המרדף אחר מי שסוחרים באופן בלתי חוקי בפיסות היסטוריה

מה הייתם עושים אם היו נופלים לידיכם מטבעות מתקופת בר כוכבא? תערוכה יוצאת דופן תיפתח היום במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, בשם "ממצאים אבודים". יוצגו בה, לראשונה לעיני הציבור הרחב, שורה של ממצאים ארכיאולוגיים שנגנבו על ידי שודדי עתיקות ונתפסו על ידי יחידת קצין המטה לארכיאולוגיה במינהל האזרחי, החל מסוף שנות ה־60 ועד היום, באזור יהודה ושומרון.

מדובר בעשרות פריטים ובהם מטבעות עתיקים, כלי חרס ואבן, צלמיות, לוחות טין כתובים, קערות השבעה ועוד, אשר מהווים נדבך חשוב להבנת ההיסטוריה של אזורנו. חלק מהממצאים הוברחו לכאן ומקורם בארצות שכנות, וחלק נחפרו באופן לא חוקי במנהרות, קברים, מבנים עתיקים, שטחים הידועים כעשירים בממצאים ארכיאולוגיים ועוד.

תפיסות בסבסטיה, חרבת דיר קלעה, חרבת דווארה וחווארה, הם רק טעימה קטנה מתופעה רחבה של שוד עתיקות ביהודה ושומרון, כמו גם ברחבי המזרח התיכון. אלפי אתרי עתיקות נשדדים, וכל מקרה כזה מוחק חלק נוסף מההיסטוריה של ישראל. השודדים הם חופרים מטעם עצמם, שלא כפופים לרשות העתיקות או לגוף מוסדר, אשר סוחרים באופן בלתי חוקי בפיסות היסטוריות שהציבור כלל לא זוכה להכיר, תמורת עשרות אלפי שקלים המגולגלים לכיסם. מהצד השני ישנם סוחרי העתיקות והאספנים שרוכשים אותם, בשוק שמגלגל, על פי ההערכות, מיליוני דולרים.

התערוכה שנפתחת היום מציגה פרי עבודה של כחמישה עשורים של יחידת קצין המטה לארכיאולוגיה. העבודה כללה בילוש, מעקבים ארוכים, מארבים ותצפיות ליליות, לצד עבודה מודיעינית וחדירה לכפרים, בליווי צה"ל. הפריטים שמוצגים בתערוכה נתפסו והוחרמו מידיהם של שודדי עתיקות הפועלים ביהודה ושומרון ואוחסנו במרתפי צה"ל.

כבר לא פחות מ־36 שנים שחנניה היזמי, קצין מטה (קמ"ט) ארכיאולוגיה במינהל האזרחי, רודף אחרי ציידי העתיקות ביהודה ושומרון. ההחלטה להציג את ממצאי היחידה שלו בתערוכה, לעיני כל, ולאגד אותם בקטלוג, היא חידוש רציני בתחום עבודתו. "רצינו להביא באמצעות הפרסום לידיעת עולם המחקר את דבר קיומם של הפריטים, שיוכלו להעשיר את המחקר הארכיאולוגי התרבותי", הוא מסביר את הצעד. "בנוסף, רצינו שגם הציבור הרחב ייחשף לכך".

ואכן, רוב הציבור אינו מכיר את הפריטים ואת חשיבותם. רובנו לא נמצאים בשוק העתיקות, אבל יש מי שכן. לדברי היזמי, "זה עניין של היצע וביקוש, וככל שהפריט נדיר יותר, ערכו עולה. מטבעות מתקופת בר כוכבא, לדוגמה, יכולים להגיע ל־40 אלף דולר למטבע". אבל, לדבריו, "אנחנו לא מתעסקים בסכומי כסף, אלא בערכים היסטוריים. שוד עתיקות מתבצע מקדמת דנא ועד לדקה זאת ממש".

היחידה של היזמי היא המקבילה של רשות העתיקות ביהודה ושומרון, שאחראית לאכיפת חוק העתיקות שם, על פי החוק הירדני. היחידה חולשת על כמעט 3,000 אתרי חפירות בשטחי יהודה ושומרון. "חלק משודדי העתיקות אנחנו כבר מכירים", הוא מציין. "חלקם עושים תצפיות על אתרי חפירות, חלקם חיים בשטחם. הפקחים שלנו מסתובבים בשטח ונתקלים בבורות, בכלי עבודה שנותרים מאחור. אנחנו עורכים תצפיות ומארבים בניסיון לתפוס אותם. לעתים מתנהלים מרדפים של ממש, עד לתוך הכפרים. המטרה היא למנוע הברחה של הפריטים אל מחוץ לישראל".

"זאת פעילות סיזיפית, יומיומית", מוסיף בנימין הר־אבן, סגן קמ"ט ארכיאולוגיה. "הפעילות שלנו כוללת תהליך ארוך שמתחיל בזיהוי ראשוני של פגיעה או שוד, ממשיך בהצבת מעקבים בשטח ומגיע לעתים לכך שאנחנו מבצעים כניסה לכפרים עם הצבא והמשטרה ועוצרים עסקאות סחר בעתיקות. ב־2017, לדוגמה, היה לנו מידע על סוחר עתיקות בחווארה. בפעילות משותפת עם הצבא והמשטרה מצאנו אצלו מאות עתיקות, מפריטים ארכיטקטוניים ועד כלי חרס, מטבעות, חפצי נוי וטבעות - עולם שלם. מובן שהחרמנו את הפריטים והאיש נעצר והועמד לדין".

הר־אבן מסביר כי "החוק היבש ביהודה ושומרון אוסר על יבוא עתיקות, אבל לא כך בישראל. כאן יש סוחרים מורשים שמותר להם לסחור בעתיקות. העתיקות מגיעים אליהם מכמה מקורות – משוד עתיקות שמתרחש בתחומי שטח C, או מרשתות סחר שמגיעות ממדינות שכנות. בתוך ישראל ניתן 'להלבין' את העתיקות ולמכור אותם לאספנים".

הר־אבן מגלה כי "יש לפעמים תפיסות במכס של ממצאים נדירים ביותר, שמגיעים אפילו משוד וביזה של דאע"ש בסוריה. רק לפני כחודש תפסנו אצל פלסטיני שחצה את הגבול מירדן כמעט 70 מטבעות מראשית ייצור המטבעות בעולם, מאזור יוון, מתקופת המאה בחמישית והשישית לספירה. מדובר בפריטים בשווי של מאות אלפי דולרים. הם גם בעלי ערך מחקרי ותרבותי שכמעט לא ניתנים לכימות. אנחנו מאבדים את הקונטקסט ההיסטורי והמדעי. הנזק הוא עצום. מאחר שהוא נשדד, לא נוכל לדעת מאיפה המטבע הזה. האם המרד היה באזורים נוספים? למחקר הארכיאולוגי זה לא יסולא בפז".

פסלון ברונזה בשקית סופר

"מבחינה מדעית, הדבר הטוב ביותר הוא שדברים נמצאים בחפירה ארכיאולוגית, כי חשוב לנו לדעת לא רק על החפץ, אלא על ההקשר שלו", אומר פרופ' אהרון מאיר, ארכיאולוג מאוניברסיטת בר אילן והחופר של גת פלשתים. "אם אני יודע איפה נמצא הכד, אם בקבר, אם במקדש או בבית פרטי, אילועוד חפצים נמצאו איתו – זה נותן לחפץ הרבה יותר משמעות. אני יכול לדעת למה הוא שימש".

לדבריו, "לא פעם גם מחפצים שנמצאו בשוד אפשר ללמוד דברים. הדוגמה הכי טובה לכך היא מגילות מדבר יהודה, שנתפסו לאחר ששודד עתיקות מכר אותן לסוחר עתיקות ומכאן זה התגלגל. דוגמה נוספת היא אוסף של יותר מ־1,000 אוסטרקונים (כלי חרס עם כתובת - מ"ש) שכתובים בארמית, נמצאו בשפלה, ושייכים ככל הנראה לתקופה של ראשית הבית השני. כולם באים משוק העתיקות. המשמעות היא שאנחנו לא יודעים מאיזה אתר ומה ההקשר הרחב יותר של אותן כתובות, מה שהיה יכול ללמד אותנו על התקופה, על האנשים שחיו בה. שודדי עתיקות חופרים באתרים בצורה פוגענית. הם חופרים בלילה, בהסתר, לא מעניין אותם האתר, אלא החפץ. יש אתרים רבים שנהרסו לחלוטין על ידי פעילות של חופרים לא מורשים. אבל צריך לזכור שבדרך כלל אלה פלחים מסכנים שרוצים לעשות כסף למען משפחתם. הרשעים האמיתיים הם לא השודדים, אלא הסוחרים והאספנים. הגנב הוא משכבה סוציו־אקונומית נמוכה, אבל הסוחר מוכר את הפריט במחיר גבוה לאספן אמיד מתל אביב, מלונדון או מניו יורק".

פרופ' מאיר נזכר כיצד ביקר פעם בביתו של אספן עתיקות עשיר בלונדון. "נכנס לבית טיפוס לבנוני מפוקפק והוציא פסלון ברונזה יפהפה משקית נייר חומה של סופר", הוא משחזר. "תמורת הפסלון האספן הוציא ערימה של שטרות ונתן לו, בסכום שהיה מכסה קניות מזון של משפחה ממוצעת לשנה. לצערי, יש אנשים שמוכנים לשלם עבור זה. התחום לא מספיק מוגדר מבחינת החוק הבינלאומי, ולכן יש פעילות שהיא דומה להלבנת כספים בהלבנת ממצאים. חוץ מזה, גם אנשים שקונים פיקאסו שנגנב שמים אותו בחדר נסתר. זה עדיין נחשב לדבר שיש בו 'פרסטיז'' ולא מריח מחוסר מוסריות. עד שנושא איסוף העתיקות לא יוקע מבחינה מוסרית – השוק יפרח".

הדבר האמיתי

"יש משוגעים לדבר, שייתנו הרבה בשביל היכולת להחזיק בפריט ששימש מלך או אציל, עדות למשהו שחי לפני אלפי שנים", מסבירה ליאורה בארי, סמנכ"לית מוזיאון ארצות המקרא. "אנשים רוצים לגעת בדבר האמיתי. אם אשים בתערוכה רפליקה לפריט עתיק, גם אם הרפליקה נראית הרבה יותר טוב מהדבר האמיתי – זה לא מעניין. גם בעידן הדיגיטלי, שבו לכאורה הכל נגיש, יש משמעות לדבר האמיתי".

בארי מספרת כי התערוכה מורכבת בין היתר מ"כלים שהוצאו מאתריהם בחפירה לא מקצועית וללא תיעוד מסודר, ועל כן קשה לקבוע בוודאות את המיקום המדויק וההקשר הארכיאולוגי שבו הם נמצאו. ואולם, העובדה שרבים נמצאו שלמים עשויה ללמד שמקורם במערות קבורה. דוגמה לכך מהווים הפכים, הקנקנים, נר השמן ובקבוק הפאיינס, שמקורם כפי הנראה בקברים בסביבתה של העיר הקדומה שומרון. אפשר לשער שכלי הקיבול הכילו מזון, משקאות ומנחות שהיו חלק מטקסי הקבורה ונועדו, על פי אמונת הקדמונים, לשמש את המת בעולם שאחרי המוות".

עוד ניתן לחזות בתערוכה בנרות שמן, שהוחרמו מסוחרי עתיקות שניסו להבריחם מירדן, ומקורם כפי הנראה בעיראק או בסוריה. נרות כאלה היו בשימוש עד סוף התקופה הפרסית, במאה הרביעית לפני הספירה. התערוכה מציגה גם צלמיות נשים האוחזות בשדיהן ממסופוטמיה ומסוריה וסמל פריון נוסף בצורת פר, בעל חיים המפורסם באונו, שזוהה עם דמויות אֵלים שונים במזרח הקרוב הקדום.

פריט נוסף הוא שש קערות מתוך קבוצה של 30 קערות השבעה שהוחרמו במהלך ניסיון להבריחן לתוך ישראל. קערות אלה הוטמנו כנראה מתחת לרצפות ומפתני הבתים כשהן הפוכות, כדי ללכוד שדים וכוחות מזיקים המאיימים להיכנס אל הבית. על צדן הפנימי של הקערות נכתבו נוסחאות מאגיות בשפה הארמית, ובהן פסוקי מקרא שיוחסו להם סגולות הגנה כגון "שמע ישראל" "יגער ה' בך השטן" ועוד.

לדברי בארי, הצגת פריטים שדודים היא "צעד אמיץ. חלק מהפריטים בתערוכה מקורם בארצות שכנות כמו סוריה ועיראק. אנחנו לא יודעים מה המקור שלהם, רק שלא נחפרו כאן. אנחנו יכולים לקבל הערכה לגבי מקום מוצא הפריט והגיל שלו, אבל צריך לקחת את המידע הזה בעירבון מוגבל, מאחר שהפריט הגיע ללא תיעוד. אלה פרטים שאין להם אבא ואמא. צריך לזכור שהפריטים שנתפסו הם לא בבעלותנו, אלא בחזקתנו בלבד".