שאלה שממנה חוששים רבים צפה ועולה כחודש לפני הערב הגדול. לרוב, ברגע שהיא נישאת לחלל האוויר, כבר אין דרך חזרה, ולכן יש לחשוב היטב על התשובה לשאלה "איפה אתם בסדר?" ולא לשלוף אותה מהשרוול. הסיבות להתלבטויות יכולות להיות שונות ומשונות, וההחלטות מצריכות לעתים הכנה נפשית של ממש: הנסיעה הארוכה מדי אל קרובי המשפחה שאצלם נתנחל במהלך החג, ובסופה עמידה בפקקים הבלתי נגמרים באישון לילה, כשבטננו כבדה ועפעפינו נסגרים כאילו מעצמם; האוכל שמגישים לנו המארחים אינו לטעמנו, אף ששנים של ניסיון גרמו לנו להישמע ממש אמינים כשבפה מלא למחצה אנחנו משבחים את העוף הממולא היבש; הסדר, אצל המזמינים, ידוע כארוך מדי. או קצר מדי. תלוי מה אנחנו מעדיפים; או שפשוט לא בא לנו לשרוף ערב שלם בחברתם של אנשים שאנחנו לא ממש מתחברים אליהם.



יש מי שפתחו את הכיס והכינו תוכניות בריחה: הם יחתימו דרכונים וישירו בקול גדול “השנה הזו בני חורין" בעודם אוספים לעצמם תשורות מהדיוטי פרי. ויש מי שפתח את הראש, וישאיר את המריבות המשפחתיות והלחצים הנלווים לשהייה עם הקרובים מאחור ויסוב אל שולחן החג דווקא עם חברים.



“אני מגיעה ממשפחה מאוד משפחתית שאוהבת את היהדות ואת המסורת", אומרת כרמל גליציאנו ממושב חצבה שבערבה, “בדרך כלל בליל הסדר יש למעלה מ־30 איש אצל ההורים שלי ויש הגדה וחוגגים כמו שצריך. אלא שהשנה ההורים שלי חוגגים את הפנסיה ועושים את שביל ישראל, ולא יספיקו להיערך לחג. ואנחנו, עם ארבעה ילדים קטנים, החלטנו שלא בא לנו את כאב הראש של הנסיעה. עם כמה שאנחנו אוהבים את החג, פשוט אין לנו כוח".



משפחת גליציאנו החליטה שהפעם הם עושים את זה אחרת; על הדשא במושב, עם מחצלות ופופים, שירים עבריים, מנגל ואלכוהול. למענם של הילדים, גם חיפוש אחר האפיקומן יהיה שם. “נכניס לערב הזה את המרכיבים שמתאימים לנו, ומה שלא מתאים - נוציא", היא אומרת. ומי יצטרף לישיבה על הדשא? התשובה די מפתיעה. “לצערי הרב, חברי עשו כבר תוכניות עם המשפחות אז נשארנו די לבד, אבל יש לי אלפי חברי פייסבוק שאת חלקם אני לא מכירה וחשבנו שזה זמן טוב להתוודע אחד לשני", מספרת גליציאנו, “כרגע אנחנו בודקים אם ניתן גם להזמין חיילים בודדים וקוראים למי שעדיין לא עשה תוכניות להצטרף אלינו".



כרמל גליציאנו. צילום: אפרת לובל


גפילטע נוסח יוון

משהו בחגים, בעיקר בפסח, הופך כמעט את כולנו לא רק למאוד משפחתיים, אך גם לחרדים מפני אותם קרובי משפחה שהזמינו אותנו להצטרף אליהם לשולחן החג, ומסיבות שונות, אין אנו מעוניינים בכך.



“אני מאמינה באנרגיה גלובלית", אומרת גליציאנו, “כל התכונה הזו, שכולם הולכים לסדר ומתלבשים יפה ויש אווירה חגיגית, היא סוחפת ומדביקה. זה להיות חלק ממשהו גדול יותר, של קהילה, של אומה, ולא עוד ערב רגיל. נכון, לקחו את החג למקום שהוא לא אמור להיות בו – כל הטררם הכלכלי הזה – אבל למרות שאומרים שהחגים מביאים למתחים משפחתיים, בעיני זו הזדמנות לשים את המתחים ואת ההתחשבנויות בצד ופשוט לחגוג וליהנות ביחד, כי זה אמור להיות כיף".



את הכיף של ליל הסדר לקחה האדריכלית לילך ספרן־גורפונג צעד אחד קדימה: אחרי שעיצבה לקרובי משפחתה בית נופש יפהפה ורחב ידיים ברודוס, הם העניקו לה כתשורה את הבית למשך חופשת הפסח, והיא הודיעה לשלוש חברות קרובות שהן ובני משפחתן מוזמנים להגיע איתה לאי היווני ולחגוג שם את החג. סך הכל יהיו שם 19 איש. “אמא עשתה פרצופים כשהיא הבינה שלא נהיה איתה בליל הסדר, והיה צריך שיחות ריכוך והבטחות ודרבונים", היא מספרת, “אבל אנחנו משפחה מאוד קרובה, שנפגשת בכל יום שישי, וחשבתי שלא יהיה קריטי אם לא נצטרף לחג אחד".



אז את ליל הסדר תבלו בטברנה המקומית?
“אנחנו מתכננים סדר כהלכתו, על כל המשתמע מכך, וכבר הכנו רשימת קניות שמופיעים בה מצות ויין לקידוש. את ההגדות ניקח מהארץ, אבל דגים לגפילטע פיש נקנה ביוון, כמובן. הבית מאוד מזמין חגיגות בתכנון שלו, עם פרגולה ענקית שצופה לים ושולחן אוכל גדול שמתאים לכולנו ובריכה לילדים. לפעמים פשוט צריך לעשות את הדברים אחרת, ליצור חוויות אחרות בשבילנו ובשביל הילדים".



לילך ספרן. צילום: ללא קרדיט


קינואה מוכרת הלכתית

גם שירי רז מחפשת ליצור חוויה אחרת לילדים שלה. רז, עם 30 חברים נוספים, יחגגו יחד בפתח תקווה ליל סדר על טהרת הטבעונות. “זו שנה שנייה שאנחנו עושים את ליל הסדר ביחד", היא מספרת, “כולנו משפחות וחברים טבעונים מטעמי חמלה ולכן אנחנו מרגישים קושי לשבת עם המשפחה בחג שמסמל חופש ויציאה מעבדות לחירות, כשעל השולחן יש מאכלים מהחי. זה בלתי אפשרי מבחינתנו".



איך המשפחות שלכם הגיבו להחלטה?
“הערב הזה נולד אחרי כמה וכמה ניסיונות שלא צלחו לחגוג יחד ערבי חג, לאו דווקא את ליל הסדר, גם ראש השנה או שבועות למשל. יש שם קושי שלא ניתן לגישור. אז ברגע שהודענו, המשפחות לא הופתעו. בשנה שעברה אירחנו את החברים אצלנו והזמנו את ההורים שלי כמובן. הם בחרו להצטרף לקינוחים והיה מאוד מעניין".



אלה לא רק המנות העיקריות שבמשפחות רבות הן על טהרת הבשר והעוף שמטרידות את רז וחבריה, אלא גם צלחת הסדר המרכזית. אולם גם לכך הם מצאו תחליפים מוכרים הלכתית: “זרוע אמורה לסמל כוח ולפי ההלכה אפשר לאכול במקום זה תרד או סלק. במקום הביצה, שמסמלת מחזוריות ומעגל חיים, אפשר לאכול אורז, שנחשב מאכל עגול, או קינואה, שלא נחשבת כקטנייה מבחינת ההלכה".



רז וחבריה הם לא הטבעונים היחידים שבחרו לחגוג את חג החירות קצת אחרת. “יש לא מעט התארגנויות כאלה כי זו סוג של בעיה משותפת לכל הקהילה", היא אומרת, “למרות שאנחנו מרגישים פעמים רבות שליחות בכך שאנחנו מביאים לשולחן החג, שבו יש גם אוכלי בשר, מנות טבעוניות טעימות, בריאות ושמחות, זה גובה מחיר נפשי כבד משני הצדדים. אנחנו יושבים ליד השולחן ושוכחים שיש שם בעלי חיים, וכשטבעוני יושב ליד השולחן אנחנו מנכיחים את בעל החיים שנעדר. אז השליחות הזו קצת מתפספסת. ועדיין, אני רוצה לנרמל לילדים את אורח החיים הזה ואחת הדרכים לעשות זאת היא להיות בערבי חג שבהם הטבעונות היא הנורמה".



לעומת רז, שיודעת בדיוק איפה היא תהיה בליל הסדר, מני נחמן מספר בחיוך על משפחות שאין להן מושג כלל: “אני מכיר משפחות שמתלבטות ומתווכחות איפה לעשות את ערב החג. כל צד אומר שהם עושים את הסדר אצל הצד השני ובסוף באים אלי". “אלי" זה אומר ליל הסדר הגדול ביער בן שמן שאליו מוזמנים כל מי שאין לו איפה לחגוג וכל מי שמעדיף לחגוג את הסדר באווירה קצת אחרת.



לפני עשר שנים התחיל נחמן במסורת כשהזמין לביתו אנשים בודדים וההיענות הייתה כל כך גדולה עד שבשנה שעברה הגיעו לאירוע 1,500 איש, מתינוקות ועד קשישים: “הרבה אנשים בוחרים להגיע אלינו כי אנחנו עושים סדר קליל. אומנם סדר מסורתי כהלכתו, אבל עם מסיבה עברית וריקודים בסוף".


נחמן דואג בעצמו להשכרת המקום, לקייטרינג ולהגברה. “מצווה", הוא אומר, אף שאיננו אדם דתי, “הם לא צריכים להביא שום דבר". הפעם אפילו סידר אוטובוס שיעבור בגוש דן ויאסוף אנשים שאין להם איך להגיע.



ומה אומרת המשפחה שלך?
“זה היום היחיד בשנה שאני נפרד בו מהאישה, שעושה את הסדר אצל ההורים שלה. מהבוקר ועד שש בערב היא איתי, מארגנת ומסדרת ואז הולכת".