בקו האש: מי יציל את בעלי החיים שנמצאים בסכנה בל"ג בעומר?

 ברחבי הארץ יציינו הערב את ל”ג בעומר, וכמו בכל שנה עשן המדורות יעלה מכל פינה.

לצד החוגגים ישנם אלפים שמתכוונים לוותר על תפוחי האדמה והמרשמלו הצלוי כדי להילחם בתופעה מזעזעת שלטענתם, הפכה נפוצה יחסית בשנים האחרונות במסגרת החג: שריפת בעלי חיים.

שחר ליאני (17) לא מצטרפת למדורה של בני כיתתה מאז שהייתה בכיתה ח’. היא מעדיפה לסייר בעירה רמת גן ולנסות למנוע את ההתעללות. השנה היא ניסתה לצרף ליוזמה אנשים נוספים דרך פייסבוק וזכתה לתמיכה גדולה. למעלה מאלפיים כבר אישרו הגעה לסיורים, שיתבצעו ב־46 ערים בארץ.

“זאת כבר השנה הרביעית להתארגנות, אבל הפעם היא הולכת להיות רחבה הרבה יותר, אנחנו הולכים לעשות בלגן”, מספרת ליאני. “עד עכשיו היוזמה הייתה די בחיתולים, אבל הפעם נצא בכוחות גדולים הרבה יותר. אנחנו מתכוונים לתעד כל מקרה של התעללות בבעלי חיים. אנחנו גם מנסים לשתף פעולה עם המשטרה. יש ערים שיצאו איתנו ניידות. גם משמר בעלי החיים שפועל מטעמם הודיע שיסייר בכמה ערים. יש תחושה שמדי שנה התופעה הזאת רק מחמירה ומספר המקרים עולה. אם נצליח ליצור הרתעה, הפעם המגמה הזו תיעצר”.

מה גרם לך להתחיל בסיורים?
“כשהייתי בת 13 ילד מהכיתה סיפר לי שמצאו באחד משרידי מדורות ל”ג בעומר שעשו בשכונה שלנו כלב שרוף. הזדעזעתי. אני במדורה עם החברים וממש קרוב לבית שלי פוגעים בבעלי חיים.

הסיפור הזה לא עזב אותי. שנה לאחר מכן, כשל”ג בעומר התקרב, החלטתי לעשות מעשה. במקום להשתתף במדורה - ללכת לסייר ולדאוג שדברים כאלה לא יקרו במדורות של אחרים. אני מתנדבת כבר שנים בעמותות למען זכויות בעלי חיים, ככה שאני מכירה הרבה אנשים שאכפת להם, והצלחתי לגייס אותם. מהר מאוד הבנתי שמדובר בתופעה אופיינית בעיקר בקרב בני נוער, סביב גיל 14, אבל גם בגילים צעירים יותר. בשנה שעברה, למשל, נתקלתי בקבוצה שבאה לתפוס גורת חתולים קטנה. זה היה יום לפני המדורות. קבוצה של ילדים בני 9, נראים די אלימים, עם קרשים בידיים, מנסים לתפוס את הגורה באלימות. הברחתי אותם משם ולקחתי איתי את החתולה. היו מקרים נוספים שבהם הצליחו להציל גורים ממש ברגע האחרון, ליד המדורות”.

הילדים כבר לא תחת העיניים של ההורים והמורים. בסביבות שתיים לפנות בוקר חזרתי למדורה שבסיור בתחילת הערב ראיתי שיש לידה גור חתולים. כעת הילדים העיפו אותו באוויר ושיחקו איתו כמו כדור מסביב למדורה. רצתי לשם, תפסתי אותו כשהיה באוויר והתחלתי לברוח. 30 ילדים בני 16 רדפו אחרי. נכנסתי למכונית שלי. הם המשיכו לנסות לשבת על האוטו, להיאבק, אבל הצלחתי לנסוע משם. זה היה כמו בסרטים. לקחתי אותו אלי ויום לאחר מכן מצאתי לו בית.

אני לא יודעת להסביר מה גורם לזה, זו תופעה של השנים האחרונות. אני, ואפילו הילדות שלי, לא הכרנו מקרים כאלה בילדות. לא מדובר בשיעמום, כי אדם נורמלי לא ימצא תעסוקה בלזרוק יצור חי לאש. זה פשוט רוע. התופעה מתרחשת בעיקר בגילים צעירים וההורים חייבים לעצור אותה. לילדים האלה יש מי שידאג להם, לחיות הרחוב אין”.

גם הווטרינרים, רופאי החיות, מודעים לתופעה, אבל לרוב, כשבעלי החיים מגיעים אליהם, זה כבר מאוחר מדי. “החיות שעוברות את האירועים האלה לא שורדות בדרך כלל. אנחנו מכירים את התופעה הזו בעיקר מסיפורים בדיעבד, נדיר שאפשר להעניק טיפול בזמן”, מספר ד”ר זאב גאנז, יו”ר ארגון הווטרינרים לחיות בית. “הפגיעות נעשות בעיקר בחיות רחוב, ובראש ובראשונה גורי חתולים. עכשיו זו תקופה בשנה שיש המלטות רבות, ואפשר למצוא ברחובות המון גורים נטושים, ללא אמהות, שמהווים קורבן קל. אין לנו מספרים מדויקים על התופעה הזו, היא עדיין בגדר תופעת שוליים, אבל בכל זאת מדובר במגמה חמורה. אנחנו יודעים מסטטיסטיקות ומחקרים שנעשו בעולם שהרבה פעמים יש קשר בין אנשים שמתעללים בבעלי חיים לבין התעללות בילדים. זה פן נוסף של אלימות בחברה שלנו”.

פעמים רבות מצליחים המתעללים בבעלי החיים לחמוק ללא כל ענישה. משמר בעלי החיים, יחידה משטרתית המבוססת על מתנדבים, מנסה למגר את התופעה. אנשיה הוכשרו לנושא ומקבלים סמכויות אכיפה. הפעילות של היחידה כרגע היא סביב המדורות בנתניה בלבד. בשאר המקומות מדובר בהתארגנות אזרחית. למסיירים אין כוח מול המתעללים.

“התעללות בחיות זו עבירה פלילית על פי חוק צער בעלי חיים. המשטרה אמורה לפעול ברגע שהיא יודעת שדבר כזה מתרחש, אבל הרבה פעמים מקרים כאלה מתרחשים ולאף אחד אין מושג”, אומר ד”ר גאנז. “השוטרים לא מסיירים במדורות, ולכן מתבססים על דיווחים של מתנדבים. גם כשהמשטרה נכנסת לתמונה, אני לא מכיר מקרים שבהם המתעללים נשפטו. בדרך כלל מדובר בבני נוער שעורכים את המדורות, ואז מראש סף הענישה הוא נמוך”.

עונשים קלים

במשרד החקלאות, שאחראי גם הוא על האכיפה בתחום, דווקא לא מכירים בנושא כתופעה. לדבריהם, מספר התלונות שמגיעות אליהם סביב ל”ג בעומר בודדות עד אפסיות. עם זאת, במשרד מספרים כי מדי יום הם מקבלים תלונות על עבירות שונות על חוק צער בעלי חיים.

בשנת 2014 טיפל המשרד ב־210 אירועים. 391 בעלי חיים נלקחו בעקבות עבירות צער בעלי חיים, התעללות והזנחה של בעלים. אך כשמגיעים לטיפול במקרים, המספרים מצטמצמים – רק כמחצית מהמקרים מבשילים לתיקי חקירה - 119 תיקים ב־2014.

ב"תנו לחיות לחיות" מספרים כי בשנה שעברה התקבלו בעמותה שתי תלונות על שריפת חתולים. הוגשו תלונות במשטרה, אבל עד כמה שידוע הן לא הבשילו לכתבי אישום.

היועץ המשפטי של העמותה, שגיב לוי, מספר כי "מדי יום מגיעות אלינו עשר עד 20 תלונות על התעללות בבעלי חיים, אך רק מקרים בודדים בשנה הופכים לכתבי אישום. במקרים בודדים עוד יותר ניתן עונש, שלרוב מסתכם בקנס נמוך או עבודות שירות. בשל אוזלת היד של המשטרה ובתי המשפט אנחנו מנסים להגיש במקביל תביעות אזרחיות נגד אנשים שהתעללו או זנחו בעלי חיים. אנחנו תובעים מהם את כל הוצאות הטיפול".

לאחרונה עלה לכותרות מקרה של תושב ערד בן 50, שדרך על ראשו של חתול רחוב פעמים רבות - עד שמת. הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע. השופט בתיק הרשיע אותו בעבירות של צער בעלי חיים, אך גזר עליו עונש קל - שמונה חודשי מאסר על תנאי, 600 שעות עבודות שירות וקנס בסך עשרת אלפים שקלים.

במשרד החקלאות מודים כי לרוב הענישה מוגבלת לקנסות כספיים ועבודות שירות. “העונש המקסימלי בחוק הוא שלוש שנות מאסר וקנס של 200 אלף שקל, אבל הוא מעולם לא ניתן”, אומר גורם במשרד. “מערכת המשפט די מקלה ראש. במקרה אחד אדם קיבל שישה חודשי מאסר, בפעם אחרת קנס כספי גדול. בדרך כלל מסתפקים בעונשים פחותים יותר”.

“אני לא חושבת שזו תופעה שאפשר לעצור לגמרי”, אומרת ליאני, מארגנת יוזמת הסיורים. “גורי חתולים זמינים מאוד ברחוב ובאותה מידה ילדים שרוצים לעשות רע. אני נתקלת במקרים של התעללות בחיות רחוב, ואפילו כאלה שמזניחים ומכים את חיות המחמד שלהם לאורך כל השנה. אי אפשר להשתלט על המתעללים עד הסוף ולתפוס אותם תמיד, אבל בגלל שמקרי שריפת בעלי החיים מרוכזים בל”ג עומר, אפשר לדעת מתי לחפש ולנסות למנוע אותם”.