האם הקמת ישובים חדשים היא באמת הבשורה הנחוצה לנגב?

לפי הצעת ההחלטה, היישובים החדשים יכללו כ־3,000 יחידות דיור ויאכלסו למעלה מ־14 אלף תושבים. שלושה מהיישובים כבר נכללו בעבר בתוכנית להקמת עשרה יישובים חדשים, ואילו שניים מהם חדשים. היישובים החדשים הם שלח, יישוב קהילתי בין אשלים לפתחת ניצנה; ודיה, יישוב קהילתי סמוך לכביש 80. היישובים שכבר הוזכרו בעבר הם נווה גוריון, יישוב קהילתי בין רביבים לכפר רתמים; דניאל, יישוב קהילתי ליד קריית החינוך האזורית והכפר השיקומי "עלה נגב", על שמו של הילד בן ה־4 דניאל טרגרמן שנהרג מפגיעת פצמ"ר בצוק איתן; ואשל הנשיא, יישוב קהילתי צמוד למרכז החינוך האזורי של המועצה האזורית מרחבים. עלות ההקמה מוערכת בכ־1.5 מיליארד שקל.
 

אלא שאל מול מילות הברכה, ראשי ערים ויישובים ותיקים בנגב טוענים כי אין זו בשורה לנגב ולתושביו. "אני מתנגד בכל תוקף להחלטת השר גלנט", אומר כעת ל"מעריב המגזין" ראש עיריית דימונה בני ביטון, המשמש גם כסגן יו"ר המרכז לשלטון מקומי. "בדיוק כפי שהתנגדתי לכך גם בזמן כהונתו של השר אורי אריאל. עלות הקמתם של כל היישובים תועיל יותר לנגב ולמדינה אם תחולק בין היישובים בנגב על מנת לחזק אותם ולהביא לכך שאוכלוסייה מכל הארץ תעבור להתגורר בהם, ולא רק בשל הטבות המס הניתנות בערים אלו. הסכום של הקמת חמשת היישובים, אם יחולק ליישובים קיימים - יעזור לנו כל כך".
 

"הקמת יישובים חדשים בנגב היא מתכון לפגיעה במה שהנגב באמת צריך - הרחבת היישובים הקיימים", טוען גם ראש עיריית דימונה לשעבר, ח"כ מאיר כהן (יש עתיד). "הנגב זקוק לגידול טבעי ולא לזריקות מלאכותיות בדמות הקמת יישובי שינה אזוטריים חדשים. בימים אלה ממש משווקים מאות מגרשים ויחידות דיור ברשויות בנגב, שכונות חדשות נבנות ומשווקות באופן אינטנסיבי על ידי משרד הבינוי והשיכון והרשויות בנגב. הקמת יישובים חדשים על ידי אותו משרד השיכון תפגע באופן ישיר בשיווקן ובהרחבת היישובים הקיימים. הרעיון הוא למשוך אוכלוסייה חדשה לנגב, ובתוך כך לבנות את היישובים הקיימים ולחזק אותם".
 

"אני לא מתנגד באופן גורף להקמת יישובים חדשים", טוען מצדו מיכאל ביטון, ראש המועצה המקומית ירוחם. "לדעתי יש כיום שלושה סוגים של יישובים חדשים בנגב שעל המדינה לבנות: ערים לחרדים, ערים לבדואים שחיים כאן בקרבנו ללא מים וחשמל, והיישוב דניאל, הצמוד לכפר השיקומי 'עלה נגב', שיאפשר למשפחות ולצוות להתגורר בסמוך למטופלים.

מתנגד לתוכנית בתוקף, מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם. צילום: יח"צ

"לגבי ההחלטה מיום ראשון האחרון: הקמת יישובים חדשים אורכת זמן רב, ועדות תכנון ועוד. כאן יש לממשלה חלון הזדמנויות להוכיח לתושבי הנגב שהיא באמת מעוניינת לפתח אותו ולנצל את הזמן הזה להשקעה ביישובים הוותיקים. לא ייתכן שב־2015 יהיו 10% אבטלה בירוחם ו־15% בדימונה. חייבים להשקיע בחינוך ובתשתיות וליצור מקומות עבודה, ולא בעוד כביש או רכבת. שלושה פרמטרים הם המדד להצלחה: הגירה חיובית ולא שלילית, רמת אבטלה קרובה לממוצע הארצי ויציבות מוניציפלית. לא מדובר בהשקעה של סכומי עתק, אלא מיליונים בודדים מדי שנה. רק מהלך משולב יעזור. תראו לנו שאתם משקיעים ביישובים הקיימים, ואז תעברו להקים יישובים חדשים".
 

“אני מברך על ההחלטה להקים יישובים חדשים בנגב וקידום חזונו של דוד בן־גוריון", אומר גם ראש העיר ערד עו"ד ניסן בן חמו. "יחד עם זאת, ההחלטה על הקמת יישובים כפריים נוספים חייבת לבוא עם החלטה לחיזוק היישובים הקיימים בנגב".
 

"חזון יישוב הנגב לא מסתכם בהקמת יישובים וגזירת סרטים", טוענת גם ח"כ מרב מיכאלי, יו"ר סיעת המחנה הציוני. "אחרי שפוגעים בטבע, אחרי שמעבירים תשתיות, חשמל, מים, תחבורה וטלפון, אחרי כל זה - צריך לספק לתושבות ולתושבים עבודה. וכשיש להם ילדים וילדות - צריכים לספק להם חינוך ושירותי בריאות. הדרך היא לחזק את ערד ומצפה רמון, לפתח בהן עוד מקומות עבודה ולהעניק הטבות שיהפכו אותן לאטרקטיביות. לפני שנתניהו מנסה להיות בן־גוריון בהקמת יישובים חדשים, אולי יטרח ויכיר את היישובים הקיימים בנגב וידאג לספק להם את המשאבים והשירותים הבסיסיים ביותר שחסרים לאלה שגרות וגרים בהם".
 

בנגב, המשתרע מאילת בדרום ועד שדרות וקריית גת בצפון, חיים כיום כ־650 אלף איש, שמהווים 8% בלבד מהאוכלוסייה בישראל. שטחו של הנגב – 13 מיליון דונם – מהווה 60% משטחה של מדינת ישראל.
 

רוב היישובים העירוניים בנגב נמצאים ברמות הנמוכות של המדרג הסוציו־אקונומי הארצי, אם כי בחלקם נרשמת בשנים האחרונות תנופת פיתוח, למשל בירוחם ובבאר שבע. לעומתן, אופקים ודימונה, למשל, ממשיכות לסבול מאבטלה גבוהה, מתדמית מיושנת ומנטישת תושבים.
 

ההתנגדות להקמת היישובים החדשים לא מגיעה רק מראשי ערים בנגב על רקע שיעור האבטלה וההשקעה המעטה בחינוך ובתשתיות, אלא גם מארגונים ירוקים שטוענים שמדובר בצעד שעלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בסביבה. "אנחנו מתנגדים באופן עקרוני להקמת יישובים חדשים, בעיקר יישובים קהילתיים פרבריים קטנים המיועדים לאוכלוסייה הומוגנית ואמידה", אומרת אורלי אריאב, ראש תחום קהילה וסביבה בארגון אדם טבע ודין.

"בנייה צמודת קרקע היא בנייה בזבזנית בשטח, ועל פי מחקר חדש של המשרד להגנת הסביבה, תופסת שטח גדול פי חמש מיחידת דיור בבנייה צפופה. הקמת יישובים חדשים מעין אלה עומדת בניגוד מוחלט לעקרונות שאנחנו מקדמים לאורך שנים, שלפיהם יש לתת מענה לצורכי הבנייה והפיתוח בתוך המרקמים העירוניים הקיימים ולצמצם את תופעת הפרבור. עקרונות אלו נובעים מהצורך להבטיח שמירה על עתודות קרקע יקרות למען הדורות הבאים ולמנוע פגיעה בטבע ובסביבה, כמו גם כדי לחסוך בעלויות עצומות הכרוכות בהקמת  תשתיות ליישוב חדש. בנוסף לבזבוז השטח העצום, יישובים פרבריים מתבססים בדרך כלל על שימוש ברכבים פרטיים, ולכך השלכות סביבתיות נוספות, כמו הצורך בתוספת משמעותית של כבישים. סלילת כבישים פוגעת ברצף של שטחים פתוחים ובמערכות האקולוגיות הקיימות באזור".

הפרברים פוגעים במרכזי האוכלוסיה הגדולים שנשארים ללא אוכלוסיה חזקה, השוק בבאר שבע. צילום: פלאש 90

לדבריה של אריאב, מחקרים רבים הוכיחו חד־משמעית כי הקמת יישובים פרבריים חדשים גורמת לעזיבה של אוכלוסייה אמידה ומשכילה מהערים השכנות, שמעדיפה את התשתיות החדשות, שירותי החינוך המשופרים והמגורים המובטחים לה ביישובים חדשים. עזיבה זו גורמת לתהליך קבוע של החלשת היישובים הוותיקים, אשר מוביל לעזיבות נוספות. לטענתה של אריאב, עלות הקמתו של יישוב כפרי חדש גבוהה פי שלוש מעלות הקמת מספר יחידות דיור דומה בעיר קיימת, והפער מתבטא גם בהשקעות הממשלה בתחזוקתן לאורך השנים.
 

"השטחים הפתוחים מכילים רבים ממוקדי התיירות בדרום", טוען שאול גולדשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים. "כך יש בנגב מאות מסלולי הליכה, רכיבה וטיולים. צריך לזכור שרבים מתושבי הנגב מתפרנסים מתיירות, ופיתוח השטחים הפתוחים למען יוזמות תיירותיות חשוב מאוד.
 

"חיזוק הנגב צריך להיות ביצירת מוקדי תעסוקה רווחיים שמחזיקים את עצמם, בשילוב יצירת ביקושים לאוכלוסיות חזקות שיבואו ויחזקו את הדרום", מוסיף גולדשטיין. "בנגב יש ערים שהוחלשו מאוד בגלל הקמת יישובים חדשים סביבם. ירוחם, אופקים, דימונה, ערד ועוד זקוקות לאוכלוסייה חזקה שתבוא ותתיישב בהן. כל יישוב חדש לידן רק יסכל הגשמת צורך זה. הממשלה צריכה להעדיף השקעות בהבאת אוכלוסיות חדשות למרכזים העירוניים הקיימים. בחלק מיישובי המועצות האזוריות יש תת־אכלוס ביחס ליכולות הקליטה. חלקו נובע מחוסר רצון של הגרעין הראשון להתיישבות נוספת וחלק נובע מחוסר לחץ של הגורמים המיישבים".
 

"הקמת עשרות יישובים חדשים בנגב היא זלזול והתעלמות מוחלטת מצורכי התושבים", טוענת גם יערה פרץ, ראש תא מגמה ירוקה באוניברסיטת בן־גוריון. "זו תוכנית שהיא לא חברתית, לא סביבתית ולא כלכלית. במקום לחזק את הערים הקיימות ולהקצות משאבים לשיפור תשתיות רעועות, השקעה בחינוך ותוכניות לדיור בר השגה, לא סופרים אותנו ומתעלמים לא רק מאיתנו, האזרחים הקטנים, אלא גם מראשי ערים שמתנגדים נחרצות לתוכניות האלה כי גם הם מבינים שהפערים החברתיים והכלכליים רק יגברו כתוצאה מהבאת אוכלוסייה חדשה לנגב, שלא תתיישב בערים הקיימות".

אתמול, זמן קצר לאחר ההחלטה על הקמת חמשת היישובים החדשים, אישרה ועדת הכספים פה אחד את מפת הטבות המס החדשה בפריפריה, שלפיה העיר ערד נכנסה לרשימת הזכאיות, ולערים אחרות בנגב הוחזרה הטבת המס, אף שבמפת ההטבות החדשה היא הייתה אמורה להתבטל.
 

אלא שגורמים בתחום עדיין מוטרדים מהשפעת הקמת היישובים החדשים על יתר יישובי הנגב. "הסיפור כאן הוא עוד פרק באובססיה שבהקמת עוד ועוד יישובים חדשים - במקום להעצים ולתמוך בקיימים", טוענת ברכה קונדה, אדריכלית המתמחה בתכנון סביבתי. "המדינה אינה מפיקה לקחים ממקרים דומים ומההשלכות החמורות לחברה ולסביבה שבעידוד הפרבור. דוגמה לתוצאות של מהלך כזה ניתן לראות, למשל, מהאופן שבו הקמתה של שוהם הובילה לעזיבתם של רבים מתושבי לוד החזקים יותר סוציו־אקונומית, ולהחלשתה עקב כך.

"מטרת הקמת היישובים החדשים היא קידום הפריפריה ומשיכת אוכלוסייה לנגב, השר גלנט. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"דרושה מגמה של התפכחות, שבה אנשים יבינו את חוסר התוחלת שבפיזור המוביל לבעיית נגישות לשירותים ולעבודה ולתלות ברכב פרטי - על הזמן והעלויות שבכך", מוסיפה קונדה. "כבר כיום רבים מאלה שבחרו בבית צמוד קרקע מבינים שדפוס המגורים הזה מגביל ואינו מתאים לגילים מבוגרים יותר. הגיע הזמן שדפוסי המגורים שהמדינה מעודדת ויוזמת יתייחסו למגוון צורכי האזרחים לאורך החיים. כרגע הכל מתוכנן בראייה כמותנית, נדלנית ושטוחה".

במוקד ההתנגדות להקמתם של חמישה יישובים עומד גם החשש מפני פגיעה באוכלוסייה הבדואית בנגב, שמונה כ־220 אלף בני אדם. "החלטת הממשלה לאשר את הקמתם של חמישה יישובים יהודיים בנגב היא עוד צעד בהתעלמות המתמשכת של הרשויות מן הקהילה הבדואית בנגב", טוענים בפורום דו־קיום בנגב לשוויון אזרחי. "בנגב ישנם מעל 40 כפרים בדואיים שאינם מוכרים על ידי המדינה, העיירות הבדואיות סובלות ממצוקת דיור ולכפרים שהוכרו על ידי המדינה עדיין אין תוכניות, אבל הממשלה ממשיכה לאשר את הקמתם של עוד ועוד יישובים יהודיים בנגב".
 

"מטרת הקמת היישובים החדשים היא קידום הפריפריה ומשיכת אוכלוסייה לנגב", ענה בסוף השבוע השר גלנט למתנגדיו בפוסט שפרסם בפייסבוק. "אנחנו לא מחלישים יישובים ותיקים על ידי הקמת יישובים חדשים. כמו בכל דבר בחיים, צריך לשמור על איזון. בכוונתנו למצב את באר שבע כמטרופולין שיהווה מרכז לשירותים ולתעסוקה. לצדה אנחנו משמרים או מקימים מאפס יישובים חדשים במקומות חשובים, שהיום האוכלוסייה בהם דלילה. היישובים החדשים יאפשרו את המשך גדילת המועצות האזוריות שכבר הגיעו למיצוי התיישבותי וגם ייתנו מענה לכל אלו המבקשים להתיישב ביישובים שאינם עירוניים”.