האו"ם מייצג אידיאל מונומנטלי", אומר הלל נוייר, יהודי־קנדי, מנכ"ל ארגון UN WATCH שיושב בז'נווה, שווייץ, ותפקידו לפקח על האו"ם. "הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט דיבר על אסיפת עמים שמתאחדים, וזה באמת רעיון יפהפה. זה אפילו חלום יהודי, שמופיע בספר ישעיהו, שכלי הנשק יהפכו למיותרים. אבל כמעט 80 שנים אחרי ההקמה, אי אפשר כבר להיאחז באשליה שזה האידיאל שארגון האומות המאוחדות מייצג".
קביעתו של נוייר מעוררת מיד את המחשבה על אמירתו של מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, אחרי טבח 7 באוקטובר, אמירה, שעוררה זעם רב בישראל ומסמנת את אחת מנקודות השפל ביחסי האו"ם ומדינת ישראל. גוטרש אמר אז: "התקפות חמאס לא קרו בוואקום. הפלסטינים תחת כיבוש מחניק, האדמות שלהם נלקחות, הכלכלה משותקת ובתיהם נהרסו".
"הארגון הוקם ב־1993, בז'נווה", נוייר מספר על UN WATCH. "הקים אותו מוריס אברם, יהודי־אמריקאי, אחד מפעילי זכויות האזרח המכובדים שפעלו לצד מרטין לותר קינג. למעשה, הוא היה הפעיל הלא־שחור הבולט ביותר בתנועת זכויות האזרח".
"אברם ניסח בתחילת שנות ה־60 את אמנת האומות המאוחדות נגד גזענות, היה ראש הוועד היהודי־האמריקאי, ומונה לשגריר ארצות הברית במטה האומות המאוחדות באירופה, שממוקם בז'נווה. הוא פרש מתפקידו ב־1993 ובגלל הניסיון שלו באו"ם הוא הבין שהכרחי להקים ארגון שיפקח על האו"ם".
למה? הרי האו"ם הוקם כדי לפקח על אחרים.
"העולם זקוק לאו"ם מכל מיני סיבות, אבל במקרים רבים מדי גופי מפתח של האו"ם 'נחטפו' בידי דיקטטורות או בידי אנטישמים. קחי לדוגמה את אוגנדה, שתחת שלטונו של אידי אמין הייתה חברה בוועדת האומות המאוחדות לזכויות אדם".
אידי אמין, הדיקטטור האכזרי.
"בדיוק. כבר בסוף שנות ה־60 ובתחילת שנות ה-70 התברר שדיקטטורות ומדינות לא דמוקרטיות אחרות הצטרפו לאו"ם. באותה העת, גם העולם הערבי הבין שאפשר להעביר החלטות במסגרת העצרת הכללית ולהוביל כך לדה־לגיטימציה בינלאומית של ישראל. כלומר, לגרום לאומות אחרות לגנות את ישראל ולהגדיר אותה כתוקף האגרסיבי בקונפליקט".
זה נשמע כמו תיאור של השנה האחרונה.
"נכון, אבל זה החל עוד בסוף שנות ה־60, כשב־1975 הגיעה ההחלטה הידועה לשמצה של האו"ם".
ההחלטה שאליה מתייחס נוייר היא החלטה 3379, שהתקבלה ב־10 בנובמבר 1975 בעצרת הכללית של האו"ם. על פי נוסח ההחלטה, הציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית. שגריר ישראל באו"ם דאז, ולימים נשיא המדינה, חיים הרצוג, עלה לבמה מיד לאחר קבלת ההחלטה ונשא נאום נוקב.
בין השאר הוא אמר: "זה רק סמלי שהוויכוח הזה, שעשוי בהחלט להתגלות כנקודת מפנה בייעודו של האו"ם יתקיים ב-10 בנובמבר. הרי הלילה הזה, לפני 37 שנים, נחקק בהיסטוריה כ'ליל הבדולח'. היה זה הלילה שהוביל בסופו של דבר למשרפות ולתאי הגזים. הלילה שהוביל לשואה המפחידה ביותר בתולדות האדם".
"אכן, הולם הוא, אדוני הנשיא, שדיון זה, שהוא מזימה להסיט את המזרח התיכון מצעדיו לקראת שלום, ושנערך באווירה אנטישמית קשה, ייערך ביום השנה של הלילה ההוא. אכן, הולם הוא, שארגון האומות המאוחדות, שהחל דרכו כברית אנטי־נאצית, ימצא עצמו, 37 שנים מאוחר יותר, הולך ונעשה מרכז האנטישמיות של העולם".
"הרצוג קרע את נוסח ההחלטה לשניים, ואמר שהיא לא יותר מפיסת נייר", אומר נוייר. "הוא לא ציין את זה, אבל הוא למעשה שחזר את מה שאביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה הרב הראשי לישראל ב־1939, עשה כשהבריטים אימצו את הספר הלבן. באותו היום ב־1975, גם השגריר האמריקאי, דניאל פטריק מויניהאן, נאם נאום מכונן ואמר שארצות הברית לעולם לא תכבד את ההחלטה הידועה לשמצה הזאת".
אנטישמיות בלבוש מודרני
UN WATCH, מספר המנכ"ל שעובד בארגון כבר 20 שנה, נלחם למען זכויות אדם אוניברסליות, נאבק על כך שהאו"ם אכן יפעל למען קורבנות ברחבי העולם: "כבר יותר מ־15 שנה אנחנו מארגנים את פסגת ז'נווה השנתית לזכויות אדם ודמוקרטיה, בשיתוף 25 ארגונים לא ממשלתיים.
אנחנו מביאים לפסגה מתנגדי משטר שיצאו מבתי כלא בסין, ברוסיה, בזימבבואה, בקובה, באיראן, בפקיסטן, בקוריאה הצפונית, בוונצואלה, לצד מנהיגים באופוזיציה של אותן מדינות, כדי לדבר. במקרים שבהם מתנגדי המשטר עדיין בכלא, אנחנו מביאים את בני המשפחות שלהם לדבר".
הארגון אכן פועל בזירה הבינלאומית ומבקש לתקן עוולות רבות, אבל לא ניתן להתעלם מהמאבק העיקש שלו, בוודאי בשנה החולפת, כנגד אונר"א, סוכנות הסעד של האו"ם שתפקידה לתת שירותים לפליטים פלסטינים. בין השאר, UN WATCH חשף את העובדה שיו"ר ארגון המורים של אונר"א בלבנון הוא מחבל חמאס, וכי 3,000 מעובדי אונר"א חגגו את הטבח ב־7 באוקטובר בקבוצות צ'אט.
בימים אלה הארגון מפרסם דוח ששמו "זאב בעור כבש: מדוע דמוקרטיות צריכות להטיל סנקציות על נציגת האו"ם פרנצ'סקה אלבנזה בגין הפצת אנטישמיות ותמיכה בטרור".
הדוח מתייחס להתבטאויות של אלבנזה, השליחה המיוחדת מטעם מועצת האו"ם לזכויות האדם לשטחים הפלסטיניים. "מאז מינויה ב־1 באפריל 2022, פרנצ'סקה אלבנזה הפיצה באופן קבוע מסרים אנטישמיים ותמכה בגלוי בטרור חמאס", נכתב בדוח. "ומאז הטבח ב-7 באוקטובר אלבנזה טייחה באופן שיטתי את הזוועות שעשה חמאס".
נוייר מפרט: "פרנצ'סקה אלבנזה נמצאת בדרכה לסיור חוצה קמפוסים בארצות הברית. לכן פרסמנו את הדוח. זהו דוח באורך 60 עמודים, שמתעד וחושף את הצהרותיה האנטישמיות".
"היא טוענת שהלובי היהודי שולט באמריקה ושההתקפות בפריז ב־2015, במשרדי 'שרלי הבדו' ובסופר היהודי, היו מבצע של ה־CIA והמוסד. היא ממש שיתפה את הטענות האלה בפייסבוק שלה. ב־2022 היא השתתפה בוועידה רשמית של חמאס ובשנה האחרונה היא הפכה לאנטישמית יותר ויותר".
ואיך אתם נאבקים בזה?
"קודם כל צריך לומר שקבוצות שונות ברחבי העולם, שנלחמות באנטישמיות, נושאות את עיניהן אלינו. סטודנטים כותבים לי שנעזור להם כי היא מגיעה לקמפוסים שלהם. הממצאים שאנחנו מפרסמים מובילים לכך שמגנים אותה. ממשלת קנדה גינתה אותה. היא מאוד התעצבנה, כמובן".
אתם מנסים להביא לפיטוריה?
"קשה מאוד לפטר אותה, אבל אם נצליח לדחוק אותה לפינה, זה כבר יהיה משמעותי".
חשוב להפריד בין ביקורת לגיטימית על ממשלות ישראל לבין אנטישמיות מובהקת. בעיניך, השנה האחרונה טשטשה או אף העלימה את הגבול בין השתיים?
"במשך מאות שנים, האמירה הייתה שיש להרוג את היהודים כי הם הרגו את ישו. כלומר, יש לרדוף אותם בשם הדת. אלבנזה עושה את זה היום בשם 'זכויות האדם'".
אנטישמיות היא הסיפור העתיק של האנושות, כך שזה נשמע כמו קרב אבוד מראש.
"אני מכיר את הגישה הזאת, והיא נכונה ולא נכונה. היהודים היו שנואים במשך אלפי שנים, זה נכון. אנחנו גם יודעים שהאנטישמיות היא כמו וירוס שעובר מוטציות. בתחילת הקומוניזם, לדוגמה, היו מדינות שבהן רדפו את היהודים כי הם נתפסו כבעלי ההון ונחשבו לקפיטליסטים. לעומת זאת, במדינות קפיטליסטיות אמרו שהיהודים הם קומוניסטים ולכן יש לרדוף אותם".
"בזמננו, באירופה ובמקומות אחרים המעלה שיש לשאוף אליה היא זכויות אדם – אז ישראל מואשמת בהפרת זכויות אדם. את ישראל מגנים באו"ם פי 15 מקוריאה הצפונית, פי 15 מאיראן, פי 15 מסוריה של בשאר אל־אסד".
"במועצת זכויות האדם מקדישים יום אחד לעולם ויום אחד לישראל. לאף מדינה אחרת אין יום משלה. זהו הביטוי המודרני של האנטישמיות. זה לא אומר שאי אפשר לבקר את ישראל, כמובן, אבל כשהמדינה עוברת דמוניזציה באופן שאף מדינה אחרת לא עוברת, ברור שזו הצורה החדשה של אנטישמיות".
מייאש.
"זו מציאות החיים. אפשר להתייאש או להגיד שלא ניתן לעשות דבר, אבל זו תהיה טעות בעיניי. לישראל אין ברירה אלא לפעול. בדיוק כמו החיילים שנלחמים בעזה, בלבנון ובשמי איראן, ישראל צריכה להילחם גם בזירה הזאת".
"חלום של נקמה והרס"
אנחנו נפגשים בעת ביקורו של נוייר בירושלים. כשאני מבקשת ממנו לתאר את העבודה בשנה האחרונה, הוא משיב: "זו אותה העבודה, רק על סטרואידים".
ערב פגישתנו החליטה הכנסת בתמיכה גורפת של 92 חברי כנסת כי ההסכם מ־1967, המאפשר לסוכנות אונר"א לפעול בישראל, יבוטל. עשרה חברי כנסת בלבד התנגדו. מנכ"ל אונר"א, פיליפ לזריני, הגיב כי מדובר בעונש קולקטיבי שצריך להדאיג את כל העולם.
גם בארצות הברית הביעו דאגה לאור ההחלטה, ואפילו בכירים במשרד החוץ הישראלי הזהירו מפני ההשלכות של חקיקה כזו, שעלולה להוביל לניתוק היחסים עם האו"ם.
"אני חושב שזו החלטה חשובה מאוד", נוייר קובע. "תומכי אונר"א אומרים שזו סוכנות סיוע. זו לא. זו סוכנות לפירוק ישראל, עטופה בכסות הסיוע. לאו"ם יש סוכנויות סיוע בכל העולם".
"אם פליט זקוק לעזרה, UNHCR, נציבות האו"ם לפליטים, תפעל. כך גם תוכנית המזון העולמית, ארגון הבריאות העולמי, קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים – כל התוכניות והסוכנויות האלו פועלות ברחבי העולם".
"אבל אנחנו אמורים להאמין שמסיבה כלשהי, אוכלוסייה של שני מיליון איש ברצועת שטח קטנה זקוקה לסוכנות משלה? זה אבסורד. אם אפשר לבנות מנהרות טרור באורך מאות קילומטרים, אפשר לחלק אוכל ואפשר לנהל בית ספר".
אם כך, למה אונר"א פועלת ברצועה?
"אונר"א מנסה לומר שמלחמת 1948 לא הסתיימה, ושהערבים לא ימשיכו הלאה. כידוע, היו גם יהודים שחיו בארצות ערב בכל רחבי המזרח התיכון במשך מאות שנים, והם סולקו החוצה. הם מעולם לא קיבלו פיצויים והם כן המשיכו הלאה. הם יצרו חיים חדשים בישראל, באמריקה, או במקומות אחרים. אבל משום מה, לערבים שנעקרו במלחמה ב־1948 אסור להמשיך הלאה".
איזה מצב זה מייצר?
"שאין להם עתיד, ואז אין להם שום תקווה, ובמקום לבנות את עצמם הם נמצאים ביחסי תלות שמחייבים אותם לקבל סיוע. המשפחה שלי ברחה מרוסיה ב-1904, ואני לא פליט".
"אין שום מקום בעולם שיש בו אדם שהוא גם אזרח וגם פליט. לכן אני אומר שאונר"א היא לא סוכנות סיוע, אלא סוכנות מלחמה פלסטינית. סוכנות שמלמדת את העזתים לומר שהבית שלהם הוא לא בעזה, אלא בישראל. מי שהבינו את זה יותר מכל היו ח"כ לשעבר עינת וילף ועדי שורץ שכתבו את הספר 'מלחמת זכות השיבה' על בעיית הפליטים הפלסטינים".
אבל גם יהודים חיו במשך שנים במדינות אחרות ופיללו להגיע לירושלים.
"ההבדל הראשון הוא שזה היה חלום חיובי. אף אחד לא דיבר מעולם על להרוס משהו. בנוסף, האדמה הייתה ברובה שממה אז. אני לא אומר שלא היה פה אף אחד, היו פה אנשים, אבל לא היה ריבון לאומי. היו אימפריות, זה כן, אבל לא ריבונות לאומית".
"המילה 'פלסטיני' לא הייתה קיימת והחלום של היהודים היה לחזור למולדתנו העתיקה. זה לא החלום של אונר"א. החלום של אונר"א הוא פירוק ישראל. המטרה שלהם היא לא לאפשר ליהודים שום ריבונות, בשום מקום. זה חלום של נקמה והרס. המאבק באונר"א נעשה מאבק ענק, ואנחנו נעשינו קבוצה מובילה בו".
יש בך תקווה?
"ליהודים אין ברירה אלא להיות מלאי תקווה. אחרת לא היינו שורדים. זה לא מקרי שההמנון הלאומי שלנו הוא 'התקווה'. אם היינו מדברים לפני שישה חודשים, כנראה הייתי מדבר אחרת".
למה?
"אני לא אומר שאנחנו לא סובלים עכשיו. חיילים נופלים, החטופים עוד לא חזרו, עם ישראל באמת סובל. אבל בחצי השנה האחרונה גם ראינו אירועים מופלאים, כדוגמת החיסול של נסראללה, המבצע הישראלי האחרון נגד איראן, החיסול של סנוואר – כל אלה הובילו לכך שהעולם רואה עכשיו שידה של ישראל על העליונה".
"ואני מרגיש, כתומך ישראל, שאני יכול לנשום טוב יותר. לכן אני חושב שאנחנו יכולים לראות את האור בהמשך, למרות כל הצרות שעוד בפתח. הנחישות של עם ישראל, זה מה שמחזיק אותנו".
