"זה לא נגמר": בקצרין לא מצליחים להניח לפרשת רצח תאיר ראדה

כל מי שביקר בקצרין יממה אחרי שבית המשפט העליון דחה את ערעורו של רומן זדורוב, יכול היה לחשוב שכל אחד משבעת אלפי התושבים של היישוב הוא בוגר הפקולטה למשפטים. כולם מבינים בדיני ראיות, מתווכחים על מהות הראיה הפורנזית, מתלבטים לגבי אליבי מוצק ומדקלמים את חוות הדעת המשפטית של המכון לרפואה משפטית. "אל תהיה מופתע", אומרת שני לוי. "כמו שאתה שומע, כולם מבינים בבתי משפט, בחקירות ובראיות. ככה זה. כשאנשים שומעים שאני מקצרין, הם שואלים אותי על הרצח, כאילו אני החוקרת בתיק".
 

לכל אחד מתושבי היישוב יש האמת שלו. הם יודעים מי רצח את הנערה תאיר ראדה ב־6 בדצמבר 2006, ולכל אחד יש הוכחות וממצאים שמחזקים את הטענות. רוב תושבי קצרין משוכנעים שזדורוב נרקב בכלא על לא עוול בכפו, אבל יש כאלה, לא רבים, שטוענים כי הוא אשם.
 

"זה פשוט לא ייאמן שיושב בכלא בן אדם שברור שלא רצח", אומרת מורן, תלמידה בת 16 שמדקלמת במיומנות של משפטנית את הדברים הבאים: "הדנ"א בזירה הוא לא של רומן; מידת טביעת הנעל שנמצאה בזירה היא של ילדה; הסכין שלו לא מתאימה לסימנים שנמצאו על תאיר; הקול שנשמע מהתא ואמר 'תפוס' היה של ילדה. אף אחד לא ראה את רומן בזירה. הוא דיבר בטלפון עם הבוס שלו בזמן הרצח, ויצא דובר אמת בפוליגרף. הרעיבו אותו בחקירה, לא נתנו לו לישון".
 

היא יודעת את הדברים הללו אף על פי שבזמן הרצח הייתה רק בת 7. "כולם יודעים", היא לא מתרגשת. "תשאל כל תלמיד בקצרין והוא יגיד לך בוודאות שזדורוב לא אשם, הוא יישבע לך שהוא לא אשם".

 

בכל מקום ביישוב, בין שלושת מרכזי הקניות והעסקים, בין בתי הקפה להתגודדויות של התלמידים ביציאה מבתי הספר, גם בבית הספר נופי גולן, שם נמצאה גופתה של תאיר - כולם דיברו השבוע רק על הפרשה שמסעירה את היישוב כבר תשע שנים. אורי זכריה הוא אחד מהם, והוא לא ישכח את ערב הרצח.
 

"באותו לילה ראיתי את הגופה שלה", הוא מספר. "אני זה שהתעקשתי שמפקד המשטרה במקום ייתן לאבא לראות את גופת בתו שנרצחה. אני זה שהתעקשתי למחרת שבני וילדים אחרים לא ילכו לבית הספר. הבן שלי היה עם תאיר ועם ילדה נוספת בשם שי יפרח כמה דקות לפני הרצח. הוא זוכר את הרגע שבו תאיר הלכה לשירותים ולא יצאה משם. ליוויתי אותו כל השנים בכאב העצום על חברה שלו שנרצחה".
 

מאז הרצח, אולי בגלל הקשר האישי שלו אליו, זכריה ניהל חקירה משלו. הוא אסף פרטים ותחקר את כל מי שהיה יכול, ולו כדי להפריך השערות וקונספירציות. "אני משוכנע כיום מעל כל ספק שבמקרה הזה לא מדובר בנערים שרצחו את תאיר, כפי שהרבה חושדים", הוא אומר. "הרבה אנשים משוכנעים באותה מידה שזדורוב חף מפשע. מי רצח? אני לא יודע".
 

קצרין היא מועצה מקומית, יישוב עם אווירה משפחתית חמימה. רוב התושבים מכירים את משפחת ראדה, את הפרויקט שלהם לבניית בית כנסת לזכרה של הבת, את מחלת הסרטן הקשה שעמה מתמודד אביה של תאיר, שמואל, ואת עמידותה של אילנה, האם, מול הטרגדיות הגדולות.
 

"90% מהאנשים פה מכירים לפחות את אחד הצדדים: את משפחת הנרצחת, את המשפחה של הרוצח או את המשפחה של החברה מהכיתה של תאיר", אומר ברוך סבג, לשעבר סגן ראש המועצה וכיום פעיל חברתי מוכר. "ככה זה במקום קטן, כולם מכירים את כולם", הוא מסביר. 
 

"מדובר בשתי טרגדיות של שתי משפחות, ובעיקר ישנו כאב על הירצחה של תאיר", אומר גם יוסי שביט. בניגוד לרבים ביישוב, שביט משוכנע שזדורוב הוא הרוצח. "לא יכול להיות ששלושה בתי משפט, בשלוש ערכאות משפטיות, קובעים שהוא אשם ואנחנו מקשקשים על החפות שלו", הוא זועם, "כמו שיש טיעונים שהוא לא רצח, יש המון טיעונים שמעידים על כך שהוא הרוצח. לא סביר בעיני בשום מקרה שילדות בנות 14 מצליחות לבצע רצח אכזרי כזה ובמשך קרוב לעשר שנים אף אחת לא נשברת ולא מתוודה".
 

עם זאת, שביט מודה כי הוא יכול להבין מאיפה עולים הספקות. "המטרה של עורכי הדין של זדורוב היא להגיע לספק. הם לא מחפשים להוכיח שהוא לא אשם, אלא ליצור ספק. אבל השופטים בישראל קבעו שהוא אשם. למה אנשים לא מתחילים לדבר על האפשרות שהוא באמת הרוצח".

 

כאמור, שביט בדעת מיעוט ביישוב. "לא נעשה צדק במדינה", אומרת פנינה אדלר. "בן אדם סתם יושב בכלא תשע שנים. הוא לא הרוצח. בתור אחת שגדלה בקצרין אני אומרת לך שהוא לא הרוצח, שום ראיה במשפט הזה לא מצביעה על זה. המשטרה, החוקרים ועורכי הדין של המשפחה יודעים את זה, אבל בכל זאת נלחמים שיהיה מישהו שיישב בכלא, שיירקב שם, כדי שמישהו במשטרה ירגיש עם זה טוב".

בקטעי עיתונות שפורסמו יממה לאחר הרצח הצביעו החוקרים על אפשרות שמדובר באלימות בין בני נוער, זו גם התיאוריה של רבים מתושבי המקום. "הרוצחים האמיתיים צוחקים היום, חלקם נהנים מהמצב", אומרת אחת מתושבי המקום שביקשה להישאר בעילום שם. "כולם חושדים בכמה ילדים שהיו עם תאיר בבית הספר. אני לא יכולה להגיד לך מה השמות שלהם, אבל משהו כאן מסריח", היא טוענת. 
 

"אני מכיר את רומן ואני מכיר את אשתו אולגה", מעיד יורי קליינר. "מדובר בבן אדם פשוט, לא קרימינל, לא רוצח. זה אחד שבקושי מדבר עברית. אמרו שהוא הרג את תאיר כי היא הרגיזה אותו, אבל רומן הוא אחד שאי אפשר להרגיז אותו בקלות. הוא פשוט האיש הלא נכון שהיה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון; והוא משלם את המחיר".
 

אבל לא רק ספקולציות היו מנת חלקו של היישוב ביממה הסוערת, אלא גם תחושה של עלבון גדול. "בעיקר מהאי־צדק הזועק לשמיים", כפי שאומר ברוך סבג. "בגדול, מה ביקשנו? שיסירו את סימני השאלה. ועכשיו מגיע שופט, ולא סתם שופט אלא חתיכת פיגורה, תותח, ומכניס מאה סימני שאלה למקרה הזה, שגם ככה הורג כאן כל אחד ואחד. 
 

"זה לא מישהו שכותב ולא מנמק, זה לא מישהו שכותב את הפסיקה שלו כדי לצאת דופן - זה גאון שמדבר על הבעייתיות שיש בפרשה הזו. גם ככה היו סימני שאלה לא מעטים, והשופט העצים אותם. קראתי את מה שהוא כתב מילה במילה, וקשה לי להתווכח איתו".
 

ללא כל ספק הפרשה הזאת מטלטלת את היישוב, ולתושבים קשה להירגע. בכל ערעור נפתח הפצע מחדש. "למעט בזמן מלחמה או כשדיברו על החזרת הגולן לסורים, אני לא זוכר סערה כזו בקצרין", אומר סבג בייאוש. "אנחנו מדברים ומדברים, ובינתיים אחת שוכבת בקבר והשני נרקב בכלא. המקרה של תאיר ראדה פירק את כולנו והוא חייב להסתיים". 
 

אולי עוד יהיה המשך לסאגה הזאת, וזדורוב ימשיך את הליך הערעור בצינורות המקובלים. ואולי סוף־סוף היישוב יירגע וישקע בחזרה בשגרה השלווה שהייתה מנת חלקו. "הפרשה לא תמה ולא נשלמה", זכריה אומר בפסימיות. "התחושה שלי היא שמדובר בסוף פסיקה אבל לא בסוף פסוק".