ליאורה גולדנברג-שטרן, הרכילאית של עיתון "מעריב", פרסמה ידיעה לפיה שולה זקן, לשעבר עוזרת ראש הממשלה אולמרט, שהורשעה וישבה במאסר, ביקרה בקזינו בבוקרשט, רומניה, בליל שבת, למרות שבעבר הצהירה שהיא מתחזקת בדת. שי גולדשטיין ודרור רפאל התקשרו הבוקר (ראשון) מ"רדיו ללא הפסקה 103FM" לשולה זקן, כדי לברר פרטים על המקרה.
שי: "שולה?"
שולה זקן: "כן".
שי: "היי מה העניינים?"
שולה זקן: "מי מדבר?"
שי: "זה שי, מה שלומך?"
שולה זקן: "שלום שי, מה שלומכם?"
שי: "בסדר גמור פה".
דרור: "אנחנו בסדר, מה שלומך?"
שולה זקן: "יופי, שבוע טוב לכל המאזינים".
דרור: "רגע, רק מילה אחת לגבי הבוקרשט".
שי: "יש לך הזדמנות להגיב פה בשידור".
שולה זקן: "מה קרה?"
דרור: "ליאורה כותבת שהיית בהימורים".
שולה זקן: "ליאורה היא אישה רעה".
דרור: "אוי".
שולה זקן: "קודם כל נתחיל מפה".
שי: "למה את אומרת עליה רעה?"
שולה זקן: "אני אגיד לך למה, כי כשהיא כותבת משהו שלא דיברנו עליו, כלומר, היא מצטטת כאילו, אז היא לא שאלה אותי את השאלה הזאת וזאת לא הייתה התשובה שלי".
שי: "רגע, רגע".
דרור: "אז זה הזמן לתקן".
שולה זקן: "לא, עזוב, לא רוצה לתקן. דברים עקומים אי אפשר לתקן".
דרור: "לא, אם בערב שבת היית או לא היית, זה את יודעת, נתון ל...".
שולה זקן: "חבר'ה, שתיים נגד אחד זה לא פייר".
דרור: "לא לא, אנחנו בעד, אנחנו לא נגד".
שי: "רגע, אבל היא שאלה אותך 'ברוך מתיר אסורים'?"
שולה זקן: "'ברוך מתיר אסורים'? אני כבר כמעט שנתיים בחוץ. היא נזכרה לברך אותי. היא רצתה לברך אותי, לדעתך?"
שי: "לא, לא נראה לי. היא אומרת, אבל...".
שולה זקן: "היא לא יודעת לברך, המילה 'ברכה' לא שגורה אצל אנשים מסוגה".
שי: "לא, אבל הדבר שבאמת מוזר הוא, שבערב שבת, את הרי חזרת בתשובה, התחזקת, ופתאום את בקזינו בערב שבת, זה מעורר תהיות".
שולה זקן: "רגע, קודם כל, סליחה, סליחה, סיימת? התקשרת לקבל תשובות?"
שי: "בבקשה".
שולה זקן: "יופי. אז קודם כל, התחזקתי או לא התחזקתי, לא עניינו של אף אחד".
דרור: "עניינך הפרטי".
שולה זקן: "רגע, שנייה, שנייה".
שי: "לא, אבל לקראת המשפט, התחזקת, וזה".
שולה זקן: "לא, אני התחזקתי ביום שבו אבי, עליו השלום, נפטר. נקודה. אם תבדקו בגוגל באיזה יום הוא נפטר, אז תראו שזה בכלל לא קשור למשפטים".
דרור: "אוקיי".
שי: "בסדר".
דרור: "כאילו ביום עצמו התחזקת".
שולה זקן: "סליחה, סליחה".
דרור: "כן כן, אני מחזק את דברייך".
שי: "בסדר, אבל זה בכל זאת היה לפני המשפט".
שולה זקן: "ועכשיו, מה?"
שי: "בכל זאת זה היה לפני המשפט שלך".
שולה זקן: "מה לעשות, המשפט שלי ארך תשע שנים".
שי: "נכון, והתחזקת".
שולה זקן: "תשע שנים".
שי: "אז רגע, התחלשת בחזרה? זה מה שאת אומרת?"
שולה זקן: "אני בן אדם פרטי היום".
דרור: "כן".
שי: "בהחלט".
שולה זקן: "היום, היום, כן? כשאני אומרת לה שאני בן אדם פרטי ושאני יכולה לעשות מה שאני רוצה, זה לא מעניין אותה בדיוק, והיא כותבת מה שהיא רוצה, אז היא יכולה לכתוב מה שהיא רוצה".
שי: "אבל זה נכון שהיית בקזינו, או לא?"
שולה זקן: "רק חבל לי שהסכומים שהיא נוקבת בהם הם לא נכונים, חבל לי...".
שי: "לא הימרת על שבעת אלפים".
דרור: "לא, היא העריכה לפי כמות הז'יטונים".
שי: "לא היא, הביאו מומחים".
שולה זקן: "כן, כן, הז'יטונים הם שקל, הם שקל, ברומניה הליין שלהם שווה לשקל. אז זה לא משנה, כל כך הייתי רוצה שדווקא השורה הזאת...".
שי: "זה לא הדבר החשוב".
דרור: "אבל כשאת מתקנת, אז הדברים יותר ברורים".
שולה זקן: "לא, לא חשוב, אני לא רוצה לתקן".
שי: "אבל בערב שבת, אחרי כניסת שבת".
שולה זקן: "אבל אנשים יודעים שהאישה הזאת היא רעה, אין במדור שלה שום דבר חיובי".
שי: "רגע, את בעצם נחלשת?"
שולה זקן: "לא, לא נחלשתי".
שי: "אבל ערב שבת".
שולה זקן: "לא נחלשתי. אני פועלת לפי מצפוני ולפי מה שאני חושבת. אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון".
דרור: "לא, ברור".
שי: "אבל להמר, בשבת".
שולה זקן: "דרכיי מול הקדוש ברוך הוא".
שי: "בדיוק, מה?"
שולה זקן: "הוא יעשה איתי את החשבונות, ולא גברת ליאורה, כן, שמקומה בגיהינום".
דרור: "אוי ואבוי".
שי: "לא".
דרור: "עד כדי כך? היא רק עיתונאית, את יודעת".
שולה זקן: "לא, לא, לא, לא לא. אני אגיד לך משהו, זה לא קשור אלי. אני לא נפגעתי ממנה כי היא לא ראויה שאני אפגע ממנה, אבל כשמישהו רואה את המדור שלה...".
שי: "את עושה חשבון מול אלוהים, אבל ליאורה היא האלוהים של הרכילות".
שולה זקן: "לא, לא, לא, זה רכילות...".
שי: "אלוהיי הרכילות היא ליאורה, נו מה?"
שולה זקן: "לשון הרע, לשון, הרע, את שואלת אותי שאלה ואת כותבת שאלה אחרת...".
שי: "אז למה את לא תובעת? "
שולה זקן: "הקדוש ברוך הוא יתבע אותה, למה אני?"
שי: "איפה יש לו זמן עכשיו, בתי משפט ולהגיע לבית משפט השלום".
דרור: "הוא לא עובד בצינורות האלה".
שולה זקן: "לא, לא, לא. כמי שיודעים שהקדוש ברוך הוא עשה איתי נפלאות בבתי המשפט, אין לי, אני לא צריכה...".
שי: "מה זה נפלאות? הלכת לכלא, איזה נפלאות?"
שולה זקן: "זה היה תיקון גדול, זאת הייתה ברכה".
שי: "הכלא היה תיקון בשבילך?"
שולה זקן: "בוודאי, בוודאי".
דרור: "אז היום את גם חזקה וגם מתוקנת, אז הכל בסדר, אז מה?"
שולה זקן: "אני לא יודעת, רגע, מישהו אמר שאני לא בסדר?"
דרור: "אני יודע? את נשמעת נזעמת".
שולה זקן: "תודה לבורא עולם על כל יום שהתעוררתי בבוקר, ראיתי את הנכדים שלי אתמול, תגיד לי מה?"
דרור: "אז הכל בסדר".
שולה זקן: "יש אנשים שאין להם את אהבת החינם הזאת".
שי: "השאלה החשובה שכולם רוצים לדעת בסוף, הרווחת או הפסדת?"
שולה זקן: "אני תמיד מרוויחה".
דרור: "בקזינו או בחיים?"
שולה זקן: "אני מרוויחה כל יום שאני קמה בבוקר".
שי: "לא, בכסף, בז'יטונים".
שולה זקן: "אני פוקחת עיני, מתפללת לקדוש ברוך הוא, ורואה את הניסים ונפלאות".
שי: "והז'יטונים?"
שולה זקן: "הכל בסדר, מותק שלי".
דרור: "יופי".
שולה זקן: "תודה, ושיהיה לכם אחלה שבוע".
דרור: "את לא מדברת עם אולמרט, אני יכול להניח, אבל את רוצה למסור איזה משהו?"
שולה זקן: "אתה באמת חושב שהוא זקוק למילה ממני?"
דרור: "את יודעת, אולי גם את סולחת לו, כמו שאת אומרת 'סלחו לי', אני עברתי תיקון, גם הוא עובר אולי תיקון".
שולה זקן: "אני אף פעם, אני, אני, אני, לא, לא, אני לא כועסת עליו, אני מודה לו רק".
שי: "מה, את יצאת רק מודה לכולם, והכל, חוץ מכמובן לליאורה, שאת צריכה, שהיא לגיהינום".
שולה זקן: "סליחה, סליחה, אם הוא לא היה בוגד בי, אני הייתי ממשיכה עדיין לשתוק ולשמור עליו, ולא היית מדבר איתי היום, אז תודה רבה לכם, שבוע טוב, כל טוב".
דרור: "שבוע טוב ולהתראות, ביי".