גיבורים נשכחים: היהודים שנלחמו בנאצים במדי הצבא האדום מקבלים הכרה

במילים אלו נפתח דוח שכותב קרל יגר, מפקד האיינזצקומנדו 3, אחת מחטיבות ההרג הגרמניות שהיו אחראיות לרצח יהודים בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה. באופן קפדני וענייני מתאר יגר מדוע צריך להשמיד את היהודים בליטא, וכיצד הוא מבצע זאת.
 

בינתיים במוסקבה, סופר יהודי המבועת ממעשי הזוועה של הנאצים מתנדב להילחם בצבא האדום. הוא משרת ככתב צבאי, ודיווחיו זוכים לפופולריות עצומה בקרב הצמרת הרוסית. בכתבותיו הוא מפרט את אשר התרחש בקרבות הקשים במוסקבה ובסטלינגרד, בקרב בקורסק ובברלין. לבסוף, בשל מסירותו האמיצה בסיקור המלחמה בחזית, מועלה וסילי (יוסף) גרוסמן לדרגת סגן אלוף. 
 

הסיפור של גרוסמן הוא מעשה של גבורה, שרק לעתים נכרך בסיפורי הטרגדיה שאירעה לעם היהודי במלחמת העולם השנייה. הסופר, שנולד להורים יהודים חילונים, התפרסם הודות לתיעוד של חלק מהמלחמה שהתחוללה קרוב לביתו: הסבל של היהודים מידי הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם, שלו היה עד ככתב מלחמה. "באוקראינה אין יהודים. בשום מקום - לא בפולטבה, חארקוב, קרמנצ'וג, בוריספול... אתם לא תראו את העיניים השחורות הדומעות של ילדה קטנה, לא תשמעו את קולה הכואב של אישה זקנה, לא תגניבו מבט לעבר פרצופו של ילד רעב, לא בעיר אחת ולא באף אחת מבין מאות אלפי השטעטלס. דממה. שקט. עם שלם נרצח", כתב בעיתון של הוועד היהודי האנטי־פאשיסטי, "אייניקייט".
 

המסמכים של שתי דמויות קוטביות אלו - קצין אס־אס אכזרי ואינטלקטואל יהודי מפורסם - הם חלק מאלפי המסמכים שמצאו בית באוסף הארכיוני הנרחב של "יד ושם", שחלק גדול ממנו זמין כעת באינטרנט. עבור מחנכים וחוקרים שניסו למלא את החסר על מה שקרה בחלקי ברית המועצות הכבושים, דמויות אלו משמשות כשתי פיסות מידע בחידה מורכבת זו. 
 

עדויות אלו נאספו כחלק מהמאמצים שעושה המרכז לחקר שואת יהודי ברית המועצות ע"ש משה מירילשווילי, הפועל במסגרת המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם", להרחבת התיעוד ההיסטורי. דוח יגר משמש לפרויקט הדגל המקוון של המרכז, "סיפורים שלא סופרו: אתרי הרצח של היהודים בברית המועצות לשעבר". חוקרים, מחנכים ותלמידים יכולים ללמוד משפע הסיפורים בגוף ראשון כיצד, איפה ומתי נרצחו יהודים בברית המועצות הכבושה. סיפוריהם של עדי ראייה, קציני אס־אס ומשתפי פעולה, עזרו לחשוף כיצד השלטון הנאצי טבח בכל כך הרבה יהודים בכל כך מעט זמן.

 

"מטרתנו היא להעניק מעין אנציקלופדיה של אירועים מהשואה בברית המועצות בעזרת שימוש בעדים סובייטים ויהודים, יומנים אישיים, מכתבים וחומרים גרמניים - כולם עדויות ממקור ראשון", מסביר ד"ר ארקדי זלצר, מנהל המרכז לחקר שואת יהודי ברית המועצות ע"ש משה מירילשווילי. "עם נפילת מסך הברזל ופתיחתם של ארכיונים שהיו סגורים בעבר בברית המועצות דאז, 'יד ושם' החל לעורר עניין ציבורי בנוגע לפרק בשואה שהיה לא ידוע עד כה. יתרה מכך, מרכז מירילשווילי פועל במטרה לעודד חוקרים להתעמק ולחקור את מעשי הזוועות של הנאצים, על מנת להבטיח כי סיפורי קבוצות יהודיות שלמות שנמחקו לא יישכחו לעולם. אנו מופתעים מכמות המידע שאנו לא יודעים: עדות נסתרת, מכתב, רישום יומן שלא הכרנו. כל פריט מקדם את ההבנה שלנו ואת המחקר".
 

אם ההיסטוריה הינה תיעוד כרונולוגי של השפעת אירוע אחד על משנהו, הרי שראוי כי המרכז יתמקד גם ביהודים שלא היו קורבנות, אלא לוחמים, וכזה הוא הפרויקט המקוון השני של המרכז "יהודים בצבא האדום". פרויקט זה מעניק קול ליהודים הלוחמים שהלכו בעקבותיהן של דמויות היסטוריות והקריבו חייהם עבור העם שלהם.
 

מ־1941 ועד 1945 הצטרפו בין 350 אלף עד כחצי מיליון יהודים לצבא האדום. אחת השאלות המעמיקות הנבחנות במחקר של המרכז היא כיצד הם התמודדו עם הדואליות שבין הנאמנות לצבא שלהם ולעם שלהם. "המלחמה מחזיקה בחלק מהותי בביוגרפיות שלהם", אומר זלצר. בתוך הנושא הרחב יותר, המרכז חוקר כיצד חיילים יהודים בצבא האדום ראו את הלחימה נגד הנאצים. "האם זהותם הסובייטית העניקה להם את המוטיבציה להילחם, או שמא הזהות היהודית?", שואל זלצר באופן רטורי.
 

קולותיהם האמיצים של אותם אנשים לא זכו לעתים קרובות להכרה. יוצא מן הכלל היה כמובן מרד גטו ורשה ומספר מוקדי התנגדות מזוינת אחרים. ככלל, ישנה נטייה לראות את החוויה היהודית בשואה מתוך ראייה של התקרבנות, סבל, הרס ומוות - במיוחד במזרח אירופה. ולמרות זאת, נוכחותם של כל כך הרבה חיילים יהודים בצבא האדום עשויה לשנות תפיסה זו. 
 

לתפיסתו של זלצר, העבודה והפיתוח במרכז הופכים לחשובים יותר ויותר עבור חוקרים צעירים בתחילת הקריירה שלהם בתחום זה: "חשוב לקדם הזדמנויות עבור דוקטורנטים או אלו שעושים עבודת פוסט־דוקטורט". ככזה, זלצר רואה ערך בחוגים חדשים של חוקרים, שמספקים גישה שונה לחקר היהודים ולתקופת מלחמת העולם השנייה: "בשנים האחרונות עבודתם של אנשים צעירים בתחום זה הפכה לחשובה הרבה יותר. הם יכולים להביא רעיונות חדשים, ידע חדש. עבודה בארכיונים מעניקה יתרון אדיר למחקר".
 

המרכז משתמש בגישה בינתחומית מקיפה על מנת לגבש את הממצאים שלו. חקר נושא מורכב כמו השואה, אחרי הכל, הינו בלתי אפשרי ללא בחינת ההשלכות ההיסטוריות, האנתרופולוגיות והסוציולוגיות. "אי אפשר להסביר שאלות על תרבות וזיכרון קולקטיבי בלי גישה בינתחומית", טוען זלצר. 

המרכז פועל במשך כל השנה במטרה להגיע לאותם חוקרים ומחנכים ברחבי העולם, מעניק מלגות ועורך סדנות עבודה וכנסים עבור אלו המבקשים להעמיק את הבנתם בנושא השואה. "חשוב לחוקרים צעירים להפוך לחלק מרשת בינלאומית וחשוב להם להיות מודעים להתקדמות המתודולוגית בתחום זה", הוא אומר.
 

השבוע בא לסיומו חג החנוכה, שבו מציינים את הניצחון של המכבים על היוונים. וגם אם היינו מעדיפים להדחיק את הזוועות, עלינו לזכור שניצחונותינו לא היו מתאפשרים אלמלא אותם גיבורים. "אני רוצה להציג בפנייך את החיים (בעיר) בגרודנו (בלארוס)", כתב סא"ל רפאיל מילנר, הקצין המעוטר בצבא האדום לאשתו. "יהודים רבים חיו פה לפני המלחמה, אבל כעת לא נותרו כל עקבות. הדבר היחידי שנותר הוא הגטו המוקף בחוטי תיל, (כמו גם) הזיכרונות הנוראים של הזוועות שמהם סבלו האנשים שלבשו את טלאי המגן דוד הצהוב על החזה והגב שלהם".
 

תודות לחיילים כמו מילנר, גרוסמן ואלפים אחרים אנו מבינים טוב יותר את הזוועות שקרו לעם היהודי ויכולים להצדיע ולכבד את הדמויות האמיצות הללו, שעזרו לעולם להביס את המשטר הנאצי הרודני.

בעקבות הזמן האבוד

כתבה זו נכתבה בשיתוף "יד ושם"