כמעט שנה לאחר שפונתה מביתה שבקיבוץ נירים, עופרי אוזן (8) מביעה את הגעגועים העזים דרך ציוריה. "ציירתי את הבית שלי ואת הדשא בחוץ", היא מספרת. "תמיד עשיתי שם גלגלונים ואני מתגעגעת לזה. אני מחכה לחזור הביתה. אני מקווה שאף אחד לא יתחיל נגדנו עוד פעם מלחמות כדי שנוכל לחזור לנירים".
תושבים רבים שפונו מבתיהם לאחר 7 באוקטובר טרם שבו. אחת מהם היא מירב כהן, שפונתה עם בני משפחתה מביתם בקיבוץ עין השלושה וכרגע מתגוררת בנתיבות.
סקר מיוחד לציון שנה ל-7.10: נתניהו, לפיד ובן גביר עם נתון שפל
הקמפיין ניצח (בינתיים): נתניהו בהחלט נלחם (על מורשתו) I אנה ברסקי
"שנה שלמה עברה מאותו יום שבו נשמטה לי הקרקע מתחת לרגליים. שנה ועדיין לא שבתי לביתי", היא אומרת בעצב. "שנה מאז שאיבדנו חברים, מורים, שכנים. שנה מאז שמאות מחברי הקהילה שלנו, בהם נשים, קשישים וילדים, נחטפו למנהרות חמאס בעזה".
לדברי כהן, במהלך השנה החולפת היא השקיעה אנרגיות רבות בניסיון להשתקם מהטראומה שחוותה: "זהו תהליך קשה, סיזיפי, מלא בעליות וירידות. לפעמים אני מצליחה לחוות שמחות קטנות של היום־יום, אבל גם אז הכאב הזה יושב לי עמוק בנשמה ודואג להזכיר לי שהשמחה עדיין לא יכולה להיות שלמה. רק כשכל החטופים ישובו הביתה ורק אחרי שנסיים לקבור את אחרון מתינו נוכל לחשוב על שיקום אמיתי".
גם בצפון מתמודדים תושבים רבים עם המציאות המורכבת של חיים מחוץ לביתם.
ברוך לגזיאל מהמושב אבן מנחם מספר על החיים בשנה האחרונה: "זה גורם לי להרגיש שאני כבר לא חלק מהבית של עצמי. קשה להסביר במילים. זאת תחושה של חילול".
לגזיאל, שהיה במילואים בכיתת הכוננות באבן מנחם במשך 150 יום עם פרוץ המלחמה, ממשיך להגיע לאזור בשל עבודתו כחקלאי. "לא רצינו ללכת למלון, אז שכרנו דירה בנהריה מיד כשפינו אותנו – מתוך ידיעה שבית מלון עלול לפרק את התחושה המשפחתית", הוא מסביר. "בחודשים האחרונים רבים מהתושבים המפונים עזבו את המלונות ועברו לדירות שכורות. מלון זה סיר לחץ. אתה שומע שם מהמפונים כל הזמן כמה קשה, וזה מוביל לאיבוד תקווה".
לגזיאל מספר כי המורל בקרב התושבים השתפר בשבועות האחרונים בזכות פעולות התקיפה הממוקדות של צה"ל בצפון. "מאז שהחלו לחסל את בכירי חיזבאללה ואת נסראללה אנחנו מרגישים הרבה יותר טוב, אבל יעבור עוד זמן רב עד שיהיה בטוח לחזור".
יצחק גביאן (76) מקרית שמונה שוהה במלון קראון פלזה בתל אביב ביחד עם עוד כ־40 מפונים מהעיר. "אני אחזור הביתה בכל מקרה כי אין לי אלטרנטיבה", הוא אומר, "אבל אני מקווה לחזור למציאות בטוחה, ללא איומי חיזבאללה. גם אם יהיו להם יכולות, חיזבאללה לא יעזו לפגוע בנו אם יפחדו מספיק, ורק כוח יכול להשיג את ההרתעה הזאת".