מכל האמוניה יפונה? "עדיין רחוק היום שבו תושבי חיפה יוכלו להרגיש בטוחים"

החלטתו חסרת התקדים שלשום של בית הדין לעניינים מקומיים בחיפה לרוקן את מכל האמוניה בעיר בתוך עשרה ימים ולסגור אותו - התקבלה בקרב פעילי איכות הסביבה בחיפה בשמחה מהולה בחשש. "עד שאראה מעשים, לא אצא מגדרי", אמרה עו"ד אליס גולדמן, יו"ר ועדת איכות הסביבה בלשכת עורכי הדין של מחוז חיפה וחברה בצוות המשפטי של תנועת אומ"ץ, שנאבקה שנים ארוכות להביא לידי סגירת המכל. "ההחלטות הגדולות עוד לפנינו". כמוה, לרבים מתושבי העיר ההחלטה הדרמטית נראית כפסק זמן, אבל מבחינתם המאבק רב השנים נגד המכל לא הסתיים.

החלטתה של שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים, ראדה בסול, התקבלה לאחר שלפני כשבועיים ערך ראש עיריית חיפה יונה יהב מסיבת עיתונאים שבה הציג את ממצאי הדוח החדש בנושא סכנות האמוניה, שנכתב בידי ועדת האמוניה בראשות פרופ' אהוד קינן, על רקע מאבקם המתמשך של עיריית חיפה והתושבים, הדורשים להעתיק את מכלי האמוניה ממקומם במפרץ חיפה. בדוח קבעה הוועדה כי תאונה או דליפה במכל פירושן "מוות המוני בתוך דקות". כמו כן, עשרה חוקרים עצמאיים טענו בדוח כי בניגוד לקביעות הרשויות לאורך שנים, קריסת המכל עלולה להוביל לנזק ברדיוס של עשרות קילומטרים. עוד הם ציינו כי פגיעה באוניית האמוניה שממלאת את המכל משולה ל"אם כל הפצצות". בדיון שבו הוחלט על סגירת המכל, נציגיה של חברת חיפה כימיקלים, בעלי המכל, אומנם לא השתתפו, אבל ספק אם החברה תשלים עם ההחלטה.

בעיריית חיפה מיהרו לחגוג את הבשורה, ויהב הגדיר את החלטת בית המשפט "אמיצה". "זהו הישג נוסף במאבק ארוך שנים, ולא נפסיק עד שיסולק מכל האמוניה ממפרץ חיפה", אמר וקרא למשרד להגנת הסביבה להשלים את המהלך ולא לחדש את היתר הרעלים למפעל של חיפה כימיקלים.

אלא שהפעילים בשטח, שבמשך יותר מעשר שנים העלו את הנושא לסדר היום ונלחמו בטייקונים ובממסד, גם כשאיש לא רצה לשמוע אותם, דווקא חשים אחרת. "זה שראש העיר עומד כרגע בחזית זה לא אומר שהוא היה פעיל", אומרת דנה, תושבת קריית חיים. "הוא הבין בשנה האחרונה שהקריירה הפוליטית שלו בסכנה, ולכן הוא הפסיק לגרור רגליים". לדברי דנה, בכל בוקר, כשהיא רצה על חוף הים, היא ראתה את המכל הזה ונזכרה באיומו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה בפברואר 2016, שלפיו "מכל האמוניה בחיפה הוא הפצצה הגרעינית שלי". "אני לא הייתי צריכה ועדת מומחים", אומרת כעת דנה. "ידעתי תמיד וזעקתי תמיד שזו פצצת זמן".

"אולי מה שיזכרו ליונה יהב זה שבמשמרת שלו המכל נסגר", אומר משולם, תושב שכונת נווה שאנן בחיפה, "אבל לא ישכחו לו את הכניעה המתמשכת של יותר מעשור לבעלי ההון, לניסיונות להרחיב את בז"ן (בתי זיקוק לנפט – י"ה) בשלב מסוים, לחוסר הרצון להכביד את המפעלים הכימיים ועוד".

"מפרץ חיפה היה אי שם בתחתית התודעה הציבורית, ויונה יהב פתאום משחק אותה 'ירוק', מה שלא היה בעבר", אומרת עו"ד גולדמן. "עד היום הוא תקף אותנו, זלזל בנו, קרא לנו בשמות כמו 'הזויים' ופתאום, לפני הבחירות, הוא הפך להיות 'האביר הירוק'".

לטענת עו"ד גולדמן, היא כבר שבעה מהחלטות בתי משפט ויודעת שהמאבק עדיין בעיצומו. "כלמודת מאבקים, הכרזות והצהרות, הפסקתי מזמן להתרגש", היא אומרת. "כמה פעמים שמענו את המשרד להגנת הסביבה מצהיר שאוטוטו יכריז על מפרץ חיפה כאזור נפגע זיהום? נו, אז הכריזו? לא. אבל כותרות בעיתון קיבלו. אני יכולה לומר שבכל זאת המאבק הסיזיפי שלנו הוא שנשא פרי. כשאני אומרת מאבק של הציבור, אני מתכוונת, למשל, שבשלוש השנים האחרונות אין לדעתי בית בישראל שלא מכיר את המילה בז"ן. כל מהדורת חדשות שמכבדת את עצמה פותחת עם אירועים שקורים במפרץ חיפה - השריפה בבז"ן בדצמבר האחרון, לפידים בוערים, זיהום והיום מכל האמוניה. זה דבר שלא היה בעבר".

"לקחת אחריות"

מכל האמוניה של מפעל חיפה כימיקלים הוקם ב־1989. הוא מסוגל לאחסן 12 אלף טונות של אמוניה, והוא מרכז את כל האמוניה המיובאת לישראל. המכל נחשב לסיכון סביבתי חמור, משום שפגיעה בו עקב פעולה עוינת, תקלה או אסון טבע עלולה להוביל לדליפת אמוניה ולגרום, על פי ההערכות, למותם של מאות אלפים מתושבי האזור.

המאבק בהעתקתו של מכל האמוניה ממפרץ חיפה מתנהל כבר יותר מעשר שנים. גולדמן עצמה נשאבה למאבק ב־2012, עם גל המחאה החברתית של קיץ 2011. "מרגע שקיבלתי את רישיון עריכת הדין, השתמשתי בו לסייע למפרץ חיפה", היא אומרת. בין היתר, היא חתומה במסגרת המאבק באופן אישי, כעורכת דין, על מעל 1,000 התנגדויות של תושבי מפרץ חיפה. "הסתובבנו עם דוכן של 'מגמה ירוקה' וצוות קטן ושכנענו אנשים לחתום על התנגדות להרחבת בז"ן. משם, כמובן, המאבק התרחב לנושא הנמל הנוסף, שמחריב את חופי הקריות, לנושא מכל האמוניה, שהוא פצצת אטום מתקתקת ובעצם הכל בעינינו קשור זה בזה – קשר הון־שלטון. אנו חשים שנציגי הציבור משרתים את בעלי ההון ולא אותנו - תושבי המפרץ".

"אנחנו בתקופה רעה, שבה הסגידה לעגל הזהב חמורה מאי פעם", הוסיפה פעילה אחרת. אבל פעיל אחר, ששמע את הדברים קבע: "ההצלחה היא הצלחתם של מיליון תושבי מטרופולין חיפה וגם של יהב ואנשיו".

רן מינרבי, פעיל בארגון "מגמה ירוקה" בתא חיפה, מיישר קו עם גולדמן. "רק ב־2011 עיריית חיפה אישרה בחותמת גומי את הקמתו של מתקן 'הפצחן המימני', המכיל מימן בלחץ גבוה במיוחד, לצדם של מכלי תזקיקים וקילומטרים של צנרות עם חומרים מסוכנים", הוא אומר. "הפצחן המימני מסוכן לא פחות ממכל האמוניה ומזהם הרבה יותר".

"היו צריכים להעיף את הפצצה הזאת מזמן", אומר גם חייל גולני שממתין בתחנת הסעות. "זה כמו רימון שזרוק בשטח, ומישהו בטעות יכול לשחרר את הנצרה".

"זה לא נגמר עד שזה נגמר", אומרת ד"ר רויטל גולדשמיד מפורום "אדם וסביבה במטרופולין חיפה", פורום תיאום בין ארגוני הסביבה המובילים בחיפה. "אני מעריכה שחיפה כימיקלים יערערו על ההחלטה, וניכנס לדיונים רבים. בנוסף, כמה אלפי טונות במכל הם עתודה אסטרטגית לשעת חירום, ויש להניח כי המדינה לא תאפשר את ריקונו של המכל".

גולדשמיד מצפה מהמשרד להגנת הסביבה שלא יאריך את היתר הרעלים למפעל של חיפה כימיקלים. "אני מצפה ממדינת ישראל לקחת אחריות על הפועלים של חיפה כימיקלים, למצוא להם פתרון תעסוקתי כולל פיצויים ולא להפקיר אותם", היא אומרת, "אבל אי אפשר להשאיר 900 אלף בני אדם ברדיוס של מכל האמוניה".

"בלוע הר געש"

ויש גם מי שחשים אופטימיים בנוגע לעתיד לקרות. "כתושבת קריית חיים, אני מברכת על ההחלטה הזאת, שכן אני ומשפחתי גרים מרחק קצר מהמכל, והוא במרחק הליכה של כעשר דקות מחוף הים שלנו", אומרת עליזה ברקן, תושבת קריית חיים וחברה בפורום "אדם וסביבה במטרופולין חיפה". "אנחנו חיים בצל סכנות יומיומיות ובקרבה גדולה למפעלים פטרוכימיים. התחושה שלנו היא שאנחנו חיים בלוע הר געש. ההחלטה מהשבוע מהווה אור קטן אבל זוהר. היא סימן שיש מי שמקשיב לנו ומבין את הסכנה הטמונה בעצם נוכחותו של המכל כאן".

עם זאת, ברקן נותרת זהירה. "אני אופטימית, אבל חוששת ששום דבר לא סגור", היא אומרת. "אנחנו מציאותיים, אבל לא מאבדים תקווה וממשיכים בנחישות במאבק, כי הצדק בסוף צריך לנצח".

"עדיף מאוחר מאשר אף פעם, אבל עדיין רחוק היום שבו תושבי חיפה והסביבה יוכלו להרגיש בטוחים", אומר מינרבי. "מפרץ חיפה, גם ללא מכל האמוניה, עודנו מהווה סכנה למאות אלפי תושבים, ואסור לשכוח שדווקא עיריית חיפה במשך שנים עודדה ועדיין מקדמת את התעשיות המסוכנות והמזהמות".

פעילי איכות הסביבה אומנם מותחים לא מעט ביקורת על עיריית חיפה, אבל מקווים שההחלטה בעניין המכל תוביל לשינוי מדיניות. “יהב אומנם היה נגד הפעילים ובעד הטייקונים, אבל בסוף הוא קיבל שכל”, אומר אחד הפעילים. “השכל הזה צריך להוביל אותו לנקות את המפרץ מכל הרעלים. למרות גרירת הרגליים שלו, אם יצליח בשנתיים הקרובות לנקות את המפרץ, הוא ייזכר לדורות”.

מלשכת ראש עיריית חיפה יונה יהב נמסר בתגובה: "העובדות הן כי עיריית חיפה בראשותו של יונה יהב פועלת זה 13 שנה לסילוקו של מכל האמוניה ממפרץ חיפה. העירייה הודיעה כי תמשיך לפעול באותה נחישות נגד המפעלים המזהמים. צר לנו כי גם ביום שבו מעניק בית המשפט רוח גבית למאבק ישנם כאלה המעדיפים לעסוק בפוליטיקה קטנה במקום להתאחד כגוש אחד להמשך המאבק".