היום, לאחר דחייה של שנה בעקבות המלחמה, בצד קשיים רבים כתושבים מפונים וקלפיות המפוזרות במקומות שונים בארץ, נערכות הבחירות לרשויות המקומיות בכמה רשויות בדרום: המועצה האזורית אשכול, המועצה האזורית חוף אשקלון, המועצה האזורית שער הנגב, המועצה האזורית שדות נגב והעיר שדרות.
בנוסף לכל המכאובים, שניים מהאנשים שהיו אמורים להתמודד על ראשות מועצה נרצחו ב־7 באוקטובר: ראש המועצה האזורית שער הנגב, אופיר ליבשטיין ז"ל, שנהרג בחילופי אש עם מחבלים בכפר עזה (גם בנו, ניצן ליבשטיין ז"ל, נרצח באותה התקפה) ותמר קדם סימן טוב ז"ל, אשת ציבור ופעילה חברתית שהתמודדה לתפקיד ראש המועצה האזורית אשכול, ונרצחה בקיבוץ ניר עוז עם כל בני משפחתה: בעלה יהונתן (ג’וני) ז"ל, התאומות ארבל ושחר בנות ה־5 וחצי ז"ל, ועומר בן השנתיים ז"ל.
חולם גדול מאוד
ליבשטיין, שהיה בעבר מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית, נבחר בשנת 2018 לתפקיד ראש המועצה האזורית שער הנגב וזכה לפופולריות רבה בקרב התושבים. בבוקר 7 באוקטובר הוא יצא עם נשקו הפרטי ועם חבר לכיתת הכוננות של כפר עזה לקרב מול המחבלים – ונהרג. ליבשטיין היה ההרוג הראשון במתקפה ששמו הותר לפרסום.
“ממש לא הפתיע אותי שאופיר יצא לקרב, ועם זאת לא העליתי בדעתי שהוא עשה את זה", אומרת מורן חג’בי, תושבת מושב יכיני, נציגת מושב יכיני במועצה, שהייתה יד ימינו של ליבשטיין במהלך כהונתו. “שלחתי לאופיר באותו בוקר וואטסאפים וצילומי מסך שיש אצלנו במושב מחבלים, ואף אחד לא בא. לא הבנתי שהוא לא עונה כי הוא לא איתנו יותר. היה ברור שכשכיתת הכוננות קופצת בכפר עזה, הוא יקפוץ איתה. הוא היה פייטר באופי".
ספרי על העבודה עם אופיר.
“עבדתי עם אופיר ממש צמוד בשנים האלה, ובשנה האחרונה עבדתי על פי דפי המשימות שהוא השאיר ובהם דאג לכל תושב במועצה האזורית. אין אנשים כמותו. התרגלנו, במדינת ישראל, לאיזה סוג נאלח של מנהיגות, וזה לא קשור לימין או שמאל. התרגלנו שהשם הנרדף לפוליטיקאי זה שקרן, ואופיר היה בדיוק ההפך מהדברים האלה. הוא היה מנהיג מזן אחר".
"הוא הכיר כל ילד, כל נער וכל קשיש מהמועצה האזורית בשם ובשם המשפחה, ידע מיהם ומה הבעיות שלהם. הוא היה יכול להגיע באמצע השבוע למושב שלנו כדי לשוחח עם אנשים. היה חשוב לו לדבר עם אנשים, לשמוע את הבעיות שלהם, לבדוק מה חסר ולטפל באופן מיידי. הוא היה איש של אנשים".
מהי התרומה שלו למועצה?
“אפשר לכתוב ספר על זה. הרבה פעמים מפארים בן אדם אחרי שהוא מת, אבל אופיר היה כזה בחייו. לא היה אדם במועצה שהוא לא נגע לו בלב".
"אופיר הביא למועצה שיח מאוד חיובי, שיח של לראות את חצי הכוס המלאה, והוא נתן לכל אחד להרגיש שהוא חלק מהמועצה הזו. בחמש שנים הוא הפך את המועצה הזו לבית, זה משהו שלא היה לפני כן".
השינוי הכי גדול שהוא עשה היה לגרום לאנשים להרגיש שרואים אותם, לתת להם משמעות. הוא יצר את רוח שער הנגב החדשה. היה חשוב לו להיבחר שוב לראשות המועצה כי הוא רצה להספיק לעשות עוד כל כך הרבה דברים. הוא הקציב לעצמו עשר שנים בתפקיד, ואז לפרוש וללכת לעיסוקים אחרים. לצערי, הוא לא הספיק".
“אופיר היה איש מעורר השראה. לא היה קל לעבוד איתו במובן הכי טוב של המשפט הזה, כי הוא היה חולם גדול מאוד. בכל בוקר שהיה מגיע למשרד היו לו עשרה חלומות חדשים, רעיונות שהוא רוצה שנוציא לפועל", מספר ליאור ניסקי, מנכ"ל המועצה האזורית שער הנגב, שפרש ביולי האחרון.
“היה חשוב לאופיר להפוך את החיים בשער הנגב ליותר טובים, אם זה לילדים עם צרכים מיוחדים, לוותיקים, לחובבי הספורט, לאנשי ההייטק, לצעירים. בכל פעם היו לו רעיונות אחרים, והוא חשב ועבד 7/24. הוא נהג לומר שכל רעיון הוא רואה פעמיים: פעם אחת בחלום, ופעם שנייה כשהוא הופך אותו למציאות".
"הייתה לנו עבודה קשה לתרגם את החלומות האלה למציאות, ואופיר כל הזמן התמקד בלעשות טוב. הוא השתמש כל הזמן במונח ‘מרוץ שליחים’, ואמר שעכשיו עלינו לעשות כמה שיותר למען שער הנגב לפני שנעביר את השרביט לבאים אחרינו. אין יום שאני לא מתגעגע אליו".
היא נולדה מנהיגה
תמר קדם סימן טוב עברה להתגורר בקיבוץ ניר עוז בשנת 2008. במשך 15 שנים הייתה פעילה ציבורית במועצה האזורית אשכול בתחומי החינוך, התרבות, האמנות, הניהול, הקהילה והיזמות, וקידמה יוזמות חינוכיות חדשניות בבתי ספר בדרום הארץ, בין היתר לשילוב צעירים בתפקידי מפתח ברשויות המקומיות.
בנוסף, היא עסקה בהקמה ובניהול של כפר הנוער ביכורים, פנימייה למצוינות בתחומי האמנות, ונמנתה עם מייסדות הקהילה ומתחם האמנים “הגילדה", שאיחד כ־100 אמנים ואמניות במועצה האזורית אשכול. קדם סימן טוב גם הייתה ממקימי “לב הנגב", בית חינוך ברוח היער.
בבחירות לרשויות המקומיות הייתה אמורה להתמודד לראשות המועצה האזורית אשכול תחת אג’נדה של קידום “טוב משותף". החלום נגדע כשנרצחה עם בעלה וילדיה בביתם.
“היא לא עשתה קמפיין בחירות בסגנון של ‘בואו תראו אותי ותקשיבו לי’, אלא יותר בער בה לעשות ולשנות עוד לפני שהיא נבחרה, כדי ליצור קהילה טובה יותר", מסבירה מעיין גל, מנהלת הקמפיין של קדם סימן טוב.
“היא לא הייתה אדם של דיבורים, אלא אדם של מעשים. בזמן הקמפיין קידמה דברים, למשל, פתרון בעיות התחבורה השיתופית במועצה האזורית. היא יזמה אפליקציה שמקשרת בין נהגים מתנדבים ובין נוסעים שמחפשים טרמפ, פיילוט שהתחיל לרוץ שבועיים לפני שהיא נרצחה. היא עבדה גם בנושא הטיפול בפסולת החקלאית שהצטברה במועצה האזורית עוד מקום המדינה, והפעילה את כל הגורמים הרלוונטיים לעסוק בעניין. היכולת שלה לקשר בין אנשים שונים הייתה יוצאת דופן".
במהלך הקמפיין החריבו את שלטי הבחירות שלה. איך היא קיבלה את הקשיים האלה, כאדם לא תחרותי?
“בהתחלה, כל שלט שתלינו - החריבו, אבל תמר לא נתנה לדבר כזה לשבור אותה. היא הכניסה לקסיקון חדש למועצה, וזה עוד לפני שהיא בכלל נבחרה. היא רצתה להיות בתוך המערכת כי הבינה שכדי לעשות שינוי אמיתי היא צריכה להיות בפנים, ולא לפעול, כפי שעשתה עד אז, מבחוץ".
"ניסו כל הזמן להוריד לה את המוטיבציה ולהקטין אותה. אמרו שהיא תמימה וצעירה, אבל היא עבדה עם גורמים בכירים בממשלה, עשתה את כל הדברים שכל ראש מועצה צריך לעשות – שוב, לפני שהיא בכלל נבחרה. תמר הייתה השראה, וההשפעה והגישה שלה, לדעתי, יישארו תמיד".
“למרות שיש בינינו פער גילים גדול, הפכנו במהלך הקמפיין שלה לבלתי נפרדות", מספרת מיכל שצקי בת ה-88, חברת קיבוץ מגן ששימשה בעברה פעילה בולטת בקיבוץ הארצי. שצקי עבדה עם קדם סימן טוב על הקמפיין כיועצת.
“בזמן המרוץ שלה לבחירות תמר פנתה אליי ושאלה אם אני רוצה ללוות אותה במרוץ הבחירות לראשות המועצה", היא מספרת. “אמרתי לה שאני בת 87, אז, ושאני מוכנה לסייע לה בתנאי שלא אהיה בחזית, ובתנאי שכל מה שאציע לה, מניסיוני הרב, היא לא תקבל כתורה מסיני, אלא תתייעץ עם אחרים ותשקול לעומק. היא הסכימה, ובמשך 11 חודשים הלכנו שלובות זרוע. יש לי הרבה חוויות טובות לספר עליה".
למשל?
“אחת מהסגולות שלה הייתה שהיא לא רק דיברה, אלא עשתה. ראיתי לאורך הקמפיין כמה היא פועלת למען התושבים ולמען השינוי הטוב במועצה האזורית. היא נולדה מנהיגה. היא הייתה ‘מענטשית’. קשובה לאנשים, סבלנית ומשרה רוגע".
"היא הייתה המועמדת המובילה לזכות בבחירות, לפי הסקרים שנעשו, אבל החלום שלה מת לצערנו יחד איתה ב־7 באוקטובר. תמר הייתה ארץ ישראל היפה, ועם הירצחה, כל הצוות שלנו, שעבד איתה בקמפיין, הפך את מטה הבחירות שלה למטה הנצחה, כדי שהמורשת שלה תמשיך לבעור".
