שבעה מתוך עשרת הנספים באסון השטפון בנחל צפית הובאו עד כה למנוחות. בני המשפחות והחברים של הנספים ספדו להם, וסיפרו על אהוביהם שיצאו לטיול - ולא חזרו. אמה של אלה אור ממעלה אדומים סיפרה: "בתחילה לא הסכמתי לחתום על טופס האישור לטיול, התקשרתי למדריכה האחראית ולעוד מדריכה ושאלתי כיצד במזג אוויר כזה סוער יוצאים לטיול. אבל לא קבלתי תשובות ברורות. שום דבר לא היה בסדר". משפחתה מסרה: "הייתה הילדה הקטנה של משפחתנו, האחרונה בשרשרת. הפרח הכי יפה, החיוך הכי מקסים ומתוק, תמיד אכפתית, תמיד מחבקת, תמיד אופטימית, הילדה האנרגטית ומלאת שמחת החיים נקטפה לנו בטרם עת במקום שהכי אהבה".
אחותה של שני שמיר סיפרה: "שני הייתה פעילה בצופים היא אהבה מאוד לרקוד הייתה תלמידה מצטיינת עברה דרך ארוכה והפכה להיות מצטיינת בכל דבר שהייתה ואת י"א היא סיימה בהצטיינות. והיא עבדה ממש קשה כדי לצאת לאימונים כדי להראות לעצמה שהיא יכולה לעשות גם מה שנראה לא אפשרי". אמה הוסיפה כי "ביום ראשון היא הייתה צריכה להיבחן במתכונת במתמטיקה והטיול היה מאוד חשוב לה כי היא מאוד רצתה להגיע למכינה". לדבריה, שני ניהלה את הלוח זמנים שלה בצוהר מדהימה. "היה לי ברור שהיא תהיה מוכנה", סיכמה. אביה הוסיף: "היו לנו חששות לפני הטיול. היא עצמה גם הייתה מודעות למזג האוויר באזור". בעקבות חשש משפחתה ממזג האוויר, שני כתבה אתמול בקבוצת הוואטסאפ: "אני חיה". זו היתה ההודעה האחרונה ממנה.
אורי תומר, המחנך של רומי כהן סיפר על תלמידתו: "היא רצתה למצוא את הדרך שלה והיא רצתה לתת. אני כל כך שמח שלפחות היא הצליחה להגיע לגיבוש. זה כל כך קשה, חיים שלמים שהיא רצתה לתת מעצמה". הוא הוסיף כי היא "הייתה מודל לחיקוי בשקט שלה ובדרך שלה לנסות את הדברים". לדבריו, היא לא התפרצה, היא הייתה מאוד שקטה אבל מאוד נוכחת. "היא הייתה מאוד אישיות חיה ואפשר לראות שהיה בה משהו כל כך חי, זה היה כמו משפחה שנייה שלה שם, היא מאוד התפתחה שם לצד דברים נוספים שהיא עשתה בשנה שעברה", הוסיף, "החיוך שלה היה כל כך גדול ובולט, הנוכחות שלה היא הייתה קורנת. החיוך הזה לא מרפה ממני ומתמצת את האדם שהיא".
אביה של רומי אמר כי "ברור שהיה כאן מחדל, הכתובת הייתה על הקיר. נבקש תשובות אחרי שנקום מהשבעה". בבית ספרה של יעל סדן, בוכים ומתגעגעים. "היא הייתה מלאך בלי כנפיים, מלאך שרקד על במה", סיפרו עליה חבריה מהתיכון לאומנויות בירושלים. המורה שלה סיפר כי "היא מאוד רצתה להתקבל למכינה, והתקבלה והמשיכה לפרק חדש בחייה. אנשים כמוה תמיד מחפשים ערכים, מחפשים לתרום למדינה, מחפשים לימודים, משמעות". ראש העירייה ניר ברקת ספד לה: "העיר ירושלים, תושביה, הנהלת העיר ועובדי העירייה אבלים על הנספים באסון הכבד בערבה. בין הנספים באסון תלמידת המכינה מירושלים יעל סדן ז"ל בוגרת בית הספר לאומנויות, ביתו של חברנו לעבודה בעירייה קובי סדן, ומעין ברהום תלמידת יב' בתיכון בוייאר".
רנית בר-און, חברת משפחתה של גלי בללי מגבעתיים סיפרה כי "היו חששות לקראת הטיול. האמא דיברה עם המכינה שאמרו להם שאין מה לדאוג. הבנו שהם שינו כמה מסלולים". ראש עיריית גבעתיים רן קוניק ספד לגלי: "כן קודם כל זו לא רק העיר זה בית הספר אותו, בית הספר נורא ואיום. אני חבר של אבא שלה עוד מהגן, מגיל שלוש אנחנו ביחד והאמא היא חברת מועצת העיר מטעם המפלגה שלי. אנחנו החברים הכי טובים. אבא שלה צלצל אליי בסביבות חמש בערב, הייתי בפגישה נבהלתי שלח לי הודעה חייגתי אליו".
קוניק סיפר על שיחתם: "הוא אמר לי גלי נמצאת שם באסון הזה. חזרתי אליהם ואמרתי להם תשמעו יש אמנם הרוגים אבל זה חבר'ה מתל אביב, משהו בני ציון. אמרתי לו יש כמה בנות הרוגות ואז הוא אמר לי גלי שם זה המכינה ואז קיבלתי הלם. וככל שעברו השעות הבנתי שמי שניצל זה פצוע קל ואחר כך הם נסעו לאבו כביר ותהליך זיהוי ממש ארוך הם יצאו משם בשלוש בבוקר". הוא הוסיף כי "תמיד אומרים את זה אבל היא הייתה מנהיגה ערכית. כל השנים היא הייתה בצופים ואז היא גילתה את כנפיים של קרמבו והובילה את כל הסניף. היתה ילדה חכמה וחייכנית". ראש העירייה ציין כי זהו אותו בית הספר שלמד בו לוחם דובדבן שנהרג מירי של חברו שחר סטרוג ז"ל. "חודש שלהם הבית ספר היה באבל ועכשיו כל הצוות ואותם הילדים בדיוק נמצאים עם המשפחה של גלי. הם פנו למכינה ונאמר להם שיש מספר מסלולים ואין מה לדאוג".
איתן, המחנך של מעיין ברהום, ספד לה: "בסוף כל שיחה איתך היית אומרת לי 'אל תדאג לי. אני חזקה, אני אתגבר'. היה לך חיוך של אור בכל מקום שהלכת. אהבת את הארץ ואת העם ויותר מכל אהבת את האדם". אופק, שהיה החבר שלה סיפר: "מי שזכה להכיר אותך זכה בקרן אור בחייו. אמרת לי בשבוע שעבר: אף פעם לא אהבתי גבר אבל אותך אני אוהבת. הייתי המום כל כך עד שלא עניתי, ועכשיו אני אומר לך: גם אני אוהב אותך. חיית חיים קצרים ומלאי חוויות והיה לי כבוד לחלוק חלק מהם איתך".
איילת יגר, שלימדה את אגם לוי סיפרה על תלמידתה: "סימן הזיהוי של אגם היה חיוך גדול. סקרנית מאוד, עתיד גדול ציפה לה. קשה להאמין שחייה של ילדה נהדרת זו נקטעו בטרם עת. יותר מהכול בלט אצל אגם טוב ליבה". אילן בר שלום שנספתה באסון היתה היא הייתה מדריכת מד"צים מצטיינת והייתה אמורה להתחיל ללמוד במכינת בני ציון בשנה הבאה.
באסון הקשה נהרגו תשע נערות ונער אחד - צור אלפי ממזכרת בתיה. לירי חברתו סיפרה עליו: "כששמענו שנהרגו תשע בנות ובן, ידענו שזה צור. הוא היחיד שהיה שם את החיים שלו בצד ומציל כל מי שהוא יכול והוא הקריב את החיים ביחד עם החלומות הענקיים שלו, בשביל ילדים שהוא לא הכיר". לדבריה, הוא גיבור. "צור נתפס על אבן גדולה ויכל לטפס ולהינצל, אבל הוא נתן לחבריו לטפס עליו ולעלות הלאה. אם הוא היה נכנס לסיטואציה הזאת עוד פעם הוא היה מתנהג בדיוק אותו הדבר", הוסיפה.
רז קובני חברו הקרוב: "תמיד הבנות היו סביבו, והוא יושב וצוחק איתן ועוזר לכולם. הוא ילווה אותי כל הזמן במחשבות, בלב". חבריו סיפרו כי אלפי הגיע למזכרת בתיה בכיתה י'. "כולם התאהבו בו והוא היה במרכז העניינים וחבר של כולם. הייתה לו חברה שכעת נשבר לבה והחלום שלו היה להגיע ל-669 הוא לא הפסיק לדבר על זה", הוסיפו, "כששמעו שיש קורבנות כולם היו בטוחים שמדובר בו, כי הן הכירו אותו והוא בטח היה איתן". "החיוך שלא נשכחראש המועצה הוסיף: "זה מקום קטן שכולם מכירים את כולם, הוא יחסר לנו בנוף. אנשים פה שבורי לב".