בישראל קיימים סוגים רבים של בתי ספר: אנתרופוסופים, דמוקרטים, מונטסורים ועוד, כאשר בין היתר קיימים בתי ספר ששמים את הדגש על שילוב עם האחר - תלמידי חינוך מיוחד המשתלבים במערכת החינוך הרגילה ותלמידים חילוניים יחד עם תלמידים דתיים. בית ספר "ראשית" בגוש עציון הוא אחד מאותם בתי הספר שהחליט לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת הלימודים הרגילה, תוך פיתוח מודל ייחודי.
בית הספר נוסד בשנת 2002 בידי הורים ומחנכים שהאמינו כי תלמידים בעלי צרכים מיוחדים ותלמידי מערכת החינוך הרגילה מפיקים תועלת הדדית מלימודים משותפים, בסביבת לימודים רגילה אשר בו בזמן נותנת מענה לכל צורכיהם. היום לומדים בו 560 תלמידים ב-20 כיתות א'-ח', כאשר לכ-90 מהם ישנם צרכים מיוחדים כתוצאה מלקויות שונות, דוגמת תסמונת דאון, שיתוק מוחין, אוטיזם, פיגור ועוד.
יעל גרוס, שילדיה לומדים בבית הספר ואחד מהם, בניה, תלמיד כיתה ח' הלוקה בתסמונת דאון, מספרת כי "התמודדות שהגיעה עם לידת בניה לא הייתה פשוטה. היכולת לקבל ילד עם תסמונת דאון, לשמוח בו ולהבין שהוא ככל הילדים - מיוחד, רגיש, לפעמים קצת שובב, לא הייתה מידית, לקח לנו זמן להבין את זה. גם ילד עם צרכים מיוחדים הוא אחד מהחברים בכיתה, גם הוא חלק, הוא איננו 'שונה' או 'מוגבל'. לכן יותר מהכל בית הספר הוא משנה חיים, הוא משנה את תפיסת החיים ביחס לאנשים עם צרכים מיוחדים. הוא שינה אותנו, את השכונה והקהילה ויצר עבורנו חממה מקבלת ומכילה ואני מייחלת ליום שבו החברה כולה תצטרף אלינו".
"מקווה שמשרד החינוך יבין שיש לו פה תפקיד חברתי"
ד"ר יעקב גולדרברגר, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, פסיכולוג העוסק בחינוך מיוחד ומתמחה בחינוך ושילוב ילדים בעלי פיגור שכלי ו/או צרכים מיוחדים במסגרות חינוך רגילות, מדגיש כי "צרכים מיוחדים וחינוך מיוחד זה קשת רחבה. תמיד יהיה מקום לדעתי לילדים עם חריגויות קשות שקשה או לא ניתן בכלל לשלב אותם בכיתות רגילות כמו ילדים עם פיגור קשה ואוטיזם קשה מאוד. זאת אומרת, יש כאלה שמקומם תמיד יהיה בכיתות המיוחדות איפה שהם מקבלים מענה טוב יותר לצרכים שלהם ולמטרות שלהם. יש ילדים עם ליקויי למידה, הפרעות קשב קלות יותר ודברים כאלה שסביר להניח לרובם טוב יותר להיות בכיתות רגילות לאורך כל הדרך והם מסוגלים. עם קצת התאמות, נכונות והבנה מצד העוסקים במלאכה זה עובד". ד"ר גולדרברגר מדגיש כי "אני מקווה שמשרד החינוך יבין שיש לו פה תפקיד חברתי, זה לא למצוא סידור, זה הרבה מעבר, זה לחנך חברה שלמה, פה התפקיד החינוכי".
בשנת 1988 חוקק חוק החינוך המיוחד, כשמטרתו "לקדם ולפתח את כישוריו ויכולתו של ילד בעל צרכים מיוחדים, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה". בשנת 2002 נוסף חלק העוסק בשילוב במערכת החינוך הרגילה ושנתיים לאחר מכן הוא נכנס לתוקפו. למרות שנראה כי המגמה היום היא לשלב את ילדי החינוך המיוחד ככל הניתן במערכת החינוך הרגילה, עדיין הורים לילדים אלה נתקלים לא אחת בקשיים. ד"ר אורנית קליין-שגריר מירושלים, אמו של אילון, צעיר אוטיסט בן 21 בתפקוד נמוך, נאבקה בעבר על מנת שבנה ישולב בכיתה יחידנית בתוך בית ספר רגיל. "אי אפשר להתעלם מזה שיש המון מסגרות חינוך מיוחד שהן לא משולבות בכלל, מבודלות, סגורות ויש הרבה דוגמאות לכך לצערי. זה דורש הרבה מאוד מחשבה איך עושים את השילוב, איך ממשיכים את הקשר הזה בין שתי האוכלוסיות שהרבה פעמים השונות שלהן הולכת ונהיית יותר ברורה עם השנים, נפתח איזשהו פער, מתבגרים עם אוטיזם שונים ממתבגרים רגילים, אבל זה אפשרי ועובדה שזה נעשה", היא מדגישה.
"אנחנו חשבנו אחרת"
בנה אילון כאמור בתפקוד נמוך, מה שברוב הפעמים מביא לכך שחושבים שהוא לא יכול להשתלב במערכת. "אנחנו חשבנו אחרת", אומרת ד"ר קליין-שגריר, "כשאילון היה בן שש החלטנו שחבר'ה עם תפקוד נמוך יכולים להיות חלק מהקהילה. התחלנו תהליך למצוא מקום והגענו לבית הספר הניסויי בירושלים. לשמחתנו, המנהל באותה תקופה יואב שור, הבין את הצורך והיתרון שבית הספר ירוויח מזה. הצגנו את הרעיון בפני ועד ההורים והייתה הצבעה בה כמעט כולם היו בעדנו. נפתחה כיתה א' והבנו עד כמה זה דורש עבודה והתמקצעות איך אתה עושה את המפגשים האלה עם הילדים הרגילים. תפקוד נמוך זה אומר ילדים שרובם אפילו לא ורבלים. נבנו מפגשים לא פורמליים, למשל שיעורי בישול משותפים, הוזמנו ילדים רגילים לבוא ולבשל איתם. השתלבו בשיעורי אומנות ומלאכה ונערכו סיורים בעיר ביחד עם הילדים הרגילים".
עם השנים החיבור בין שתי הכיתות נהיה קשה יותר, "השכבה שגדלה איתם הפכה להיות בני נוער מתבגרים שיותר מתעניינים בעצמם ויותר קשה להניע אותם". לכן הקשר הפך לסוג של מחויבות אישית. כיום בנה אילון משולב במכללת דוד ילין לחינוך בירושלים יחד עם ארבעת חבריו שהיו איתו יחד מכיתה א'. "כל הדברים האלה, היכולות האלה להיות בחברה הרגילה, זה גם מה שמאפשר לנו לשלב אותו היום במכללה רגילה. אחד הדברים הנוספים שמאוד עזרו לנו זה שהצוות שנשאר איתם היה צוות קבוע - אותו צוות מגיל 6 ועד גיל 21. זה מאוד ייחודי ולא בא בקלות, זה היה מאבק איתנים. עם צוות מתחלף כל שנתיים-שלוש מה שקורה ברוב המסגרות לא רק בחינוך מיוחד, אין את היכולת לבנות מערכת יחסים נמשכת והיה ברור שיש פה מערכת יחסים שצריך לבנות אותה".
בדיעבד היתרונות עלו על החסרונות?
"אני רואה הרבה מאוד יתרונות וגם חסרונות. בכיתה יחידה היינו בעצם צריכים לעשות הכל לבד - למצוא את המשאבים, למצוא את הצוות. בחופשים של מערכת החינוך הרגילה החבר'ה שלנו לא היו בחופש אלא בקייטנות, הם היו לבד בבית הספר. נכון שתמיד דאגנו לעשות פעילויות מחוץ לבית הספר אבל זה חיסרון וגם למורות שלנו לחינוך מיוחד אין עמיתים שאפשר להחליף חוויות, להתייעץ, ללמוד, הם היו לבד".
"השילוב זה מה שמאפשר להם היום לחיות בתוך הקהילה, לעשות דברים בחברה הרגילה, לעשות מגוון של פעילויות ייחודיות לאנשים עם מוגבלויות - לעבוד, להיות בתוך מסגרת של השכלה גבוהה וליהנות מזה. אנחנו רואים ילדים אחרים בני גילם שלא תרגלו את זה, הם בעצם לא יכולים לנסוע באוטובוס, להיות במקום רועש עם הרבה אנשים כי אף אחד לא עשה את זה איתם לפני. השילוב הזה הולך לשני כיוונים וחשוב להגיד את הכיוון השני - אותם ילדים שמגיל קטן גדלו עם ילדים עם מוגבלות, כשהם יגיעו למקום העבודה שלהם ויצטרכו לקלוט מישהו עם מוגבלות, כל היחס שלהם יהיה אחר - זה לא יהיה מוזר או מפחיד, הם יבינו את היתרונות בזה ויבינו שיש לאנשים האלה יכולות".
דתיים וחילונים לומדים יחד
בשנה הבאה יפתח בית ספר חדש באפרת בו יהיו שני זרמים: ממלכתי דתי ומשלב דתי חילוני, בליווי רשת "מיתרים" לחינוך יהודי משלב. עודד רביבי, ראש המועצה, מספר כי כבר לפני ארבע שנים הבינו שצריכים להקים בתי ספר נוספים באזור ובין היתר הורים אמרו שהם רוצים להקים בית ספר משלב דתיים וחילוניים. לשם כך הוקמה ועדת היגוי שדנה בנושאים הפדגוגיים וההלכתיים.
יש הורים רבים שרוצים שילדיהם ילמדו בבית הספר המשלב?
"בסך הכל יש ביקוש, יש אנשים שמחפשים את זה ואני חושב שבעולם בו אנו חיים היום שהורים כל כך מעורבים בחינוך ובוחנים מה הילד מקבל בבית הספר, איזה תכנים ואיזה סוג של חינוך וכלים לעולם, אז אנחנו כראשי רשויות צריכים לאפשר את המבחר הזה על מנת שכל הורה יוכל למצוא את בית הספר שהכי מתאים לילדים שלו".
קרן קלסטר, חברה בוועדת ההיגוי ומי שניהלה את אגף הגיל הרך ביישוב, מספרת כי הוועדה המורכבת מהורים, מתכנסת לפחות פעם בשבוע "כדי לחלום, לחקור, ללמוד ולעצב את אבני היסוד של בית הספר". לדבריה, "מאוד ברור לנו שהתורה והיהדות הם עמוד השדרה של בית הספר והשאלה איך משם נותנים ביטוי לגיוון האוכלוסייה שיש באפרת. אנחנו מנסים למצוא את הדרך לתפור את החליפה שהכי תתאים ליישוב".
קלסטר מציינת כי היו "התנגדויות בתחילת הדרך, אבל זה מראה שלאנשים מאוד אכפת מנושא החינוך באפרת. קשה לי להגיד היום שבית הספר יהיה משלב חילוניים ודתיים, אלה כותרות. בית הספר מדבר על דיאלוג שאחד מההיבטים שלו זה חילוני ודתי. אני רוצה להאמין שנגיע למקום שנוכל לפתח שיח יותר פתוח שישלב את כל הקהילה". ועדת ההיגוי נעזרה ברבנים מהקהילה שסייעו לה להתמודד עם השאלות הקשות יותר סביב השילוב כדי להישאר עם האמת של הדת והמסורת.
"אנחנו לא רק עוסקים בנושא שילוב הדת בבית הספר, זה מרכזי אבל גם עסוקים בנושא הפדגוגי, רוצים להביא בשורה פדגוגית חדשה. דברים שיעוררו יותר חקר וסקרנות, פחות הגישה הקונבנציונלית של המורה שעומד בכיתה ומעביר חומר", אומרת קלסטר ומוסיפה כי "ברמה האישית נראה לי שלשלוח לבי"ס משלב זה מאוד מחזק את המקום של החינוך מהבית. זה יפתח שיח חינוכי בין הבית וביה"ס לפחות עבורי בצורה יותר חזקה וזו אחריות הורית גדולה שאני מברכת עליה".
ד"ר רנית בודאי-היימן, מנכ"לית רשת "מיתרים", מספרת כי שאיפתה היא שהחינוך המשלב יהיה המיינסטרים של החינוך בארץ. "הצלחנו לפצח שיטה פדגוגית שנקראת שיטת שלושת השלבים בה היהדות שאנחנו מנגישים לתלמידים היא רבת פעלים ובתוכה קולות שכולם יכולים להתחבר אליה, כל אחד מהמקום שלו".
"מיתרים מאוד מתחברת לקהילות, באה עם מינימום של סימני קריאה והרבה סימני שאלה - רואים מה הצרכים והמהווים של אותה הקהילה כדי למצוא מה הכי טוב עבורה, אין בית ספר שדומה למשנהו. בזכרון יעקב בית הספר הוא דמוקרטי משלב, בצור הדסה אנתרופוסופי משלב, עם כל קהילה אנחנו עובדים בהתאם לצרכים שלה", מדגישה מנכ"לית הרשת שקיימת משנת 2002.
"קורה שמסתכלים על זה באופן לא יפה, אומרים לי 'אתה משוגע'"
בן לנדאו, שבנו יעלה בשנה הבאה לכיתה ט' בבית הספר "קשת" המשלב במזכרת בתיה, שילווה פדגוגית על ידי "מיתרים" והחל כבית ספר משלב יסודי, מספר כי הוא ואשתו גדלו בצרפת למשפחות דתיות ועלו לפני 16 שנה. "לנו כיהודי חו"ל נראה טבעי שילדים דתיים וחילוניים יוכלו ללמוד יחד, אין סיבה שלא". לנדאו מסביר כי "הבת הבכורה הייתה בביה"ס כשהוקם ביסודי והמשיכה לכיתה ט' בבי"ס אחר מפני שאז לא בשלו התנאים כדי שיהיה גם תיכון. כשאני מדבר עם אנשים שומרי מצוות כמוני אני מקבל לפעמים תגובות של מה לנו ולדבר הזה. קורה שמסתכלים על זה באופן לא יפה, אומרים לי 'אתה משוגע', 'מה יהיה על הילדים'. זה גורם לצורך שלנו לחדד את הזהות, להבין למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, למה זה חשוב כן להמשיך בדרך וזה דבר שאנחנו כל הזמן צריכים להעביר לילדים והם מבינים שאפשר אחרת וזה לא אומר שאנחנו צריכים להתפשר על הדרך שלנו".
לא היו מצבים בהם הילדים היו מבולבלים מהסיטואציה?
"בגיל היסודי הם לא כל כך מבינים את ההתרגשות של המבוגרים - החיובית או השלילית בנושא. יש להם חברים כאלה וכאלה, זה הכל נורא טבעי ולא הרגשתי שיש משבר למרות שהם כבר גדולים. אם כבר יש שאלות זה בשלב יותר מאוחר. הם לומדים איך לתפעל את הדבר הזה, אם הם צריכים לפגוש חבר בשבת אז הם יודעים מהם הגבולות, זה יהיה בתוך היישוב ובצורה מסוימת כך שלא נתקלתי בשום בעיה ואני גם לא חושב שאתקל".