ממצאים שונים המעלים חשד לסילוף ראיות ותיקונים לא תקינים בדוחות שהתרחשו לכאורה במכון הלאומי לרפואה משפטית פורסמו הערב (חמישי) בתוכנית "עובדה" בערוץ 2. הכתב עמרי אסנהיים ראיין את מנהל המכון הנוכחי, ד"ר חן קוגל והוא נשאל האם נתקל בתופעות של סילוף לכאורה של ראיות, של קשר הדוק מדי בין רופאים משפטיים לבין פרקליטים ושוטרים.

לכך קוגל השיב: "נתקלתי בתופעות פסולות, התרעתי עליהן. גם שילמתי מחיר מאוד כבד על זה. נאלצתי לעזוב את המכון בעקבות העניין הזה. לכן זה נורא חשוב להדגיש שמשרד הבריאות עשה מהפך. זה שלקחו אותי בתור ראש האופוזיציה שבעצם ביקר את המכון ושמו אותי עכשיו בתור המנהל, זה אומר שמבינים שצריך תפיסה חדשה. זה לא קל, לקחת מי שמחרף ומגדף אותך ולשים אותו בראש המערכת".
כשהגעת למכון לנהל אותו, מה הדבר שהכי הדהים אותך?
"אני לא יכול להגיד שהייתי נדהם כשבאתי לנהל את המכון. אין שום דבר שהדהים אותי. ידעתי לאן אני בא".

נתקלת בניסיונות לקשר בעייתי בין פרקליט או שוטר לבין רופאים אצלך במכון?
"אני לא רוצה לענות".
אתה יכול להיות משוכנע שבישראל לא יושבים היום בכלא אנשים חפים מפשע בגלל חוות דעת שיצאה מהמכון לרפואה משפטית?
"אם יש מישהו שיושב בכלא בגלל חוות דעת לא נכונה של המכון לרפואה משפטית זה איום ונורא. זה בלתי נסבל, אי אפשר לחיות עם זה בכלל. אני אומר לרופאים שלי, 'היד שלכם תרעד כשאתם חותמים על חוות הדעת. אתם מכניסים אנשים לשנים, החתימה שלכם מכניסה אנשים לשנים בבית סוהר. זה בלתי אפשרי שמישהו יינזק, אפילו יום אחד, בגלל שאנחנו עשינו דברים לא נכונים'. ואם יש דבר כזה אז צריך להוציא אותו ולחשוף אותו".
אולי אין בזה שום בעיה, אולי מכון לאומי לרפואה משפטית באמת צריך לתת חוות דעת שהן רק חוות דעת בשביל התביעה?
"לא, זה בלתי נסבל, הדבר הזה. מעצם העובדה שאתה עובד רק עם צד אחד, רק עם הפרקליטות או המשטרה, נוצרים יחסי ידידות אפילו, יחסי עבודה משותפים. וזה דבר מוכר וידוע שצריך להיזהר מהדברים האלה, כי בלי לשים לב אתה פתאום מרגיש כרופא שאתה רוצה לעזור, שאתה רוצה לפתור את התיק. זה לא שפרקליט בא ואומר לך, 'תשנה עכשיו את חוות הדעת', אלא תוך כדי העבודה, הרופא אומר: 'רגע, רגע, רגע, אולי באמת הקליע בא מצד ימין ולא בא מצד שמאל. איך אני... תן לי לבדוק את זה'. זה יכול לקרות לך ונורא צריכים להיות ערים לזה. וזו הסיבה ששמנו מנגנוני בקרה שעוד רופאים יסתכלו על חוות הדעת וחוות הדעת צריכה להיות מנומקת וצריך להסביר אותה".
אבל אומרים, "הנה, אפילו בשם שלו יש את המילה 'לאומי'. אז הוא צריך חוות דעת בשביל התביעה בשביל הפרקליטות.
"אני חושב שהמדינה, יש לה כמה כובעים. היא גם תובעת וזאת התביעה, אבל גם הסנגוריה זה המדינה וגם אני זה המדינה וגם הנאשם הוא המדינה. וכל אחד הוא המדינה, ואנחנו צריכים לתת חוות דעת שהן שוות לכולם. אי אפשר שאנחנו נהיה מוטים רק לצד אחד והצד השני, בכלל לא תהיה לו גישה לחומר. זה לא יכול להיות. זה לא פייר שאדם שעומד נגדו כתב אישום ואין ביכולתו לשכור מישהו או לקחת מישהו שייתן לו ייעוץ ברפואה משפטית. הזכות לייעוץ מקצועי היא כמו הזכות לייצוג, זה אותו דבר".
אבל כשאתה בא לפרקליטות ואומר דבר כזה, הם אומרים, "מאיפה בא לנו הבן אדם הזה? מה זה המנהל הזה?" אנחנו היינו רגילים לדבר אחר.
"אני מדבר בשם עצמי. אני לא יכול לדבר בשם מה שאחרים חושבים. זאת הגישה שלי. ככה אני חושב שצריך להיות".
אתה עומד מאחורי מה שכתבת בתצהיר שלך שאתה תומך בחוות הדעת שלה בתיק זדורוב?
"לגמרי. אני לא חותם על תצהיר או חוות דעת שאני לא מסכים להם, ואם חתמתי הרי שאני מסכים להם גם היום".
למה הם לא רצו שהיא תיכנס?
"אני לא יודע. אני חושב שמאיה פורמן היא רופאה מקצועית והוגנת וישרה, ויש לה את כל התכונות להיות רופאה משפטית טובה. ואני חושב שמי שצריך להגיד את זה, זה מכון לרפואה משפטית ולא אנשים אחרים".
הפרקליטות ניסתה לשפץ תצהיר חתום שלך. מה חשבת על זה?
"אני חושב שתצהיר, חוות דעת, כל דבר שהוא בבחינת משהו מקצועי שבעל מקצוע נותן, אפשר לשנות אותו רק אחרי שמביאים עובדות חדשות. אם העובדות לא השתנו, אי אפשר לשנות חוות דעת או תצהיר, ואנחנו לא יכולים לדבר בקולו של אדם אחר".
מה דעתך לגבי העמדה של היועץ המשפטי לממשלה שאמר שאין בעיה עם זה שעובד מדינה חייב תמיד לשקף את עמדת הפרקליטות?
"אני חושב שמי ששלטון החוק ומי שהצדק חשוב לו צריך לתת לאנשי מקצוע עצמאות. אי אפשר שאנחנו נדבר את דבריו של מישהו אחר מבלי שאנחנו מסכימים להם, גם אם הוא היועץ המשפטי לממשלה".
אני מסתכל עליך, ואין הרבה אנשים שנבחרו למשרות ציבוריות שהיו מעזים לדבר כפי שאתה מדבר. ואני רואה שהדבר הזה הוא בנפשך.
"כן. זאת הסיבה שאני באתי לשם. היו לי חיים מאוד נוחים מחוץ למכון לרפואה משפטית ובאתי לשם כדי לעשות שינוי. זאת השליחות שלי, זאת הסיבה שאני בעצם נמצא שם. אם אני אי פעם אזכר בגלל משהו שאני עשיתי זה יהיה בגלל זה שאני ניסיתי להפוך את הרפואה משפטית ליותר צודקת וליותר אובייקטיבית ופחות עם השפעות חיצוניות".
בשנה שעברה, לקראת הכתבה הראשונה ששידרנו, אמר לי בכיר בפרקליטות, "אני לא אצטער אם יקרה לד"ר קוגל משהו בדרך". אתה מפחד?
"כן, אני מפחד. בטח שאני מפחד. זה לא ימנע ממני לעשות את מה שאני עושה, כן? אני לא הולך להתפשר על המצפון. אבל בטח שאני מפחד, ותראה לאן הגענו שמנהל המכון לרפואה משפטית בישראל, המכון הלאומי, מפחד. בטח".
מה חשבת כששמעת את זה?
"מאיפה זה יבוא לי עכשיו?"

מפחד ממה?
"אתה יודע לבד ממה".
יש לך מה לומר לאנשים בפרקליטות שחושבים ככה?
"לא".