סיפור ההשתלטות הבדואית רחבת ההיקף על האדמות של אשר אורנשטיין ושל אריה ואברהם גולובנצ'יץ בנגב, הוא אחד הסיפורים הבולטים והמקוממים בז'אנר הזה. מדינת ישראל, על כל רשויותיה - מהמשטרה, דרך ועדות התכנון, ועד לבג"ץ - מסתכלת כיצד חבורה פורעת חוק של בדואים השתלטה על 2,000 דונמים שרשומים בטאבו על שמם של אנשים פרטיים, ותוך שימוש באלף ואחד תירוצים, מסרבת להתערב.
הסיפור הזה הוא אות וסמל לפרצופה של מערכת המשפט, זו שידעה לפנות את מגרון ואת עמונה ואת נתיב האבות. משום שבניגוד לכל אלה, על הבעלות של 2,000 הדונמים האלה בנגב, אין מחלוקת. אף בדואי שהתיישב על הקרקע לא טוען שהיא שייכת לו. מסמכי הטאבו הפשוטים מלמדים בדיוק למי השטח הזה שייך, ולמי לא. ואת התהום הפעורה בין חוסר הסבלנות של בג"ץ לכל מה שקשור להתיישבות בלתי חוקית יהודית, מול חוסר הרצון שלו לאכוף את החוק בכל מה שקשור בהתיישבות בלתי חוקית בדואית, יש אולי הרבה דרכים להסביר, אבל אף אחת מהן אינה קשורה לעולם המשפט.
ההיסטוריה של ביר הדאג' מקפלת בתוכה את כל סיפור ההתבטלות הישראלית מול העבריינות הבדואית בנגב. בשנת 1994 פלשו כמה עשרות משפחות משבט אל־עזזמה לקרקע באזור קיבוץ אשלים והתיישבו בה. חודש אחר כך, אחרי שראש המועצה, שמוליק ריפמן, רץ אל ראש הממשלה וביקש שיעשה משהו, כינס יצחק רבין דיון רחב שזהות משתתפיו יכולה ללמד על החשיבות שיוחסה לו. היו בדיון הזה שרי החקלאות והמשטרה והבינוי והשיכון, ואפילו שר החוץ, ובסופו הסמיך רבין את השר בנימין בן אליעזר "להגיע להסכמה ולפינוי מרצון תוך מציאת פתרון הולם ומוסכם".
פואד סיכם עם הבדואים שהם זזים זמנית כמה קילומטר הצדה, ואפילו קיבל מהם התחייבות מפורשת - כך דיווח במכתב לראש הממשלה - "שבמידה ותיווצר מניעה משפטית שתזיק לזכויות המדינה... המשפחות מתחייבות לפנות את השטח באופן מיידי". בתוך שבועיים, סוכם עוד, תמצא להם המדינה מקום של קבע ותקים להם בו יישוב קבע חקלאי. הבדואים, התברר מהר מאוד, לא המתינו יותר מדי. כמה שבועות אחר כך כבר דיווח בן אליעזר בבהילות לראש הממשלה שבמקום 500 דונם שעליהם סוכם עם הבדואים, הם הספיקו כבר להתפרס על 10,000. "לאור ההפרות הבוטות הנעשות בשטח, של כל התחייבות שניתנה על ידי נציגיהם", כתב שר הבינוי והשיכון לראש הממשלה, "ולאור איומיהם לבצע אינתיפאדה בנגב, אני מבקש לכנס את ועדת השרים על מנת לדון ולהחליט: 'הממשלה תקים יישוב חקלאי ל־100 משפחות משבט אל־עזזמה, שתירשמנה להתיישבות במקום'". במקביל, הציע בן אליעזר, ייקבע מועד לפינוי שאר השטח.
הסיפור המלא במעריב סופהשבוע