"לא הייתי רוצה להכליל על המורים, אך לדעתי הם תרנגולת כפרות. כן, כן, המורים, ברובם מורות, הם שק שאפשר לחבוט בו. מדוע? כי מערכת החינוך לא נחשבת כדבר החשוב ביותר, לא כל שכן אלה שעוסקים בה”, כך טוענת הבלשנית פרופ’ צביה ולדן מאוניברסיטת בן־גוריון, בתו של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס ז”ל, שתשתתף בכנס השפה העברית העשירי שנפתח מחר בראשון לציון.
“מדינת ישראל רוצה להיות גדולה בשטח במקום לשים דגש על חינוך. צא ובדוק כמה מיליארדי שקלים הוצאו כדי שיהיו בהתנחלויות כביש עילי וכביש תחתי, כשהכביש העילי שמור ליהודים בלבד והתחתי - ללא יהודים. בכסף הזה היו יכולים להנהיג חינוך חובה מגיל שנתיים חינם לכל, יום חינוך ארוך, כולל ארוחת צהריים. בגלל מצוקת תקציבים נוצרים פערים שאף פעם אי אפשר לסגור אותם ושום כסף לא יעזור אחר כך. זאת מדיניות לא נבונה. במקום להשקיע את הכסף בשלב הקריטי לגידולם, היא זורקת אותו לילדים בגיל יותר מבוגר".
פרופ’ ולדן, המכונה ציקי, אינה יכולה שלא להתייחס גם לאירועי השעה, בהם החקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. “בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים?” היא נזעקת. “בשביל זה אנשים שילמו בחיים שלהם? בשביל מסחרה? בשביל כוח? הרי הקמנו בית לאומי בארץ ישראל כדי להיות מדינת מופת, לא יותר ולא פחות. כעת אנחנו רק רואים את הקולות בשיחות שתמליליהן הובאו בטלוויזיה. מעניין יהיה לשמוע אותם. כרגע זה כמו רעם שמתגלגל”.
כשפרופ' ולדן (70) נשאלת אם חסר כעת מבוגר אחראי, לאחר שאביה הלך לעולמו בספטמבר האחרון בגיל 93, היא משיבה: “לי אבי חסר, כמובן, מאוד. האם למדינת ישראל חסרים קולות של מבוגרים אחראים? אני חושבת שמה שחסר במדינת ישראל אלה קולות של צעירים נחרצים ומסורים, העושים לביתנו המשותף ולא לביתם. אתה יודע מה? יש רבים כאלה, ואני בטוחה שהם יצוצו.
"שעת הצורך מצמיחה מנהיגות. אני שמחה שאבא שלי לא רואה מה שקורה כאן כעת. הרי גם כך הוא היה מאוד חרד ומאוכזב. למרות שהוא שמר על ממלכתיות ועל התנהגות מאופקת, הוא היה מאוד־מאוד מוטרד ממצבה של מדינת ישראל. אבי הרגיש שאנחנו עומדים בפני שבר גדול, גדול, גדול”.
הראיון המלא מחר ב"מעריב המגזין".