ויטל זינגר, ספורטאית בנבחרת ישראל בענף הריקוד התחרותי בכיסא גלגלים, היא זוכת מדליית הארד באליפות העולם ב-2015, סגנית אלופת אירופה בריקוד, ובעלת רזומה מרשים של הצלחות ספורטיביות לאורך יותר מעשור.
במקביל, זינגר היא יזמת חברתית סדרתית שמקדישה את חייה לפריצת גבולות אישיים וחברתיים, לשינוי תפיסות חשיבה, קידום שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, העלאת מודעות לנגישות והיא מובילת דעה בולטת לאורך שנים רבות בכל הנוגע ליכולת של כל אחד ואחת להגשים את עצמו מבחירה.
זינגר מאמינה ש"הדרך לפריצת מחסומים ולהגשמת שיאים מתחילה באחריות אישית, מתובלת ביצירתיות ובאופטימיות, ומתוחזקת בהתמדה נחישות ומקצוענות".
"כשמשהו בוער בנו בפנים עמוק בבטן אנחנו נקום כל בוקר להתקדם בו, גם כשהכי קשה בעולם. לכן אני מלמדת אנשים למצוא מה בוער בהם, ולבנות תכנית פעולה ישימה לממש את היכולות שלהם, תוך כדי שהם לומדים ליהנות מהדרך, שחשובה בעיניי לא פחות מהתוצאה".
זינגר חיה ונושמת את מה שהיא מלמדת. היא מנהיגה את עצמה, את הסביבה שלה ואת המציאות כבר מעל 20 שנים מאז שסרטן שיתק את רגליה בילדותה. מאז, פרצה אינספור שיאים פיזיים מנטליים וחברתיים, וב-2016 אף פיתחה שיטה שמסייעת לכל אדם לרקוד את חייו להישגיו.
לשיטה הזו קראה "לרקוד את החיים כל הדרך אל ההצלחה", בקריצה למומחיותה כרקדנית, וכמטאפורה לחיים עצמם, כיצד לבחור לחיות את החיים במלואם ולהצליח לתבל את חווית החיים האישית שלנו בצבע ובקצב ובטעם שייחודי ומשמעותי עבורנו.
את החוסן המנטלי והפיזי הזה זינגר מתרגמת במשך שנים רבות ובעקביות למהפכות נגישות ולמדליות בפודיום ברמות הגבוהות בעולם. 30 שנים של פיתוח ושכלול חוסן מנטלי ופיזי בחייה האישיים הצילו אותה כשנפצעה לפני שבע שנים פציעה נוספת, מורכבת, שהוסיפה לשיתוק שהיה לה עוד סל של מגבלות משמעותיות.
מאז 2017, זינגר נלחמת יום ביומו לא רק על רחבת הריקודים, אלא גם בטיפולי שיקום אינטנסיביים להחזיר כל מילימטר של תנועה וכל יכולת וטווח שהיו לה לפני הפציעה. יכולות שבנתה בעשר אצבעות במשך 30 שנים.
היכולות הגבוהות שפיתחה לפריצת גבולות האפשר משמשות אותה היום אחרי הפציעה בעיקר להשגת הבלתי יאומן שוב ושוב ברמה הפיזית הנפשית והמנטלית, בהקשר הרפואי. רק שעכשיו זה בתיבול של כאבים אינסופיים, טיפולים אינטנסיביים לחיזוק איברים רבים, ולילות ללא שינה, שלא היו חלק מחייה טרם הפציעה.
ויחד עם זאת, את כוח הרצון לא ניתן לקחת ממנה ונראה שכל ניסיונה העשיר בהגשמת שיאים עד לרגע הפציעה הכינו אותה למאבק של חייה, למאבק על חייה. למאבק על ההגשמה העצמית שלה, גם בקלפים הנוכחיים שלה.
בשבע השנים האחרונות זינגר מנסה לחזור לרקוד, ועושה אינספור התאמות ברוטינות הריקוד שלה כדי לצלוח אותם כל הדרך אל הפודיום. " קשה להגיע לפודיום, יותר קשה להישאר עליו, והכי קשה לנסות לחזור אליו".
והנה לאט לאט, היא מתעלה שוב ושוב פיזית ונפשית על הקשיים הרבים שמלווים אותה, ומצליחה במאני טיים בחסות האדרנלין והניסיון המקצועי הרב שיש לה להגיע שוב על הפודיום. זאת כולל שתי מדליות כסף שזכתה בהן השבוע בתחרות גביע העולם בריקוד תחרותי, כשאליפות אירופה ממש מעבר לפינה ותתקיים בנובמבר.
"הפעם הזכייה הייתה מרגשת במיוחד כי עליתי לפודיום עם ריקוד שהקדשתי למסע הפציעה שלי, ושקיבל משמעות כפולה ומכופלת לאור השנה הקשה שעברנו כעם".
"היה לי חשוב מתמיד להעביר מסר של תקווה ואמונה שתמיד אפשר לייצר יופי מחודש משברי החלומות ומאפר ההריסות". כן, זה מה שזינגר מיישמת בפועל מאז הפציעה שלה בחייה האישיים וגם על רחבת הריקודים. מייצרת חלומות חדשים על בסיס שברי חלומותיה שהתנפצו לרסיסים.
"כשאני רוקדת, מדגמנת, משחקת, מרצה, ומממשת בעצם כל אחת מהיכולות שלי, הן רק אמצעי עבורי למימוש משימת חיי – להגשים את מי שנועדתי להיות, באופן שמיטיב גם עם הסביבה שלי, ולהשאיר חותם".
"זה לא שאני לא מוותרת לעצמי. אני מוותרת ופשוט כל פעם מחדש מנסה שוב. לפעמים אני שוברת שיאים, לפעמים הם שוברים אותי, החיים הם פינג-פונג שכזה. העיקר לשמור על איזון, על תקווה, ועל תנועה קדימה".