לצד הבן חמי והחתן פרופ' ולדן עמדו לאורך ההצהרה שבישרה לעולם את דבר מותו של הנשיא פרס "הבנות". מחוץ ל'פריים' של עשרות המצלמות בעוד בני המשפחה ופרופ' קרייס נושאים את הצהרותיהם עמד צוות הדוברות המסור של הנשיא התשיעי שליוו אותו כל שנותיו במשכן הנשיא ובמרכז פרס לשלום בראשות הדוברת הנצחית איילת פריש. הן כבשו את מבטן ברצפת מבואת בית החולים ההומה בצוותי תקשורת מכל העולם, הדמעות נקוו בעיניהן. מסרבות להאמין שהאיש שליוו כל כך מקרוב, כל כך הרבה שנים, באמת איננו.
"תנוח בשלום על משכבך מנהיג יקר ואהוב. עכשיו כבר מותר לך לנוח. אנחנו כאן למטה בארץ האהובה שלך נזיל דמעה, ניקח נשימה עמוקה ונמשיך לדבוק באופטימיות שלך באומץ הלב שלך ובעשייה הבלתי מתפשרת למען מדינת ישראל חזקה, מוסרית ורודפת שלום, אני נפרדת ממך בהצדעה ובהערצה על כל הדברים הענקיים שעשית לישראל ומעל הכל באהבה ובהכרת תודה על כי זכיתי לעבוד לצידך במשך 12 שנים מופלאות. בבקשה תן לנו סימן מדי פעם שאתה איתנו ממשיך כמו תמיד לאהוב ולדאוג לנו מלמעלה. אני כבר כל כך כל כך מתגעגעת".
"התנחומים מגיעים גם לכן", סימנו להן העיתונאים באהבה במהלך ההצהרות שנישאו ליד הדוכן. "אין לנו זמן לעכל את האובדן האישי. אנחנו עובדות עכשיו כמו שרק איש אחד ידע לעבוד. במרץ, בלי הפסקה. למענו" אומרת לנו אחת מבנות הצוות. "את הפרידה ממנו אנחנו לצד המשפחה צריכות להדק ולדקדק עד הפרט האחרון כראוי לדמות הענקית שלו.
"אולי בלילה בבית בשקט יתעכל שהוא באמת איננו. אנחנו לא חשובות עכשיו. אצלו ידענו תמיד שאנחנו עושות עבודה טובה כי הוא הפך את כל מי שלצידו לטוב יותר. זאת לא אגדה שאי אפשר היה לעמוד בקצב שלו. וזאת עוד אחת מהסיבות שקשה לעכל, אבל האמת ידועה". 'הבנות' שהקיפו את פרס היו המשכו הטבעי של האיש. כמו ענפיו של עץ עתיק. הפמליה העצובה מתרחקת מאיתנו והן שבות לעבוד. למענו.