגיש שקופים. מתוך התחושות האלו - מתפרצת הביקורת״, מתארת א׳. ״כבר מעל ל-10 חודשים יש ׳ריטואל׳ קבוע של חיסול בכירי או פעילי חיזבאללה - אך השאלה החשובה האם זה בכל מוביל לשינוי? מאזן הכוחות משתנה? לא. בפועל - אנו יושבים ומחכים שיפציצו אותנו, ולאחר כל חיסול מגיע עוד גל של התחממות בגזרה. המצב נרגע ליום-יומיים, וכך חוזר חלילה. אין מחשבה אסטרטגית על העתיד״.
אחד מציורי הגרפיטי של ׳שומרת לילה׳ כולל את המשפט ״לא בוכים על כטב״ם ביפתח״. כעת א׳ מסבירה מה עומד מאחורי המשפט: ״באופן אישי, ביום ראשון האחרון, ביום המתקפה היזומה של צה״ל בלבנון - מאוד התאכזבתי״, היא אומרת. ״התעוררנו דרוכים בחמש בבוקר וחשבנו שהנה זהו - הולכת לקרות המלחמה הגדולה שמדברים עליה. במשך שלוש שעות רעד לנו הבית, ואלו היו שעות מפחידות של חוסר ודאות, לא ידענו מה הולך לקרות".
"פתאום, שני הצדדים - צה״ל וחיזבאללה - אומרים שסיימו לתקוף זה את זה. כך, מיד חזרנו כרגיל לשגרת המלחמה בצפון. רק כאשר תכננו לשגר לאזור מרכז הארץ - צה״ל נזכר לצאת לפעולה יזומה. למה לא עשו את זה במהלך 10 החודשים שאנו סובלים כאן? לא מספיק שיורים על אזרחים בצפון הארץ? יש הרגשה של הפקרות. המשפט על הכטב״ם ביפתח - בדיוק מדבר על הסיטואציה הזו. זו פשוט מדיניות שגויה״.
א׳ מדגישה כי המסרים אינם מיועדים רק לתושבי הצפון, אלא גם לכלל אזרחי המדינה. "יש גרפיטי עם המסר ״אני ואתה נפנה פה את כולם״ עם תמונה של ביבי ונסראללה, כ׳רפרנס׳ לשיר ׳אני ואתה נשנה את העולם׳ של אריק איינשטיין - שאין ישראלי שלא מכיר״.
גם התגובות מהציבור ליוזמה הייחודית - לא איחרו להגיע: "קיבלנו פידבק חיובי מאוד מאנשים ברשתות החברתיות, מכל הארץ, וזה נותן תחושה שלאנשים עדיין אכפת מהאזור שלנו, שמבינים שיש כאן עוד חיים. הגרפיטי הוא גם סוג של תרפיה עבורנו, דרך לבטא את עצמנו ואת התחושות שלנו בתקופה הלא פשוטה הזו. יש בינינו חבר'ה שהם אמנים, מאיירים וגרפיקאים, כולנו חיים את המציאות ההזויה הזו כבר 10 חודשים, אז זו הדרך שלנו לצעוק החוצה אותנו".
"אין לנו פה אפשרות לקיים הפגנות או צעדות גדולות, אין לנו קפלן. הגרפיטי זה הקפלן שלנו בעצם״, היא אומרת ומוסיפה לסיום: ״חשוב לנו להבהיר - אנחנו נספוג את כל מה שצריך כדי שהחטופים והחטופות יחזרו הביתה ושכל מי שצריך - ישוב לביתו. אנחנו אומרים תודה על כל יום שאנחנו כאן״.