מחאת המדבבים שמאחורי הקולות בסדרות המצוירות: "רעבים ללחם"

הם לא יכולים להמשיך לעבוד בעבודה שהם אוהבים, כי הם לא מקבלים את הכסף שמגיע להם על העבודה הקשה שלהם. הם הגיעו למצב שהם כבר לא יכולים לעבוד ולא לדבב יותר, כי כמעט לא משלמים להם!”.
 

ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר, זה רק מפני שלפני שנים אחדות נעשה ניסיון דומה לגייס את כלל שחקני ושחקניות הדיבוב למחאה נגד הפגיעה המתמשכת בשכרם ותנאי עבודתם. הניסיון לא צלח. הסיבה, אומרים מאחורי הקלעים, היא שמדובר בתחום סוליסטי שבו כל שחקן מגיע לאולפן בגפו ומקליט את השורות שלו. עכשיו הם נאבקים למען הגדלת שכר המדבבים לשעה, ליצירת מערכת תשלום מהירה יותר מהשוטף פלוס 90 הקיים היום, ובעיקר להחזרת הכבוד למקצוע ושימת דגש מחודש על איכות ההקלטה.
 

למרות התחושה שמדובר באימפריה, ענף הדיבוב מונה בארץ בין 130 ל־150 שחקנים. זה הכל. 130 מתוכם כבר נוטלים חלק במאבק על קיומם. בארץ פעילים שבעה אולפני דיבוב, מתוכם שלושה גדולים ובהם מתרכזת רוב הפעילות. השכר הגבוה ביותר המשולם לשעת דיבוב הוא 130 שקלים. תגידו: “130 שקל לשעה? מה להם כי ילינו”, והנה התשובה: יודע כל עצמאי פיקח ש־130 שקלים לשעה משמע פחות מ־50 שקלים ביד, אחרי שמורידים מסים, נסיעות, ביטוח ואוכל. כל משמרת אורכת כשלוש שעות שבתוכן מצופה מהמדבבים להקליט כמה שיותר פרקים בכמה שפחות זמן.
 

יוצאי דופן הם הסלבס. לכל אולפן יש מחירון, שאינו כולל את הסלבס. כשסלב נכנס לתמונה, לא האולפן או גוף השידור מגייסים את הכסף, אלא ההפקה והמפיקים. זו הסיבה, אגב, שסלבס כמעט לא מככבים בסדרות, אלא רק מפציעים לסרט אחד ונעלמים. לסדרות, לעומת זאת, יש תקציב מאוד ברור ומוגבל, ורק מדבבים מקצועיים עושים אותן.
 

"היום זה חאפ לאפ"
 

הדר שחף מעיין היא מדבבת ותיקה: פיניאס ב”פיניאס ופרב”, “תותית”, בארט סימפסון בסרט ועוד. “15 שנה אני על המרקע, והשכר שלי רק יורד”, היא אומרת. “אם פעם היה לנו זמן לשבת על כל רפליקה, היום צריך להגיש סדרה בפרק זמן מוגבל. בממוצע, אני מסיימת סדרה של 36 פרקים בשש שעות, כלומר שני סשנים של שלוש שעות. כמובן תלוי בגודל הסדרה ובתפקיד, אבל זה הממוצע, שזה מהיר מאוד”.
 

בסיפור הזה יש תפוח אדמה לוהט, וכל אחד מהגורמים זורק אותו לאחר. “גופי השידור אומרים: אנחנו משלמים כפי ששילמנו בעבר. האולפנים אומרים: אנחנו לא מבינים מה אתם רוצים מאיתנו. אנחנו עושים הכל כדי לשלם בזמן, אבל גופי השידור הם אלו שלא מעבירים לנו מספיק כסף”, אומרת שחף מעיין. “בשורה התחתונה, השכר שלנו ירד בחצי. פעם הוא היה מפרנס אותי והיום לא מספיק לסופר. כמה זה פתטי שהטלוויזיה משופעת בערוצים, והמדבבים רעבים ללחם? נוספו מלא ערוצים, נוספה מלא עבודה וכל אולפן רוצה לעשות כמה שיותר. כל שנה בממוצע אנחנו מקבלים מכתב הביתה להורדת השכר. במקום שהשכר שלי יעלה ככל שאני יותר ותיקה, הוא יורד”.
 

“שמונה שנים אחורה הכל היה הרבה יותר לאט. ישבנו על כל רפליקה כדי לוודא שהיא מתחילה ומסתיימת בזמן, והיית מאושר שהשם שלך מופיע בכתוביות של הסדרה הזו. אתה והבמאי מביאים איכות ואמנות. היום זה חאפ לאפ. אהלן וסהלן ונגמר. בואי, תדבבי וביי. כל העניין הוא שאנחנו מוחים נגד השכר והמהירות שבה אנחנו עושים את כל הסדרות. אומרים לנו: אין בעיה, ניקח אנשים בלי ניסיון ופחות כסף. צריך להבין שאדם שרק עכשיו סיים את לימודיו לא מביא את הקולות שילדים רגילים לשמוע. זה המקצוע שלי. התמקצעתי בו 15 שנה, ואני טובה במה שאני עושה. יבואו ויגידו: מה את מתלוננת, את מקבלת שכר יפה לשעה, אבל כשאת באמת מכמתת, זה לא כולל אוכל, נסיעות, מסים, ביטוח לאומי. מה נשאר לי? כלום. אני אמא לשלושה ילדים. כשחקנית אני עושה עוד דברים חוץ מדיבוב. כל מה שאני יכולה: הצגות, קריינות, ג’ינגלים ובכלל, כל מה שאני יכולה כדי להתפרנס בכבוד”.

מ’, מדבב ותיק, בוחר לשמור על עילום שם: “זו מלחמת הישרדות. בעל האולפן מנסה לשרוד ולהגיע לגופי השידור שמחזיקים את הקופה. הם אומרים בשיא ההיתממות: מצדנו, שתקבלו כמה שיותר, אבל בפועל לא משחררים יותר כסף”.
 

“הוא נמצא למעלה. ככל שיורדים למטה, הוא יורד. החטא הקדמון הוא של האולפנים עצמם. הם החוליה האחרונה בשרשרת לפני המדבבים. מתוך רצון לעסוק בתעשייה ולזכות במכרזים או בהתקשרויות לטווח ארוך, הם קיצצו בכל מקום אפשרי, כולל ברווחים של עצמם. נוצר סטנדרט מאוד נמוך, שאומר: מחירים פר סדרה הם דבר מאוד נמוך. בעלי אולפנים אמרו לי: לא הרווחנו על סדרות מסוימות רק כדי שתהיה רוטינה והעבודה תיכנס בעתיד. המדבבים הם החוליה הכי חלשה פה. לא היו שום עליות מחירים בשכר פר שעת עבודה בעשר השנים האחרונות. להפך. באולפנים מסוימים הוא התחיל בצורה סבירה, באחרים הוא התחיל נמוך ונשאר באותו מקום”.
 

“הופכים לי את המקצוע הזה, שהתמקצעתי בו, ללוואי. מצד שני מצפים ממך להיות זמין בכל זמן ובכל שעה. לצערנו, אנשים פחות ופחות שמים על המקצוע הזה. באופן יותר רחב וכוללני – כל היחס למקצוע הזה הוא מאוד מזלזל. זה אומר שלכל האנשים למעלה לא באמת אכפת. היום את אותו הספק אני צריך לעשות בפחות זמן ומפסיד מזה לגמרי”.
 

“כי כבר עכשיו אנחנו מאוימים בזה שיחליפו אותנו באנשים מהרחוב. במו אוזני שמעתי מפיצים אומרים: יהיה בסדר. איכות? במין סגנון שאומר: תכלס, לא אכפת לי. האולפנים בפאניקה כי הם מבינים שזה קאדר לא גדול. הם אומרים לנו: אתם תהרסו את הענף. למה? כי אם למעלה יראו שאתם עושים בעיות, הם יגידו: נעשה שידורים חוזרים, בלי דיבוב, עם כתוביות. מה שמעניין אותם זה כסף”.
 

"צריך לדרוש שקיפות"
 

ומה אומרים באולפנים? עוזי ליבנה מאולפני אלרום משיב: “הקמתי את האולפנים לפני 32 שנה. מאז מחיר הכותרת או הרפליקה רק יורד, לא עלה פעם אחת. השיטות הולכות ומשתכללות, ובגלל זה פעם היה מאוד קשה להיכנס לשוק כי היית צריך גם ידע וגם מכשור שהוא מאוד יקר. כשכל אחד בבית יכול לעשות את זה על מחשב פרטי, זה הופך להיות מאוד זול. בזמנו היו רק הכבלים ו־yes. ברגע שנכנסו הערוצים הנוספים, זה עוד יותר גורם לחברות הגדולות להיות בבעיה. לא מעט שיחות היו לי עם השחקנים. אני חושב שהגיעו איתם להסדר הוגן. הם מקבלים 130 שקל לשעת עבודה וצריך לזכור שהם לא עובדים רק אצלנו. מעבר לזה, הם מקבלים תמלוגים על כל הקרנה. זה לא מחירי רעב, אבל מי שעובד טוב יכול להרוויח הרבה כסף. מי שלא מקצוען ועובד יותר לאט, קצת יותר קשה לו”.
 

“כל סכום שאקבל מהם אעביר למדבבים. אין לי כל עניין לשמור אצלי את הכסף. אצלנו שחקנים מקבלים את המשכורת בסוף כל חודש. אנחנו מממנים את השחקנים תקופה לא מבוטלת עד שהכסף מתקבל מגופי השידור, אבל לא יהיה אצלנו מצב ששחקן לא יקבל את כספו, ואני אומר את זה כתרבות ארגון. גם אנחנו רוצים יותר, אבל חשוב להבין את השוק”.
 

שנים ארוכות שימש השחקן אלי גורנשטיין, מוותיקי שחקני הדיבוב והתיאטרון בארץ, כקולם של מיטב הגיבורים של דיסני בסרטים הגדולים: סקאר ב”מלך האריות” ג’אפר ב”אלאדין”, סבסטיאן ב”בת הים הקטנה” ועוד עשרות סרטים וסדרות במשך השנים. מתחום הדיבוב פרש. “כבר הרבה שנים שאני לא עושה דיבובים", הוא אומר. "זכיתי לעשות את הדיבובים הנחשבים ביותר: מהתקופה העתיקה של דיסני, עם ‘שלגיה ושבעת הגמדים’, דרך הדברים הכי קלאסיים והכי יפים בתחום בתקופת הרנסנס של דיסני, עם 'היפה והחיה', 'מלך האריות', 'הגיבן מנוטרדם' ורשימה של כ־70 סרטים שדיבבתי בהם דמויות מרכזיות. בכל פעם הייתי ניגש לאודישן. הקול שלי הלך לפני בזכות הדיבובים. אני חושב שהקול הוא אחד הדברים הכי חשובים בתקשורת בין אנשים. לומר את המשפטים נכון, בזמן הנכון, עם מחשבה ועם רגש – זה שילוב של טכניקה שמעולם לא למדתי אבל באינסטינקט התיישב לי נכון. אם אני רוצה לסכם את הקריירה שלי, זה נדבך חשוב מאוד מהדברים שעשיתי”.

איך נראה יום הקלטות בעבר?

“הייתי זריז. הייתי מגיע לסשן אחד לשלוש שעות, לוקח את המוזיקה ללמוד בבית, ובא לעוד שעתיים לעשות את המוזיקה. תפקידים גדולים הייתי עושה בשני סשנים, ותגמלו אותי כראוי. לא היינו זוכים לראות את הסרטים כי הם היו עדיין בעשייה. לפעמים הם היו מצוירים רק בעיפרון על המסך, והיית שומעת את השחקן. יש פה עניין של הרבה חוש, אינסטינקט וכישרון. כל כך הרבה אנשים צעירים מתלהבים היום מהתחום הזה ונפתחו באופן שרלטני בתי ספר לדיבוב, שגובים כספים ומבטיחים הבטחות. הנה החבר’ה הצעירים נלחמים על גרושים. בסופו של דבר, כשאת באה לכזה סשן, הקול נשחק ומתעייף”.
 

“זו עבודה קשה. אם מישהו באמת היה רוצה שאחד כמוני יבוא, הוא צריך לכבד אותו ולשלם על זה. שמעתי על הסכומים. 130 שקל לשעה? זה נורא ואיום. אני חושב שצריך לדרוש שקיפות, ולעשות תעריף הגיוני ומכובד לשחקנים”.

תגובות
 

אורי רשטיק, מנכ”ל שח”ם, מסר: “ארגון שח”ם מייצג 2,100 שחקנים ושחקניות מתחומים שונים בתעשייה. אנו רואים במאבק שחקני הדיבוב לשיפור שכרם ותנאי העסקתם מאבק צודק ונכון, ואנו מתייצבים מאחוריהם עם כל הכלים העומדים לרשותנו כאיגוד מקצועי חזק. במהלך השנים האחרונות סובלים שחקני הדיבוב מהרעת תנאים ושכר אשר אינם מובנים, לאור עליית מספר התוכניות המדובבות בארץ והצורך העז במדבבים מקצועיים לשם יצירת תוכן איכותי לצפייה. אנו נפעל לצד המדבבים להשגת מטרות מאבק זה במטרה אחת מרכזית וברורה: הצלת ענף הדיבוב בארץ מקריסה”.

מענני תקשורת נמסר: “הנושא נמצא בבדיקה ישירה מול הגורמים עצמם, ואיננו נוהגים להתנהל בנושאים אלה מעל דפי העיתון. רק נאמר שבהתקשרויות שלנו אנו מייחסים חשיבות רבה להתנהלות הוגנת".
 

מחברת הוט נמסר: “פנינו לערוצי הילדים בנושא חשוב זה, ונשמח לסייע כמיטב יכולתנו”.
 

מהטלוויזיה החינוכית נמסר: "בשנים האחרונות היקף רכישת ההפקות המדובבות של החינוכית אינו גדל ונותר נמוך, זאת בעקבות התמקדות ביצירה ישראלית מקורית ולא ברכש חו"ל. אין בהיקפים המצומצמים שבהם מדובר כדי להשפיע מהותית על המחירים בשוק הדיבוב ובכל מקרה לא חל שינוי מהותי בעלויות הפקת הדיבוב עבור החינוכית לאורך השנים".
 

מ־yes ומנוגה תקשורת (ערוץ הילדים) לא התקבלה תגובה.