שי גולדשטיין ודרור רפאל התקשרו הבוקר (חמישי) מ"רדיו ללא הפסקה 103FM" למני נפתלי, לשעבר אב הבית במעון ראש הממשלה בירושלים, שזכה בתביעה על תנאי העסקתו ויזכה לפיצויים מהמדינה בגובה 170 אלף שקלים. לשיחה הצטרפו אורי גוטליב והדר לוי מפאנל "מועדון ארוחת הבוקר" של התוכנית.
דרור: "שלום מני נפתלי, אנחנו שמחים על זכייתך ב-170 אלף שקל".
שי: "אנחנו לא שמחים, כי אנחנו צריכים לשלם מכספנו".
נפתלי: "תודה לכם חברים. ראיתם? כל מה שמני אמר, קרה".
גוטליב: "כל מה שמני אמר זה אתה".
שי: "אפשר לדבר עם מני רגע?"
נפתלי: "מני מדבר איתך, אבל גוף שלישי נשמע יותר טוב לתוכנית שלכם".
גוטליב: "רגע אבל 170 אלף שקל עכשיו, מאיפה אני אביא את הכסף?"
נפתלי: "תגיד תודה, אתה יודע כמה חסכתי לך?"
שי: "למה לא תבעת בעצם את שרה נתניהו? למה אתה תובע אותנו?"
נפתלי: "הכל זה תקדים, אחי".
שי: "תיקח כסף משרה נתניהו, היא פגעה בך? למה עכשיו אני צריך לשלם לך? אין לי מאיפה".
נפתלי: "יהיה לך, אתה מרוויח טוב, נשמה, יהיה לך".
גוטליב: "הוא מרוויח טוב, אבל אני מה?"
הדר: "ואני מה? אני באה לפה רק פעם בשבוע".
נפתלי: "חברים, אתם העשירון העליון. כשתגיעו למטה תבינו מה זה".
דרור: "מני, אמרת שם שיש עוד דברים שלא נאמרו. תן לנו אחד".
שי: "תעשה פרומו לספר, עמוד מהספר"
גוטליב: "אפילו משהו שהוא לא בטוח".
דרור: "אנחנו מקבלים הכל, מה, איך היא התעמרה בך?"
שי: "שרה, שרה".
נפתלי: "אני אסמס לכם, חברים".
הדר: "הרבה אנשים עובדים בעבודות שהם לא אוהבים, עד כמה לא אהבת את העבודה שם?"
נפתלי: "זה לא קשור, הייתי מוכן לנקות את הרצפה וניקיתי את הרצפה ועשיתי גם כלים, אנשים יודעים את זה".
הדר: "טוב, זאת העבודה שלך, זה לא שהיית רואה חשבון".
שי: "זה התפקיד שלך, לא הגעת לשם כפרופסור לפיזיקה, הגעת בתור אב בית, סוג של שרת".
נפתלי: "נכון, והייתי מוכן לעשות הכל".
שי: "מה זה מוכן? ברור שאתה מוכן. אתה התקבלת לעבודה בשביל לעשות את הדברים האלה, אתה לא עושה טובה".
הדר: "סבלת? היה לך סבל לעבוד?"
נפתלי: "כן, אני יכול לסדר לך שם ג'וב, הם צריכים שם אנשים כרגע, אם את רוצה לראות מה עברתי".
שי: "אבל אומרים מטעם ראש הממשלה, שזה לא נכון, שזו לא התמונה, שהעובדים מרוצים ושרה היא אישה חביבה ונחמדה".
גוטליב: "רק אתה לא היית מרוצה".
שי: "אולי הבעיה היא בך?"
נפתלי: "יכול להיות שהשופטת משקרת, לא?"
גוטליב: "לא, חס ושלום, זה בחיים לא".
דרור: "אבל שרה משקרת?".
שי: "זה יותר גרוע מאשר אם השופטת שתשקר".
נפתלי: "לא, מה פתאום".
הדר: "מני, מאיפה היה לך אומץ ככה לצאת?"
נפתלי: "הקדוש ברוך הוא, את מכירה אותו? הוא לא נותן משוכה לבן אדם בלי שהוא יעבור אותה והוא עזר לי לעבור אותה. הוא גרם לה ועברתי אותה".
הדר: "אז למה הוא הביא אותך לשם? כנראה שהוא לא כזה משהו".
נפתלי: "כנראה שהוא ניסה אותי, להראות את היכולות שיש לי, שלא הכרתי".
דרור: "איזה משפט שרה אמרה לך פעם אחת וייחרט לך בראש?"
נפתלי: "(צוחק). רק אחד?"
דרור: "אחד, שנישאר עם התחושה של משהו שנחרט אצלך".
נפתלי: "(מצטט) 'אני רוצה שמני יעבור פוליגרף'".
שי: "מה כל כך נורא בזה?"
נפתלי: "זה היה ליד המנכ"ל, ואז אמרתי לה 'את תעבירי אותי פוליגרף? אני עברתי פוליגרף כדי להגיע לעבודה, את תעבירי אותי פוליגרף?'"
דרור: "למה לא? אתה בא אליה בטענות, למה שלא תעביר אותך פוליגרף?"
נפתלי: "רצית משפט שנחרט לי בזיכרון".
הדר: "אולי זה כמו שמעבירים סמרטוט, רצתה שתעביר פוליגרף".
שי: "אבל באיזה עניין היא רצתה פוליגרף?"
גוטליב: "יכול להיות שהיא מסתובבת עם מכונת פוליגרף בבית ואומרת תעביר..."
נפתלי: "לא, לא הייתי עובר פוליגרף, תאמין לי".
שי: "אבל באיזה עניין היא רצתה שתעבור פוליגרף?"
נפתלי: "היה עניין מסוים שהתפרסם, אתה יכול לקרוא את התביעה, על ארון קלסרים שהזזתי ממקום למקום".
שי: "מה אתה מזיז ארון קלסרים על דעת עצמך? מי אתה שתזיז ארון קלסרים?"
נפתלי: "כי שעמם לי".
הדר: "וואי וואי, על זה מבזבזים פוליגרף?"
נפתלי: "טוב, חבר'ה, תודה נשמות".
שי: "לפעמים מאחורי הארון אנה פרנק מסתתרת או משהו".
דרור: "מני נפתלי, תודה רבה".
גוטליב: "מה עם הספר? אנחנו מחכים לספר".
שי: "לא, אנחנו לא. אנחנו נראה את הסרט כבר".
נפתלי: "אתם תתקשרו כמו גדולים כשייצא הספר".
ערך: אסף נבו