אחת הטענות שעלו בנוגע לפרשת אברה מנגיסטו הייתה שאם היה מדובר בבחור מסביון, בן למשפחה אמידה, היעלמותו לא הייתה נשמרת בסוד כל כך הרבה זמן, שולחנות היו נהפכים ומשלחות משא ומתן היו יוצאות במהרה כדי להשיב את הבן האובד הביתה.
מול הטענות הללו, ייתכן שביקור בשכונת מגוריו של מנגיסטו הנעדר יכול לשפוך קצת אור על הטרגדיה. מנגיסטו, 29, שחצה את הגבול לרצועת עזה לפני כעשרה חודשים ולפי ההערכות בישראל מוחזק בידי חמאס, גדל ברחוב מילרוד, בקצה של שכונת שמשון, מהוותיקות בשכונות אשקלון. הנוף מורכב בעיקר מבלוקים אפרוריים ומוזנחים שפעם היו הנוף המוכר של העיר, אבל מאז שאשקלון התפתחה והרימה גורדי שחקים ווילות מפוארות, המקום קלט במיוחד את העלייה הרוסית והאתיופית, את השוליים החלשים.
בסוף השבוע האחרון הוסר צו איסור הפרסום על הפרשה, והיעדרו של מנגיסטו דווח בכלי התקשורת. ״השתיקו את ההורים כי אמרו להם שמדובר בנושא ביטחוני״, אומר שלומי וסה, בן דודו של מנגיסטו. ״מנצלים את התמימות ואת השקט שבהם. אני מאמין שאם היה מדובר בבחור מצפון תל אביב, אז כבר היו מסוקים באוויר בדרכם לעזה. תסתכל מסביב: כל הקלוז-אפ שהיה בסוף השבוע נעלם ויש חזרה מהירה לשגרה״.
חוץ מצלם של ערוץ 2, שעומד בהיכון, רחוב מילרוד היה מת אתמול בשעות הבוקר. כמעט שומם. שום התארגנות של מחאה. אל בית משפחת מנגיסטו הגיעו שלושה מזקני העדה, שבאו לתמוך, אבל אחותו של אברה פתחה את הדלת והתנצלה שאין אף אחד בבית. האם מנגרש כבר יצאה מזמן לעבודה.
בלה גרה בקומה העליונה של הבניין כבר 23 שנה, מכירה את המשפחה מאז שעברה לגור שם. היא שמעה על המקרה רק על קצה המזלג. ״יום אחד האם חזרה מהעבודה בוכה, כולה דמעות״, סיפרה השכנה. ״שאלתי אותה 'מה קרה?' היא אמרה: 'הילד שלי הלך לאיבוד', אבל זהו. מאז רק שלום-שלום ולא יותר. יוצאת בבוקר, חוזרת בערב. חס וחלילה אם היה קורה לי מקרה כזה, לא יודעת מה הייתי עושה, אולי גם אני לא הייתי רוצה לספר מה קורה אצלי בבית״.
שכונת שמשון באשקלון. צילום: אריאל בשור
"לא מצא את עצמו"
שכונת שמשון אינה שכונה קלה. כל בית כאן נאבק בתלאות היומיום. ״לאחרונה נכנסו לפה הרבה חבר׳ה צעירים״, מספרת רינה אלון, שמנהלת את המכולת השכונתית. ״השכירות יחסית זולה, אבל הביטוח הלאומי חוגג. נכים, פנסיונרים ומשפחות במצוקה. זה לא מקום פשוט״. אלון ידעה על ההיעלמות של אברה כבר תקופה ארוכה. ככה זה במכולת, היא מספרת, כמו במספרות. הרכילות הכי חמה עוברת בתור לקופה.
היא מכירה את המשפחה וזוכרת היטב את מנגיסטו: ״היה בחור שקט. למרות שלא היה בריא נפשית, אף פעם לא עשה בלגן, לא הזיק לאף אחד, אבל לפני שנעלם נראה די מוזנח, קצת אומלל. זה בית שעבר הרבה, ולמרות שאמו לא דברנית גדולה - ראו עליה שהיא ממש באבל״.
מנגיסטו היה מאלה שמסתובבים ברחוב, עוברים מפה לשם בלי למשוך תשומת לב. ״מסתובב הרבה ולא מוצא את עצמו״, סיפר עליו בן דודו וסה. לדבריו, מנגיסטו התקשה להתאושש ממותו של אחיו מיכאל לפני כמה שנים. האח חזר בתשובה באופן די קיצוני ומהיר, ומותו הפתאומי הנחית מכה קשה על המשפחה.
אחד השכנים מספר שאם זה לא היה מספיק לערער את נפשו של מנגיסטו, אז באה מכה נוספת: במהלך עבודתו נפצע מנגיסטו באורח קשה באצבעותיו והתקשה לתפקד. מקומות עבודה סירבו לקבל אותו, כסף לא נכנס לחשבון הבנק ומצבו הנפשי הלך והידרדר.
״לא פעם שאלתי למה לא עוזרים לו״, סיפר טוביה טוספאי, שמתגורר בסמוך. ״ראו עליו שהמצב הולך ומידרדר, התחיל לשתות ובסוף כנראה שנמאס לו, הרי מה יש לו לחפש בעזה?״.
אתה חושב שזה חלק מקשיי הקליטה של העדה?
״אסור לעשות הכללות. יש כאלה שקל להם לדבר ולספר על הבעיות וכאלה שפחות. גם באצבעות אף אחת לא דומה לשנייה. אנחנו האתיופים סבלנו בדרך לארץ, עברנו ימים קשים, אבל אין לנו מדינה אחרת. גם אם לא טוב לי, אני אגיד לך שהמצב מצוין. אם אני אלכלך על הארץ שלי, זה יעזור?״.
רינה אלון, שמנהלת את המכולת השכונתית. צילום: ללא
"לא רק אפליה"
לשקט שאפף את הפרשה נלוו כנראה גם תחושות חוסר האונים והיכולת להגיע לחלונות הגבוהים, המשפיעים. אף שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר את המשפחה בשישי האחרון, לחלק מתושבי המקום הביקור הזה כבר נראה כחלום שלא היה. ובכל זאת, אתמול העירייה שלחה צוות גיזום מיוחד שייפה את השכונה במקרה שעוד אישיות בכירה תחליט להגיע לחצר האחורית של ישראל.
״איפה הייתם כל הזמן הזה?״ שואל אותי צחי מלסה, גם הוא ממשפחתו של מנגיסטו. ״במשך עשרה חודשים שתקתם. מה קרה פתאום שהופעתם בכל הכוח? אותה שאלה הפניתי לראש הממשלה וגם הוא לא ענה לי. למה דווקא עכשיו ולא בעוד שבע שנים, מה ההבדל?
אני לא אומר שאם אברה היה אשכנזי, הוא היה מקבל יחס יותר טוב. אני לא מאשים אף אחד, יודע שהוא עבר את הגבול ביוזמתו. אני רק רוצה שיעשו הכל כדי להחזירו הביתה בשלום״.
״אם לא הייתי שומע בחדשות, לא הייתי יודע שזה קרה אצלנו בשכונה״, מספר עזיז מדחיוב, שגר במרחק 50 מטרים מבית משפחת מנגיסטו ועלה מהקווקז לפני 40 שנה. ״לא מכיר אותו, לא יודע מי זה, איך נראה, אבל כולם בני אדם, בשר ודם. תכתוב שאנחנו חיים בשכנות טובה עם האתיופים. מסכן, באמת מסכן״.
הוריו של מנגיסטו חיים בנפרד. בשכונה מספרים שהאם עובדת במשרה חלקית, והאב עובד אצל קבלן גינון מקומי. וסה אומר שמחאת העדה שהתחוללה בחודשים האחרונים צריכה לסייע להחזיר את הבן האובד, כי אם לא בני העדה, הסיפור הזה יצלול לתהום השכחה.
״אין לי ספק שהמחאה תתמקד מעכשיו בחזרתו של מנגיסטו״, אמר. ״זו כבר לא רק אפליה או גזענות, יש פה מטרה שצריכה לאחד את כולם. להחזיר את הבן הזה הביתה, בין אם הוא חי או מת. אסור בשום אופן להפקיר אותו או לשכוח ממנו״.