אקדמאיות בכירות: "אם מספיק נשים יילחמו ליצור את השינוי, הוא יקרה מהר יותר"

"בתהליך אבולוציוני, לאט-לאט, מספר הנשים בעמדות בכירות יעלה", בטוחה פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון שמציינת השנה עשר שנים בתפקידה. אלא שערב פתיחת שנת הלימודים האקדמית, גם היא מודאגת ממעמדן של נשים במוסדות להשכלה גבוהה בפרט ובחברה בכלל. "מישהו עשה חשבון שאם ניתן לתהליך הזה להתנהל בצורה פסיבית בלי שנתערב, הוא יארך כ-30 שנה", היא אומרת. "למדינה ולעולם אין את הזמן הזה. אסור לנו לחכות כל כך הרבה שנים, כי אנחנו מאבדים יכולות גבוהות בגלל חוסר השוויון הזה".

פרופ' כרמי אינה היחידה ששומרת על אופטימיות. "לאורך השנים חל שיפור במעמד הנשים באקדמיה", אומרת גם פרופ' יולי תמיר, שמכהנת משנת 2010 כנשיאת מכללת שנקר – בית ספר גבוה להנדסה ועיצוב, וכיהנה בין השנים 2006 ל־2009 כשרת החינוך. "אם פעם היה נדיר למצוא אישה בתפקיד בכיר באקדמיה, היום זה כמעט עניין שבשגרה. במציאות האקדמית של היום נשים הן יותר בכירות, כך שהאקדמיה הייתה אחד המקומות שכן נתן מקום בשנים האחרונות למנהיגות נשית. לתהליכי קידום באוניברסיטה נדרש זמן, כך שגם תהליכי הקידום של נשים הם אטיים".

אפליה סמויה

אומנם בכנסת הנוכחית יש 33 נשים - יותר מרבע מחבריה - אך מצב הנשים במדינה רחוק מלהיות מזהיר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2014 היו 32.2% מכלל המנהלים נשים, וההכנסה החודשית הממוצעת של אישה שכירה הייתה 7,439 שקל לעומת 11,114 שקל - הכנסתו של גבר שכיר. הפער בהכנסה החודשית הממוצעת בין המינים עמד על 33.1%. ההכנסה החודשית הממוצעת של אישה עצמאית הייתה 6,847 שקל (8% פחות משל אישה שכירה) ושל גבר עצמאי - 12,454 שקל (10.8% יותר משל גבר שכיר).

מנגד, בתחום החינוך המצב נראה ורוד יותר. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2014 היו שיעורי הזכאות לתעודת בגרות גבוהים יותר בקרב בנות מאשר בקרב בנים: 68% לעומת 55% בהתאמה. לפי נתוני המל"ג, בשנת תשע"ו עמד שיעור הנשים על כ-58% מכלל הסטודנטים. שיעור הנשים הלומדות לתואר ראשון עמד על 58% מכלל הסטודנטים, בתואר השני - על 62% מכלל הסטודנטים ובתואר השלישי - על 53%. תחומי הלימוד שבהם נמצאו שיעורי הנשים הגבוהים ביותר היו מקצועות עזר רפואיים (82.7%) וחינוך והכשרה להוראה (80.6%).

זאת ועוד, לפי דוח הוועדה לקידום וייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה משנת 2015, נכון לשנת תשע"ג, נשים היוו 29% בלבד מהסגל האקדמי באוניברסיטאות. נכון לשנת תשע"ה, שיעור הנשים מכלל נשיאי המכללות והאוניברסיטאות עמד על 14%, שיעור הנשים מכלל הרקטורים עמד על 28% ושיעור הנשים מכלל המנכ"לים במוסדות להשכלה גבוהה עמד על 9%.

פרופ' כרמי, פרופ' תמיר, פרופ' רוזה אזהרי, נשיאת עזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה, ופרופ' דליה מור, סגנית נשיא המכללה האקדמית תל אביב-יפו, היו רוצות לראות נשים רבות יותר שמאיישות תפקידי מפתח בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה. "מעולם לא התכוונתי להגיע לתפקיד הנשיאה", מספרת פרופ' כרמי, שפועלת רבות למען קידום נשים במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), כחברה בוועדה לקידום וייצוג נשים וכראשת צוות משימה בהסתדרות הרפואית לבדיקת מעמד הנשים ברפואה. “הייתי אחרי חמש שנים כדקאן הפקולטה למדעי הבריאות ורציתי לחזור לעבודה הרפואית, לקליניקה, למחקר שלי. אך אז עלה הנושא של נשיאות האוניברסיטה על הפרק. נדרש לי קצת זמן להחליט, וכעת אני חווה חוויה אדירה ונדירה. עברתי כברת דרך מפרכת, אבל באמת יוצאת דופן".

את האישה היחידה בישראל שמכהנת כנשיאה מתוך תשע אוניברסיטאות.
"אני עדיין הנשיאה היחידה לצערי. בעשר השנים האחרונות לא קרה שום דבר בשום מקום אחר, וגם בעולם זה לא משהו שכיח. עוד אין מספיק נשים בעמדות מספיק בכירות באקדמיה כדי שיהיה מאגר של נשים שלא רק מסוגלות, אלא גם רוצות. העובדה שיש נשים מעטות בתפקידים כאלה נובעת מכך שהעולם עדיין מאוד גברי ככל שמדובר בעסקים, בתעשייה ובאקדמיה. אפילו ברפואה, המקצוע שבו כבר 20 שנה יש 50% סטודנטיות, מספר הרופאות שהן פרופסוריות מן המניין זניח. אומנם יש כיום במקצועות מסוימים יותר סטודנטיות מסטודנטים, ובכל זאת שיעור הנשים בסגל האוניברסיטה הוא לא 50% - אלא במקרה הטוב 35%־37%. ככל שעולים בסולם הדרגות, המספרים נעשים נמוכים יותר".

פרופ' מור נכנסה לתפקידה כסגנית נשיא המכללה האקדמית תל אביב-יפו לפני כשנה וחצי. "עשיתי מה שנשים ממעטות לעשות - העזתי ופניתי", היא מספרת כעת. "כל המחקרים מראים שכאשר לנשים אין כל הכישורים החד-משמעיים לענות על מכרז הן לא פונות, ואילו גברים שיש להם רק 80% ממה שיש במכרז - כן יפנו. אמרתי לעצמי: 'את מכירה את המחקרים, אז בואי תוכיחי אחרת'. לשמחתי, האנשים שהיו צריכים לשפוט אם אני יכולה להתאים לתפקיד חשבו שאני מתאימה".

פרופ' אזהרי מצדה נכנסה לתפקיד נשיאת מכללת עזריאלי בחודש שעבר. איתה מונו פרופ' תמר רז-נחום לסגנית הנשיאה לעניינים אקדמיים ושלומציון לולו למנכ"לית ולסגנית נשיאת המכללה. "אם אלה היו שלושה גברים, אף אחד לא היה עושה מזה סיפור", אומרת פרופ' אזהרי. "כל אחת הגיעה לאן שהגיעה בזכות כישוריה. יש להן רקע מרשים מאוד ומוכח, והן הגיעו לתפקיד בגלל העשייה שלהן ולא משום שהן נשים".

לדברי פרופ' אזהרי, בעלת דוקטורט בהנדסה ביו־רפואית מהטכניון ופוסט־דוקטורט מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבבולטימור, היא לא היססה להגיש את מועמדותה לתפקיד הנשיאה. "כששמעתי שמחפשים נשיא, זה נשמע לי תפקיד חשוב ואטרקטיבי", היא מספרת. "אני חושבת שזה תפקיד שדרכו אפשר להשפיע הרבה - לא רק בתחום ההשכלה הגבוהה, אלא גם מעבר".

למדת מקצועות שעדיין נחשבים "גבריים". את מרגישה שאת מודל לחיקוי בעיני נשים?

"מאחר שאני בתחום ההנדסה, חשוב לי מאוד להעביר מסר לבנות: לימודי ההנדסה הם לא רק לבנים. נשים יכולות להשתלב בעולם האקדמיה ובתעשייה גם בתחומים שנחשבים גבריים. במיוחד היום, כשהתעשייה היא תעשיית הייטק, ולא נדרשים כישורים פיזיים יוצאי דופן לנושא הזה. צריך להתחיל את החינוך לכך כבר בבתי הספר היסודיים - לא לעשות סטריאוטיפיזציה של מקצועות, אלא לפתח הבנה שהכל פתוח ושאפשר לעשות הכל. עדיין לא הגענו לנקודה שבה מובן מאליו שבחורה בוחרת הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. מספר הסטודנטיות בלימודי הנדסה עדיין קטן. אומנם יש מגמת עלייה, אבל זה לא מספיק".

באילו קשיים נתקלתן באקדמיה מעצם היותכן נשים?
פרופ' מור: "לאורך הדרך חשתי שכן פרגנו לי ופתחו לי דלתות. אבל עם זה היו מגבלות וקשיים. כך, למשל, כשהייתי בהריון לפני הולדת בני, נאלצתי להיות בשמירת הריון חצי שנה באותה תקופה שגם עשיתי דוקטורט".

פרופ' תמיר: "לנשים צעירות היה בעבר קושי גדול בהרבה, והייתה פחות נכונות להקשיב לצרכים שלהן. אני למשל סיימתי את התואר השני שלי בהריון מתקדם ובשמירת הריון, וקשה להגיד שזה עניין מישהו במוסד שלמדתי בו או שמישהו עזר לי. עשיתי את הבחינה בשעות האחרונות לפני שילדתי, כי התעקשתי. אמרו לי לוותר, אבל התעקשתי שלא לוותר. אז היה מקובל להגיד לאישה צעירה: 'מה את כל כך צריכה את התואר, כבר התקבלת לדוקטורט'. היום זה לא היה קורה, ואישה במצבי הייתה מקבלת תמיכה הרבה יותר גדולה".

היום לדעתכן לנשים קל יותר?
פרופ' אזהרי: "היום הרבה יותר מובן מאליו שנשים הולכות ללמוד לימודים אקדמיים. ברור שלאישה יש הזכות ללכת ולממש את עצמה ולא להתחתן, ללדת ילדים ורק להקים משפחה, אלא גם להתפתח בכיוון המקצועי".

פרופ' תמיר: "הרבה נשים צעירות בסגל המנהלי ובסגל הבכיר יוצאות לחופשת לידה בשנקר. הן מקבלות את התנאים שמאפשרים להן לנהל חיי משפחה וגם לעבוד. היום זה הרבה יותר מקובל".

פרופ' מור: "אני לא בטוחה שהיום המצב פשוט יותר. האפליה סמויה יותר, וקשה יותר להצביע עליה. שינוי כזה הוא עמוק ודורש זמן, אבל אם מספיק נשים יילחמו ליצור אותו, הוא יקרה מהר יותר".

ההפסד של כולנו

בתור מי שמנסות לקדם את שילובן של נשים בעמדות בכירות באקדמיה, ארבע הנשים הללו עסוקות לא מעט בשאלה: מדוע טרם הצלחנו לצמצם את אי-השוויון בין גברים לנשים בחברה?
"הבעיה היא כנראה במבנה שוק העבודה שמתאים בכל זאת לגברים יותר מאשר לנשים – ישיבות בשעות מאוחרות, אי־מתן הזדמנויות לנשים להתקדם, גברים לוקחים בקלות תפקידים יותר בכירים, נשים יותר חוששות להתמודד ולהציג את עצמן", מאבחנת פרופ' תמיר. "אלה דברים שצריך לטפל בהם, אבל הם כבר חרגו מתחום החינוך. זה לא שלנשים אין השכלה, ולכן הן לא מצליחות - את התקופה הזאת כבר עברנו. המאבק היום להצליח הוא בשוק העבודה, ללמד נשים לקבוע את הזכויות שמגיעות להן משום שהן משכילות או יותר טובות, ולא כי מישהו עושה להן טובה. שוק העבודה מפסיד המון אנשים איכותיים כי הוא לא נותן לנשים הזדמנויות שוות, ההפסד הוא בסוף של כולנו".

"אחד התהליכים שמתרחשים היום בחברה הוא שהאקדמיה מקבלת לתוכה יותר ויותר נשים", מוסיפה פרופ' מור. "רוב הסטודנטים היום הם סטודנטיות, ולכן לאט-לאט גם הזדמנויות הקידום והשכר של נשים ישתפרו. המצב משתפר, אבל הקצב הוא אטי מדי".

כיצד אתן פועלות לקידום נשים במוסדות שלכן?

פרופ' תמיר: "במידת הצורך יש עזרה, אבל אין מדיניות של 'בואו ניתן קידום או ביטוי' כי זה לא המצב של הסטודנטיות בשנקר. הן חזקות".

פרופ' כרמי: "יש לנו משרד לקידום נשים ויש פעילויות להעצמת נשים. המטרה היא לדחוף נשים לצאת מאזור הנוחות ולשאוף להגיע גם לתפקידי ניהול".

פרופ' אזהרי: "יש לנו תוכניות לקידום נשים, אבל גם לקידום אוכלוסיות ערבים, חרדים וסטודנטים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחה שלהם".

פרופ' מור: "לא הייתי רוצה לעשות שום תוכנית לקידום נשים. אני רוצה שהמגדר לא יהיה גורם מונע או מעכב, ושאנשים יבינו שאפשר להצליח בעולם האקדמי במגוון דרכים ויאפשרו לנשים להצליח בדרך שלהן".

כיצד ייראה העתיד?

פרופ' אזהרי: "אם באמת יעודדו שינוי מגיל מאוד צעיר, יהיה שילוב גדול יותר של נשים בכל התחומים".

פרופ' מור: "אנחנו בכיוון הנכון, נשים צריכות להעז ולהוכיח שהסטריאוטיפים הם כבר פאסה".

פרופ' כרמי: "אני מסתכלת מסביבי ואיני יודעת עד כמה בנות באמת מוכנות ללכת למקצועות טכנולוגיים שעדיין נשלטים בידי גברים. עד כמה מודל הבת הממוצעת הוא להיות אשת אקדמיה לעומת שחקנית או דוגמנית. הדור הצעיר טרם השתחרר מהכבלים הסטריאוטיפיים. אני עוד לא רואה את המהפכה".