"לא באתי לארץ כדי לריב עם המדינה ועם הממשלה. ממש לא", אומרת שושנה קולמר, ניצולת שואה בת 97. "באתי לכאן כי זה המקום שלנו, המקום שבו היהודים צריכים לחיות, אבל לחיות בכבוד ולא בבושה. עברתי מספיק מקומות בחיים שלי, שבהם חשבו הורי שזה המקום שלהם. עכשיו אני כאן, במדינת ישראל שלנו, ואני לא מבינה למה יש אנשים שלא מרגישים שהם חיים במדינה שלהם עם הביטחון והכבוד שמגיע להם. זה חוזר על עצמו, אבל אני חושבת שלא צריך לשתוק. צריך להגיד הכל. צריך להיות מאוד ברורים".
דבריה של קולמר נאמרים כעת על רקע פגישה שהתרחשה בינה ובין ראש הממשלה בנימין נתניהו בינואר, ערב יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, כאשר עשרות ניצולי שואה הגיעו ללשכתו של נתניהו בקריה בתל אביב. במהלך הפגישה אמר ראש הממשלה כי "דאע"ש הם הנאצים של היום" והאזין לסיפוריהם של ניצולי השואה. האירוע הגיע לשיאו כשקולמר הפשילה את שרוולה והראתה לראש הממשלה נתניהו את המספר המוטבע על זרועה. נתניהו השיב לה: "אני את המספר הזה לא אשכח לעולם. אני הראשון להעמיד את השואה כסמל למה שהיה ומה שאסור שיחזור על עצמו".
כמו כן, במהלך הביקור הוסיף נתניהו: "אנחנו צריכים לזכור את השואה ולהזכיר לעולם שיש גם היום כאלה שרוצים להכחיד אותנו. הזיכרון חשוב, אבל המאבק היומיומי בעולם לא פחות חשוב". נתניהו אמר לקולמר ולשמעון סבג, מנכ"ל עמותת "יד עזר לחבר", כי רעייתו שרה חשה קרבה לנושא של ניצולי שואה ותשמח לבקר בבית החם של העמותה בחיפה, שבו מתגוררת קולמר.
שרה נתניהו טרם ביקרה בבית החם, אך קולמר עדיין ממתינה לה ומבהירה מה יקרה כשתגיע: "אני אגיד לה בחיוך בדיוק מה אנחנו צריכים, ואנחנו זה לא רק אני, זה ניצולי השואה. אני לוקחת על עצמי לדבר בשם חלק מהם. הם צריכים בעיקר אבא ואמא, והמדינה זה האבא והאמא. אם יהיה להם את זה אחרי שלקחו למרביתם את ההורים והמשפחות במלחמה, זו כבר התחלה טובה. אי אפשר להשאיר אותם מופקרים".
דרך חתחתים
קולמר, ילידת צ'כוסלובקיה, היא ניצולת מחנה אושוויץ. במלחמת העולם השנייה נספו אביה ואמה וכן שניים מאחיה. בזמן המלחמה עבדה במפעל של פולקסווגן. לדבריה, ד"ר יוזף מנגלה, שביצע ניסויים רפואיים סדיסטיים ביהודים ובצוענים באושוויץ, היה מגיע למקום מספר פעמים ביום על מנת לערוך סלקציות. "הוא חיפש את הטרף לניסויים שלו", סיפרה. לדברי קולמר, כדי לשרוד נאלצה להגיע לעבודה גם כשהייתה חולה במחלת הטיפוס או סבלה מדלקת ריאות. "הייתי נחנקת משיעול, אבל נזהרת לא להשתעל כדי לא לגלות שאני חולה", סיפרה.
לאחר המלחמה נאלצה קולמר לנדוד מגרמניה לצ'כוסלובקיה, ואז הגיעה לבלגיה. שם הצליחה לעלות על אונייה והגיעה ארצה. במלחמת לבנון השנייה פגע טיל בביתה של קולמר, שהתגוררה בשכונת קריית אליעזר בחיפה. היא ובנה, ששהו בבית באותו הזמן, לא נפגעו. סבג, מנכ"ל ומייסד עמותת "יד עזר לחבר", ונשיא העמותה פרופ' ביל פרידמן הציעו לה אז להצטרף לבית החם, שקולט ניצולי שואה עריריים שאינם סיעודיים, ומאז היא מתגוררת בו.
בשנת 2013 זכתה קולמר בתואר מלכת היופי בתחרות מלכת היופי של ניצולות השואה, שהתקיימה לעיני כ־5,000 צופים בהיכל הספורט רוממה שבחיפה. לאחרונה היא זכתה גם לחנוך את המועדון החדש של ניצולי השואה של העמותה.
בבית החם של עמותת "יד עזר לחבר" מתגוררים כיום 100 ניצולי שואה. "לא חסר לי כלום כאן", אומרת קולמר, המתגוררת עם בנה בדירת שני חדרים בבית החם. לדבריה, היא אומנם זכתה לחיות בשקט, בלי צורך לדאוג לדבר, אבל יש עוד עשרות אלפי ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני. "עכשיו מה שמעניין אותי זה שכל ניצולי השואה יחיו בהרגשה שיש להם הכל", היא אומרת.
לדבריה, "לא צריך שפע, צריך כבוד לחיות בכבוד. זה לא בשמיים לקבל את זה. כל הממשלה צריכה להירתם לבעיה הזו ולפתור אותה. לא צריך להמתין לחסדי אנשים פרטיים ותרומות. למרות שזה נעשה ביד נדיבה וראוי להערכה, האחריות היא של המדינה. המדינה הזו קמה בזכות אותם שישה מיליונים שהושמדו על ידי הנאצים. המדינה הזו חייבת לניצולי השואה את המינימום הזה".
קולמר מבהירה כי אין לה טענות לראש הממשלה. "הוא איש יקר", היא אומרת. "הוא היה סבלני. הוא ירד לפרטים. הוא עשה את כל המוטל עליו. אני רק מקווה שהוא יודע שאנחנו מצפים לסיוע ממנו. שיבוא לכאן ויראה את הדברים מול העיניים".
לדבריה, היא נפגשה בעבר עם פוליטיקאים רבים, בהם שרים, שהבטיחו כי יעזרו, אך טרם ראתה תוצאות: "אני יודעת לתת אהבה, ואני מצפה לקבל את האהבה הזו חזרה. אני רוצה שיבואו לבקר, שיראו איך אפשר לתת במקום הזה כבוד לאדם, אבל צריך עוד הרבה מקומות כאלה כדי שמי שזקוק לכבוד הזה יקבל אותו כמו שמגיע לו. אני לא חושבת שבעת הזו, אחרי 70 שנים, וכשיש לנו מדינה חזקה, אנחנו צריכים לשמוע סיפורים של ניצולי שואה שכאן בישראל אין להם מה לאכול".
מלשכת ראש הממשלה לא התקבלה תגובה.