מסרבים להפסיק לנהוג ונפגעים בלי הפסקה: איך שומרים על הדור הוותיק בכביש?

"נהגים צריכים לשים לב יותר לאנשים מבוגרים, לתת להם לעבור את הכביש", אומר יצחק זקס (87) מירושלים, שנדרס לפני שלוש שנים על ידי משאית בעת שחצה מעבר חציה באור ירוק. על פי נתוני עמותת "אור ירוק", כשני קשישים בממוצע נהרגים מדי שבוע בתאונות דרכים. כך למשל, ב־28 באוקטובר 2018 נקבע בבית החולים שערי צדק בירושלים מותה של קשישה בת 74, שנפגעה שעות קודם לכן אנושות מפגיעת רכב ברחוב יהודה הנשיא בעיר. האישה היא אחת מ־66 קשישים וקשישות שנהרגו בתאונות דרכים מתחילת שנת 2018, 39 מהם נהרגו כשהלכו ברגל.

על פי נתוני ה־OECD, ישראל נמצאת במקום השביעי והלא מחמיא בשיעור הקשישים שנהגו בתאונות דרכים בשנת 2015. 30% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים בישראל היו קשישים, ואילו הממוצע במדינות ה־OECD עומד על 27%. יפן (56%) נמצאת במקום הראשון בשיעור הקשישים ההרוגים בתאונות דרכים, קוריאה הדרומית (39%) מדורגת במקום השני ושווייץ במקום השלישי (38%).

שנת 2017, על פי נתוני "אור ירוק", הסתיימה עם 95 קשישים הרוגים בתאונות דרכים. נתון חמור זה מהווה עלייה של כ־10% בהשוואה לשנת 2016, שבה נהרגו 86 אזרחים ותיקים בתאונות דרכים. בחינה של שיעור האזרחים הוותיקים ההרוגים מתוך כלל ההרוגים בתאונות הדרכים מעלה כי גם בנושא זה נרשמת היפגעות יתר בקרב אוכלוסייה זו. בשנת 2017 האזרחים הוותיקים היוו 26% מכלל ההרוגים, בעוד שחלקם באוכלוסייה עמד על 11.6%. כלומר, האזרחים הוותיקים נהרגים בתאונות דרכים בשיעור הגבוה מפי שניים מחלקם באוכלוסייה.

מבט על שיעורי ההיפגעות לאורך השנים מראה כי למרות העובדה שבעיה חמורה זו ידועה, לא רק שלא נרשם שיפור אמיתי בשיעור הוותיקים ההרוגים מכלל ההרוגים, אלא שחלה החמרה משמעותית. בסוף שנת 2017 חצתה לראשונה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל את קו מיליון בני האדם - 566 אלף נשים ו־452 אלף גברים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תהליך הזדקנות האוכלוסייה בישראל נמשך באופן הדרגתי. עם קום המדינה היה חלקם של האזרחים הוותיקים באוכלוסייה 4% בלבד, בשנת 2017 11.6% ובשנת 2040 חלקם צפוי לעלות לכ־14% (קרוב לשני מיליון איש).

משמעות הדבר היא שאנשים רבים יותר יגיעו לגיל זקנה והחברה תצטרך להקצות יותר ויותר משאבים לאוכלוסייה המבוגרת ולצרכיה המיוחדים.

בחינה של מקום ההיפגעות של הוותיקים בעת חציית כביש מצביעה כי כמחצית מהם נהרגים בעת חציית כביש במעבר חציה, אף על פי שלכאורה מקום זה אמור להוות אזור מוגן באופן יחסי להולכים.

ממבט לעשור האחרון עולה כי יותר ממחצית מהקשישים (57%) נהרגים כהולכי רגל. בחינה של יתר משתמשי הדרך מראה כי כ־19% נהרגים כנהגים, 15% כנוסעים ו־4% כרוכבי אופניים. בעוד שמרבית האזרחים הוותיקים נהרגים בתאונות כהולכי רגל, שיעורי ההיפגעות הגבוהים ביותר נרשמים בעת נסיעה ברכב. במבט רב־שנתי, 38% נפגעו כנהגים, 33% כהולכי רגל ו־23% כנוסעים.

שיעור ההישרדות בקרב קשישים נפגעי תאונות דרכים נמוך באופן משמעותי ביחס לכלל האוכלוסייה. ממחקר שנערך עבור עמותת "אור ירוק" על ידי ד"ר קובי פלג עולה כי השרידות של הקשישים לאחר שנפצעו נמוכה ביותר והיא הקיצונית ביותר מבין כל קבוצות האוכלוסייה. מבין הפצועים שמתו, הקשישים מהווים 11.2%, כאשר הממוצע בקרב האוכלוסייה כולה עומד על 4.3% - נתון הגבוה פי 2.6 משאר מקרי הפטירה. גם במקרה של שיקום, משך הזמן ארוך משמעותית, גם בפציעות קלות יחסית הגורמות לשבר בלבד.

בחינה של היפגעות בקרב קשישים לפי שעות היום מצביעה על כך שבעשור החולף השעות הקטלניות ביותר, שבהן נהרגו הכי הרבה אזרחים ותיקים, היו 10:00־13:00. מבט על ההיפגעות לפי מין מראה כי גברים קשישים נפגעים בשיעור ניכר יותר מנשים קשישות. 64% מהקשישים ההרוגים בעשור החולף הם גברים.

מצב עגום

"חזרתי מהרופא, וליד הבית שלי חציתי במעבר חציה באור ירוק", משחזר יצחק זקס את התאונה שעבר. "היו אנשים שעברו לפניי באור אדום, אבל אני חיכיתי לאור ירוק. הייתי באמצע מעבר חציה, ראיתי את המשאית, אבל לא הספקתי לעשות כלום. זו הייתה תאונת פגע וברח. לפני הדריסה הייתי אחרי אירוע מוחי וצד שמאל שלי היה מושבת. הנהג הדורס גמר לי גם את צד ימין. עכשיו אני נכה לחלוטין. הנהג מיהר, אני נכה ועברתי לאט. אני לא יכול לרוץ במעבר חציה. נהגים לא מתחשבים בקשישים, הם לא מעניינים אותם, והכי גרוע שגם השופטים לא מחמירים עם הדורסים".

לפי ניתוח של עמותת "אור ירוק" על בסיס נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חמש הערים שבהן נפגעים הכי הרבה קשישים, בני 65 ויותר, בתאונות דרכים (ממוצע לשנים 2014־2018) הן: תל אביב־יפו (בהן נפגעים בכל שנה בממוצע 215 קשישים בתאונות דרכים), ירושלים (128), חיפה (100), פתח תקווה (76) וחולון (71).

"נהגים צריכים לשים לב לכל האוכלוסיות, אבל בוודאי גם לקשישים, שחלק גדול מהם לא מודע או לא רוצה להיות מודע למגבלות שלו", אומרת יהלומה יגאל, שאמה, סופי מצא, כיום בת 96, נפגעה לפני ארבע שנים כשחצתה כביש במעבר חציה בהרצליה. "פגע באמי רוכב אופניים חשמליים והיא נפצעה בעיקר בראש. היא נאלצה לעבור ניתוח ראש ואחר כך שיקום מאוד קשה. לדעתי, הנהגים הצעירים לא מודעים לכך שקשיש לא מגיב כמוהם. לקשיש לוקח לעבור מעבר חציה הרבה יותר זמן מאשר לאדם צעיר. לכן גם החישוב לעצירה של הנהג צריך להיות שונה, ונהגים לא עושים את זה".

"המצב מאוד עגום", אומרת סיגלית קוכמייסטר, מנהלת תחום אזרחים ותיקים ב"אור ירוק". "לקשישים יש בעיות ייחודיות: השמיעה שלהם נפגעת, היכולת המוטורית שלהם משתנה, גם הקואורדינציה, וטווח הראייה הופך להיות צר יותר. כל נושא אמידת המרחק נפגם אצלם. יש גם פריכות של העצמות, כל מכה קטנה הופכת לפגיעה קשה. רובם נפגעים כהולכי רגל, אבל יש גם נהגים קשישים שעולים על הכביש ונפגעים. יש גם קושי של הגוף להתאושש מהפגיעה, ואז הם יכולים למות כמה ימים או חודשים אחרי התאונה".

איך מטפלים בתופעה?

"קודם כל, זו לא גזירת גורל. הקשישים לא מספיקים פעמים רבות לחצות באור ירוק ומוצאים את עצמם באמצע מעבר החציה. לכן צריך להאריך את משך הרמזור הירוק, לפחות במקומות שבהם יש ריכוזי קשישים, כמו ליד קופות חולים, בתי אבות וכדומה. לפעמים גם המדרכה גבוהה מדי, ואז הם מועדים כשיורדים לכביש. צריך להנמיך את סף המדרכה. יש להגביר גם את המודעות בקרב נהגי האוטובוס לגבי קשישים שחוצים את הכביש.

אנחנו מנחים כיום יותר מ־10,000 קשישים בשנה. אנחנו מגיעים לבתי דיור מוגן, למתנ"סים, והקשישים מקבלים מאיתנו כלים אפקטיביים להתנהלות, כי הם לא תמיד מודעים, או נמצאים בהכחשה, אל מול המצב הפיזיולוגי שלהם. אנחנו מראים סרטונים, מסבירים להם כדי שיבינו שהמצב שלהם השתנה. אבל זה כמובן לא מספיק, וגם המדינה צריכה לפעול כדי למנוע את התאונות האלה. אין שום סיבה לכך שקשישים ייהרגו כהולכי רגל. אפשר להפחית את מספר התאונות".

קוכמייסטר מתייחסת גם לנהגים ותיקים: "יש לעודד אותם להחליף את הרכב באמצעי תחבורה אחרים, כמו תחבורה ציבורית. גם הפצת מידע חשובה, כדי לתת לקשישים ולקרובים אליהם - למשפחה, למטפלים - מידע לגבי המגבלות התפקודיות הקשורות בהזדקנות ולגבי העזרים הקיימים, כדי שיוכלו להמשיך לנהוג בבטחה עד כמה שאפשר. מידע זה צריך להתייחס גם לשינויים בחוקי התנועה ולמצבים הבעייתיים שבהם הם עשויים להיתקל".

הגיל והסכנה

כאמור, קשישים לא נפגעים רק כהולכי רגל, אלא גם כנהגים. "ישנה תמיד הדילמה מתי מורידים את סבא מההגה", אומר דני שטרוזמן, מנהל "ב.ב.ד - בטיחות בדרכים המרכז להדרכה". אחת הסדנאות במרכז נושאת את השם "זה"ב לגיל הזהב". "הסדנה מתמקדת בנהיגת מבוגרים, בקשיי הנהיגה של מבוגרים, האם בכלל צריך להוריד אותם מההגה ואם כן אז מתי", הוא מספר.

למי בדיוק מיועדת הסדנה?

"אנחנו ממליצים שישתתפו בה גם המבוגרים וגם בני משפחתם, כי מי שמוטרד מהבעיה הזו בעיקר הם בני המשפחה. אנחנו רוצים שהם יהיו ערניים ויידעו מתי להתערב, ושההתערבות לא תהיה לשווא, כי לרוב המבוגרים לא ממהרים לרדת מההגה. יש אנשים שבגיל מבוגר כשירים לנהוג. הבעיה מתחילה כשיש נסיגה במיומנויות, בחושים, בעיות בריאות. מהירות התגובה יורדת באופן משמעותי. בסדנאות אנחנו מתארים את הבעיות של הגיל המבוגר, אחר כך מדברים על סוגי התאונות שהנהגים המבוגרם מעורבים בהן יותר וממליצים איך להתנהל כדי למנוע את המקרים האלה".

באיזה תאונות מדובר?

"רוב התאונות בגיל הזה הן חזית-אחור, ובהן הנהגים המבוגרים פוגעים ברכב שלפניהם. אנחנו מלמדים איך לשמור מרחק גדול יותר. במקום השני התנגשויות חזית־צד בצמתים. אנחנו מסבירים שהמבוגרים צריכים להיות סבלניים יותר בצומת ולבחון את כיווני התנועה, נותנים עצות שרלוונטיות לגיל הזה וגם עוסקים בשאלה מתי כדאי להפסיק לנהוג. אין גיל ספציפי לכך; יש בני 50 שנוהגים על הפנים, ובני 90 שעדיין נוהגים בסדר".