ועדת הפרס התכנסה בראשותה של השופטת בדימוס שרה פריש - יו"ר הוועדה, כשלצדה איריס ראור-ברץ, דוד בארי, אבי בלשניקוב והאלוף במילואים רון טל. בנימוקיה ציינה הוועדה ש"פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשע"ח מוענק לגברת מרים פרץ, אשת חינוך ישראלית אשר שכלה שניים מבניה. מטובי הלוחמים אשר נפלו בקרבות ישראל. מאז מקדישה מרים פרץ את חייה לחינוך ולהנחלת המורשת היהודית והציונית כשהיא עורכת מסעות של הרצאות בפני בני נוער וחיילי צהל ואף יוצאת לקהילות ברחבי העולם וכל זאת על מנת להאיר את דרכינו ולחזק את ידינו. מעבר לכך, מסייעת מרים למשפחות שכולות ופצועי צה"ל".
עוד נכתב כי "מרים היא סמל למסגרת הרוח היהודית והישראלית ומהווה סמל ומופת לנתינה ולעזרה לזולת, לחברה ולקהילה. על כל אלה מצאה הועדה לנכון להעניק למרים פרץ את פרס ישראל בתחום החברה והקהילה".
פרץ עצמה אמרה ל"החדשות" ש"אני עוד לא מעכלת, לא מבינה. אני גם רועדת ופה ליד התמונות של הילדים שלי בכיתי. היה לי קשה לשמוע ובוא נאמר שאני יכולה לבטא הכל בביטוי שאמרתי כשנפל בני אוריאל וגם אלירז: "עין במר בוכה ולב שמח". קטונתי לעמוד מול האנשים הגדולים. אני לא עשיתי הרבה אני בסך הכל בחרתי בלחיות, בחרתי בלגעת באנשים. בחרתי להיפגש עם העם הזה, לראות את הטוב שבארץ הזאת".
"כן בחרתי לומר לאנשים שאפשר לקום ממשבר", הוסיפה עוד, "אנשים התחברו לזה והנוער וצה"ל אבל בוא נאמר שאני נפגשת עם כמעט אלף איש בשבוע. בהתנדבות עם חיילים, עם נוער, עם משפחות שכולות ובאהבה עצומה לעם ישראל ובתחושה שאני צריכה להשתדל. שאני אהיה ראויה לכל אלה שבנו את המדינה הזו. זה היה הניצחון. הם הרגו את הילדים שלי, אבל לא את הרוח של אהבת ישראל".