מירי תמנו, אם המשפחה מבאר שבע שבזכות תושייתה ניצלו ילדיה מהפגיעה הישירה בביתם, סיפרה היום (חמישי) על הרגעים הדרמטיים שבין האזעקה לפגיעה. "אני קצת נסערת. קרה לי נס וזה הכי חשוב", אמרה תמנו, "צריך להישמע להוראות פיקוד העורף. שמעתי את האזעקה מתוך שינה. חשבתי שזה מתוך חלום, שאולי אני מדמיינת את האזעקה. התעשתי והבנתי שזה אמיתי. רצתי מיד ואמרתי לילדים שירוצו גם הם למקלט. מיד אחרי שכולם נכנסו סגרתי את הדלת".
"עוד לא הנחנו את הישבן על הרצפה ושמענו 'בום' חזק", הוסיפה, "הבנתי שזה אצלי אבל לא רציתי להגיד לילדים שזה אצלי. ידידיה התחיל לבכות ואמר 'אימא זה בבית שלנו'. אמרתי לו אז מה? אתם חבורת הקסם שלי ואף אחד לא יפריד בינינו. ידידיה שאל אותי: 'עכשיו לא יהיה לנו בית?' אמרתי לו שהכול בסדר, אין מה לדאוג. הם בכו, ואמרתי להם שאין טעם לבכות, אנחנו בריאים והכל בסדר".
"הם נשארו ככה בוכים", סיפרה תמנו על מה שאירע לאחר הפגיעה בבית, "אמרתי להם שאין מה לבכות, אנחנו בריאים והכל בסדר. באנו לצאת, ניסיתי לפתוח את הדלת ולא הצלחתי. המיטה, רסיסים ואבנים דחפו את הדלת פנימה. נהוראי ניסה לפתוח את הדלת, ואמר לי: 'החלון עף, תודה שהצלת אותי'". הבית היה מלא רסיסים ואבנים ולא יכולנו לצאת. הייתי מבולבלת ונסערת. באו בלשים ושלפו אותנו. אני נכנסתי להיסטריה, הכל היה מעורבב. אמרו לנו לצאת, שאין טעם להישאר בבית. עדיין לא הבחנתי שזאת מציאות, זה היה נראה כמו חלום".
"אני לא מרגישה שאני גיבורה", אמרה, "אני חושבת שזו המחויבות שלנו לשמור. אם לא הייתי סוגרת את הדלת היו אבדות בנפש. הקדוש ברוך הוא איתי ומוכיח שיש השגחה. אנחנו חייבים לנסות לשמור על עצמנו, כי אם לא הייתי פועלת כפי שפעלתי אני לא רוצה לדעת מה היה קורה. רוצה לחשוב שהכל בסדר, שזה יעבור. זה עוד אתגר בחיים. הכי קשה זה שאין לך בית. שאין לך זיכרונות. יש לי בראש צלילים של הילדים שלי בחדרים שהיו יורדים ועולים. הגינה בה היו משחקים".
"מעולם לא ביקשתי עזרה", סיפרה על ההתמודדות עם מצבה החדש. "תמיד ניסיתי להסתדר עם הקיים, ופתאום אני מוצפת מכל עבר. זה משהו מטלטל. קיבלתי את החיים שלי ובעיקר את חבורת הקסם בחזרה. אנחנו רוצים לישון בשקט, את השגרה שלנו".