בחירות במועצה האזורית אשכול: מי יהיה יורשו של חיים ילין?

אחרי שבע שנים וחצי, עזב ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין, מסמליו הבוי לטים של מבצע צוק איתן, את תפקידו, ועבר לשמש כחבר כנסת מטעם יש עתיד. על כיסאו ישנם שני מתמודדים עיקריים שיגיעו מחר לקלפיות.

בפינה אחת - גדי ירקוני, איש קיבוץ נירים, שגם הוא עלה לכותרות כשביום האחרון, ממש לפני הפסקת האש, נפצע קשה מפגיעת פצמ״ר ואיבד את שתי רגליו.

בפינה השנייה אורי נעמתי, איש קיבוץ רעים, מי שבעבר היה ראש המועצה האזורית, הפסיד לילין ונחשב דמות מפתח בסביבה. הוא מוכר גם בשל בנו גיל, שלפני 12 שנה נורה על ידי חיילי צה״ל בזמן שהפגין עם אנרכיסטים נגד גדר ההפרדה.

״לפי הסקרים יש קרב צמוד״, אומר נעמתי בן ה-65. ״הוא נהנה מהרבה סימפתיה. מי שבוחר מהלב יבחר בו ומי שבוחר מהראש יבחר בי. אם אתה בתל אביב, אתה בטוח שרק גדי מתחרה. אין ספק שהוא אייקון תקשורתי, אבל כשאתה בוחן רזומה, יכולות והשכלה, התמוי נה נראית קצת אחרת״.

״גדי היה מרכז משק בקיבוץ. נקודה.

זה שיא הקריירה. אני הייתי מרכז משק בקיבוץ במשך 11 שנים, הוא שבע. הייתי בשתי שליחויות בחו״ל, מה שמאוד פותח את הראש. הייתי ראש מועצה ואני כבר שש שנים מנכ״ל של ארגון מגדלי הפלחה. הרבה ניסיון מעבר לגבולות הקיבוץ. אם מדברים על השכלה, לי יש תואר שני בהצטיינות ולגדי אין תואר ראשון״.

״כשרצתי לראשות המועצה בפעם הראשונה, שאלתי אם יש איזה תנאי. אמרו קרוא וכתוב. שאלתי את מזכיר המועצה אם הוא יבדוק, והוא אמר שכן. אמיתי. אז תוך כדי הבחירות שינו ואמרו שזה תנאי מחמיר״.

״אני חבר טוב של חבר של גדי מהקיבוץ שהיה מאושפז איתו בבית החולים. ביקרתי את שניהם בתל השומר, יצא לנו לשוחח הרבה, עד שיום אחד אמר שהוא רוצה לרוץ לראשות המועצה. איחלתי לו הצלחה, הוא גם איחל לי. אנחנו לא אויבים. אין לכלוכים. הקרב נגד ילין היה יותר קשוח. לא מהצד שלי, אני אף פעם לא מלכלך״.

בין מלחמה למבצע אנחנו די שוכחים מחבל הארץ הדרומי שמשתרע מקיבוץ בארי בצפון ועד כרם שלום בדרום, כשבמזרח צאלים. עוטף עזה הקלאסי, 650 אלף דונם, 14 אלף תושבים, 32 יישובים.

נעמתי קבע איתנו בקיבוץ רעים, אבל כשהגענו לשער התנצל ואמר שנאלץ לקפוץ לאיזו משימה ותיזז אותנו 30 קילומטרים דרומה למושב יתד, לא רחוק מכרם שלום, שם ביקר כמה מפעיליו. אין עוד הרבה זמן עד לפתיחת הקלפיות, כל רגע חשוב.

״הפסדתי בבחירות לילין אחרי שאיחדתי את בתי הספר התיכוניים של הקיבוצים והמושבים״, הוא הסביר. ״זה היה שנוי במחלוקת, כל אחד חשב שלשני יש זנב. הרי מה זה ראש מועצה? לוקחים את ישראל ומחלקים ל-54 מועצות, אומרים 'אתה ראש הממשלה פה'״.

״במועצה הזו תבנה מלונה לכלב ושני אנשים ירצו לגור בה. היא נתפסת כמועצה טובה. החינוך טוב, איכות החיים טובה. בן אדם בתל אביב שגר בבית פרטי נחשב לאמיד. כאן זוג צעיר יכול להרשות לעצמו בית״.

״אני לא אתן הצעות טקטיות לצבא. נושא הביטחון הוא מעל ראשו של ראש המועצה, שצריך לדאוג לתחושת הביטחון באזור. היום, שלא כמו במלחמות הקודמות, ברגע שיהיה פה מצב ביטחוני קשה, כל היישובים צמודי הגדר יפונו. אנחנו לא צריכים נשים וילדים על קו הגבול בשעת מלחמה. כל הנושא הזה במהלך צוק איתן לא היה מסודר. אבל מצד שני, אני לא יכול לסגור את המנהרות ולתת לצבא הוראות״.

נעמתי הוא איש מפלגת העבודה, תומך נלהב ביצחק הרצוג. ״הנכד בא איתי להצביע בבחירות האחרונות״, סיפר. ״הוא עמד מול הפתקים ושאל בקול 'איפה הפתקים של נתניהו?'. כל האנשים שם היו בטוחים שאני מצביע ביבי, וברעים אין נתניהו״.

״אמר כבר מישהו שאת העם אי אפשר להחליף. בגדול, אני מסתכל האם אנחנו מתקדמים לשלום או מתרחקים. אני חושב שאנחנו מתרחקים. זה נאיבי לחשוב שיהיה שלום נהדר בינינו לבין הפלסטינים, אבל אנחנו אפילו לא עושים את הצעדים הכי קטנים. אחרי המלחמה הייתה הזדמנות היסטורית, שלנו ושל העולם, להביא כסף ולשקם את עזה. הרי כשלא נשים שם יותר רע, גם לנו יותר רע״.

״ואנחנו פרטנר? גם הם לא. בחיים אתה יכול להתייאש או להישאר אופטימי ואני בוחר באופטימיות. הייתי ראש המועצה בזמן ההתנתקות ופינוי היישובים וכבר אז חשבתי שדבר לא ישתנה. נתנו להם ונתנו וכלום אין להם. שמעתי חדשות השבוע. שאלו איזה בחור בעזה איך המצב מאז המלחמה. הוא ענה 'פי עשר יותר גרוע'. ולפני צוק איתן היה שם טוב? אי אפשר לזרוק 1.2 מיליון איש לים. אי אפשר להרוג, לחסל. יש כאלה שאומרים 'בוא נגמור את העבודה'. מה נגמור? היינו הורגים 50 אלף איש, זה היה פותר את הבעיה?״. הדעות שלך השתנו? ״אני יליד קיבוץ נען וחי כאן 40 שנה. בחיים לא חשבתי לשנות את הדעות. אפילו הלכתי קצת יותר שמאלה. בטח שאפשר להתקרב לשלום. מ-1947 הפלסטינים החמיצו כל הזדמנות. נראה לי שמ-67' גם אנחנו מחמיצים״.

ב-2003, כששימש כראש מועצה, משהו אצלו בכל זאת התערער. בנו גיל היה בקבוצת אנרכיסטים שהפגינה נגד גדר ההפרדה ליד הכפר הערבי מסחה שבשומרון. כוח צבאי ירה לכיוונם וגיל נפצע קשה.

״לא יכול להיות מצב שיורים בבן שלך ואתה לא מושפע״, הוא אומר. ״מצד שני, לא קיבלתי את הדעות שלו. טוב מאוד שיש גדר. לא טוב, טוב מאוד. היינו במצב שאי אפשר היה לחיות בו. אנחנו מדברים על עוטף עזה, אבל תזכור מה היה בירושלים. נכון שחומה היא לא דבר טבעי, אבל גם לא טבעי שאנשים רוצים לפגע באמצע העיר. הלוואי ויום אחד נוכל לשבור אותה״.

״הבן שלי ראה את הדברים בצורה אחרת וזו זכותו. אגב, חשוב לחנך כך את הילדים. אתה לא שם אותם בקופסה ואומר 'חבר'ה, ככה תחשבו'. הוא חשב את מה שחשב ודעותיו התמתנו מאז. גם צה״ל לא היה בסדר. אין פאול שאפשר לעשות בשטח שהצבא לא עשה באותו מקרה. אבל אני רוצה לציין שבוגי יעלון, שהיה הרמטכ״ל והוא בטח לא מהמפלגה שלי, בא לבקר את גיל. הקצינים אמרו לו 'מה אתה הולך לבקר אותו? תמוך בנו', אבל הוא בא לבקר ודאג לשלומו. אגיד עוד משהו. אני מתעסק פה עם דתיים. כמו שהם רואים את הדברים הפוך מבני וממני, אחד הדברים היפים שאם הילד נפצע הם קודם כל אומרים 'שיהיה בריא' ואחרי זה כועסים״.

גיל החלים וגר היום בתל אביב, מתכנת משחקי מחשב. למעשה כל ארבעת ילדיו של נעמתי לא גרים לידו במועצה האזורית. ״צריך להביא לפה הייטק בשביל שזה יקרה״, הסביר. חבל אשכול חזק בחקלאות, פחות בטכנולוגיה. הוא מספק לנו את רוב העגבניות ותפוחי האדמה, חלק גדול מהפלפלים והסברסים. חקלאות היא עדיין הרוח החיה. כשהתותחים שקטים, יש משהו קוסם באזור הלוהט. אפשר להבין למה אנשים בוחרים לגור בו למרות הסכנה.

״עובדה שלא עזבו״, נעמתי מחייך. ״תהרוג אותי ותגיד לי לחיות בתל אביב, עם ארבעה ילדים קטנים, לא הולך לשם״.

נעמתי אומנם לא רצה לדבר על ילין, כנראה שהשניים סוחבים משקעים משנים עברו, אבל אי אפשר היה לסיים בלי עקיצה. ״אין לי אספירציות ארציות״, הוא הבטיח. ״לא הולך לכנסת. אנשים לא מבינים, אבל תפקיד של ראש מועצה הוא עשייה מדהימה. חבר כנסת מהשורה, באופוזיציה? לא יודע איך הוא מעביר את היום״. 

גדי ירקוני. צילום מסך
 

מול אורי נעמתי ירוץ גדי ירקוני, חבר קיבוץ נירים, שאיבד את שתי רגליו ממש בסיום מבצע צוק איתן. ״הפציעה תהיה פקטור״, מודה ירקוני. ״אין לי מה לעשות עם זה. אם זה פקטור שמחזק אותי, אז דיינו, אבל לא בגלל זה יבחרו בי״.

״יש לו ניסיון כראש מועצה והוא לא היה כל כך מוצלח, אם תשאל את התושבים. אני, לעומת זאת, מגיל 28 עושה רק תפקידי ניהול ולא היה אחד שבו נכשלתי. יש לי את הלובן בעיניים שאין לאף מועמד אחר. מי שבוחר בי, בוחר מהראש״.

״איזו השכלה יש לו? תואר שני במדעי... שכחתי ולא מזלזול. לי יש תעשייה וניהול ותעודה במנהל עסקים. אחרי שאתה לומד דברים כאלה ומתנסה בניהול, אז זה מה שקובע. אני מבטיח שאעבוד קשה מבוקר עד ערב. אומנם אין לי רגליים, אבל יש לי ראש ומוטיבציה. יש לי תותבות שסוחבות אותי לאיפה שצריך. הוכחתי שאיפה שקשה, אני יותר חזק״.