בימים אלה מנסחים במשרד המשפטים את הצעת החוק "הורים וילדיהם", שתכיל בין היתר התייחסות לחזקת הגיל הרך ותקבע אם החזקה תבוטל, תצומצם (לגיל 4) או תישאר על כנה. ההצעה לבטל את חזקת הגיל הרך בחטא יסודה, אם משום שהיא מבוססת על שורת הנחות חסרות יסוד, אם בשל העובדה שנשים בעמדות כוח שותפות למהלך, אך בעיקר משום שהשלכות ביטול חזקת הגיל הרך הן הרסניות עבור ילדים בגיל הרך.
טענה מרכזית שעלתה במהלך המאבק המר על ביטול חזקת הגיל הרך הייתה שטובת הילד מחייבת שלאחר גירושי הוריו יישמר הקשר עם שני הוריו באופן שווה (ב"משמורת משותפת"). הטענה נשמעת סבירה במציאות של חלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, אך אין לה קשר למציאות בישראל. יותר מכל מתעלמת יוזמת שינוי החוק מהעובדה שהוא מדבר על ילדים עד גיל 6. פעוטות וילדים בגיל הרך מטופלים כיום בעיקר על ידי אמותיהם. במבנה המגדרי של שוק העבודה, שבו נשים עובדות משרות חלקיות או דומות להן (הוראה בעיקר) ושל מתכונת ימי הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר (יום לימודים חלקי ביחס לשעות העבודה במשק), נשים הן אלה שאחראיות על הטיפול בילדים בגילים אלו.
גם אם נתעלם מהעוול כלפי אמהות, שבמקרים רבים פורשות מהעבודה לצורך טיפול בילדים, לוקחות חופשות לידה מוארכות, עובדות במשרות חלקיות וכו', מדובר בפגיעה משמעותית בילדים בגיל הרך. המשמעות של טלטול בין שני בתים עבור פעוטות וילדים בגיל הרך היא הרסנית. היציבות היא תנאי הכרחי להתפתחותם. מיותר לציין כי החוק במתכונתו הנוכחית מאפשר לקבוע אחריות הורית של האב, במקרים שבהם היה המטפל העיקרי לפני הגירושים או שהאם נמצאה בלתי מסוגלת לטפל בילדיה.
משמעות שינוי החוק היא פגיעה באיכות חייהם של התינוקות המטולטלים בין בתי שני הורים. הוא יגרום גם להרעת המצב הכלכלי והנפשי של הילדים ואמם כתוצאה מדיונים משפטיים ממושכים. כיום החוק מבטיח שבמצבים שבהם אין הסכמה בין ההורים ביחס לחלוקת הטיפול בילדיהם (עד גיל 6), הם נשארים בחזקת האם. עם שינוי החוק צפוי המצב להחמיר. בכל המקרים שבהם לא תהיה הסכמה ייגררו ההורים וילדיהם להליכי משפטיזציה הרסניים. אם ההורים מסוכסכים ואינם מסוגלים להגיע להסכמות, יימצא התינוק או הפעוט נע ונד במצבי מתח בלתי נסבלים עבורו.
לכך יש להוסיף גם את העובדה שנשים בעמדות כוח והשפעה נותנות יד לפגיעה הקשה בילדים (ובאמותיהם). הייתה זו ציפי לבני, בתפקידה כשרת משפטים, שהקימה ב־2005 את הוועדה לביטול החזקה ומינתה את דן שניט, שעמדתו בעד ביטול החזקה הייתה ידועה מראש. כיום השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, היא זו שדוחפת לביטול חזקת הגיל הרך. מתברר כי אין חדש תחת השמש. נשים חוברות לקבוצות כוח שתומכות בהן, פועלות נגד זכויות ושוויון לכלל הנשים ופוגעות בילדיהן. נשים אלו הפנימו, כך נראה, את חוקי המשחק בפוליטיקה הפטריארכלית, לחבור לחזקים ואף לקבוצות גברים אלימים וגם להשתמש בשיח השוויוני באופן מעוות כדי לקדם את עצמן.
הכותבת היא אנתרופולוגית חברתית ויו"ר עמותת ע.ל.י.ה, עמותה לזכויות ילדים והורים