מיצב מרגש ומטלטל הוצב היום (רביעי) בכיכר החטופים בתל אביב, המדמה חמ"ל תצפיות עם חמש עמדות – כמספר התצפיתניות החטופות בעזה זה למעלה משנה: אגם ברגר, דניאלה גלבוע, לירי אלבג, נעמה לוי וקרינה ארייב. המיצב, הנקרא "עולות משמרת", מופעל על ידי תצפיתניות לשעבר ממחאת התצפיתניות, המתנהלות כמו במשמרת אמיתית בחמ"ל תצפיות.
עדי אמון, תצפיתנית לשעבר וממובילות המחאה, שיתפה בחוויותיה מהמיצב: "בדרך נשברנו. שורפות מקלדות ומנפצות מסכים והבנו כמה זה לא היה רחוק מהמציאות החמה שאנחנו יוצרות", היא מספרת, "מתנחמות אחת בכתפה של השנייה ואחת בחיבוק השנייה״.
אורלי גלבוע, אמה של התצפיתנית החטופה דניאלה גלבוע, הביעה את תחושותיה לגבי המיצג: "זה באיזשהו מקום מחזיר אותי בעצם לימים שלפני המלחמה, שהיא והחברות שלה בעצם התריעו ואמרו שהם רואות כל מיני דברים ואף אחד לא עשה עם זה כלום. לא לקחו את זה ברצינות. לא שמעו אותן. והיום זה נשמע, זה נראה שלא שומעים אותם משם. זה כאילו זה ההפקרה פעם שנייה״.
המיצב מדגיש את המסירות והמחויבות של התצפיתניות. בתדריך החלפת המשמרות עובר המסר: "אנחנו לא עוצמות עין עד שהן חוזרות! לא נפקיר את אחיותינו לתפקיד מאחור!". כחלק מהמיצב מושמעים קולות הקשר של חמ"ל התצפיתניות מבוקר ה־7 באוקטובר, מזכירים לכולם את הרגעים הקשים של אותו יום.
אמון הדגישה את חשיבות תפקיד התצפיתניות: "כמה לא מבינים את המהות ואת המשמעות של ההגנה, של החובה של הלוחם והלוחמת בשטח, בעיניים שמלוות כל הזמן ובמחויבות והמסירות האין קץ של תצפיתנית לעמדה שלה״.
גלבוע שיתפה בקושי שלה בשמיעת קולות הקשר במיצג: "האמת שאני ביקשתי מהם שכשאני באה שיורידו את זה כי זה קשה לי לשמוע את זה. אני רק מתארת לי את זה בראש, אז אם הייתי שומעת את זה אז היה גורם לי, את יודעת... אני בכלל הרבה בהכחשה״.
בהתייחסה להתמודדות עם חוסר הוודאות, גלבוע אמרה: "את יודעת, בלית ברירה. אין, זה לא שיש לי ברירה אחרת. אני פשוט, את יודעת, גם עם הרבה אמונה ועם הרבה תפילות. וככה מנסה להיאחז באיזושהי תקווה שיהיה בסדר".
המסר של אמון לתצפיתניות המשרתות כיום הוא של חיזוק ותמיכה: "רוצה לחזק אותן, רוצה שידעו שאנחנו מאחוריהן. שהקבוצה של נשים שעשו את התפקיד הזה, שיודעות את המשמעות ואת הקושי ואת האתגר שבו ואת החשיבות שבו, מחזקות אותן בעשייה המבורכת שלהן".
גלבוע הוסיפה מסר משלה לתצפיתניות: "שהן עושות תפקיד חשוב. אני חושבת שאחרי השבעה באוקטובר, מי שהיה בצבא עוד לפני מכה על חטא היום מבין שזה שהוא לא לקח את הדברים שלהם ברצינות. אם היו לוקחים את זה ברצינות, יכול להיות שהיינו נמנעים מכל האירוע הזה״.