זה נשמע בלתי נתפס: חוסה בת 13 מצליחה לברוח מהוסטל לנערות בסיכון מתחת לאפם של אנשי הצוות, נאנסת, וכשהיא חוזרת למעון, המקום שבו היא אמורה להיות בטוחה ומתוודה על קיום יחסי מין עם בגירים תחת השפעת אלכוהול, הצוות לא ממהר לטפל במקרה.
זה בדיוק מה שאירע לפני כחודש בין כתליו של הוסטל במרכז הארץ. ובלתי נתפסת לא פחות היא שרשרת הכשלים שאפיינה את הטיפול במקרה והובילה את משרד הרווחה, בצעד חריג, להגיש תלונה במשטרה נגד ההוסטל על כך שלא דיווח על התקיפה המינית ולא ליווה את הנערה לאחר המקרה לטיפול בבית החולים ולהגשת תלונה במשטרה.
אקט חינוכי
זה קרה בחודש שעבר. מכונית ממתינה מחוץ להוסטל לנערות בסיכון במרכז הארץ. בסביבות השעה שבע בערב יוצאות ממנו שתי נערות, בת 13 ובת 16, הן עולות למכונית ונוסעות מהמקום.
צוות ההוסטל אינו מורשה לרדוף אחרי הנערות ולהחזירן להוסטל בהפעלת כוח, אך הוא הצליח לצלם את מספר הרכב ועדכן את המשטרה על הבריחה, כשהוא מציין כי מדובר בנערה בת 13 ברמת סיכון גבוהה, וכן את המפקחת על המסגרת מטעם משרד הרווחה ואת אם הילדה.
בשעה 22:30 בערך חזרו הנערות להוסטל והצוות עדכן את האם והמשטרה על שובה. מה שהוא לא דיווח באותה נקודת זמן לאם או למשטרה הוא מצבה של הנערה עם חזרתה. הצוות הבחין כי הנערה הייתה תחת השפעת אלכוהול, על בגדיה סימני הקאה ופניה מלוכלכות בחול. עם זאת, הצוות לא הבחין בפגיעות פיזיות והנערה נשלחה להתקלח ולהחליף בגדים.
אחת המדריכות הכינה לה ארוחת ערב ובמהלך הארוחה התוודתה בפניה הנערה כי בהיעדרה היא נפגשה עם בחורים, הם שתו אלכוהול ולאחר מכן היא קיימה עמם יחסי מין מרצונה, לדבריה. עוד סיפרה שהיא “מאוהבת". אחרי שסיימה לאכול נכנסה לחדר לישון.
כאן מתחילה שרשרת הכשלים. למרות מצבה של הקטינה וגילה, שהופך קיום יחסי מין גם בהסכמה לעבירה פלילית, המדריכה לא התקשרה לעדכן אף גורם בפרטי האירוע, ועשתה זאת רק במהלך העברת המשמרת למחרת בבוקר.
למחרת, ביום שלישי, מנהלת ההוסטל החלה לטפל באירוע: היא עדכנה את העובדת הסוציאלית של משרד הרווחה שעובדת בהוסטל וניסתה לדובב את הנערה כדי להבין מה בדיוק קרה. בין מנהלת ההוסטל לנערה נערכו כמה שיחות, שבהן היא ניסתה לשכנע אותה לגשת למשטרה וללכת להיבדק, כאשר במקביל היא עמדה בקשר רציף עם העובדת הסוציאלית ומקבלת ממנה הנחיות. בשעה 13:00 לערך התבקשה הנערה על ידי מנהלת ההוסטל להתקשר לאמה לעדכן אותה, באקט חינוכי לכאורה, שמעלה בעיקר סימני שאלה. כך נשמעה השיחה:
מנהלת ההוסטל לאם: “אחד מהדברים שדיברנו בשיחות הוא שהיא צריכה לספר לך מה קרה אתמול. היא נורא מפחדת להגיד לך מה קרה, כי היא מבינה שתכעסי ותתעצבני. אני הסברתי לה מאיפה הכעס הזה מגיע, הסברתי לה שזה רק מדאגה. היא מוכנה. רגע, היא בוכה פה. אבל היא רצתה שלא אני אספר לך אלא היא תספר לך ממקום של לקיחת אחריות ושאת צריכה לשמוע את זה ממנה ולא ממני, וזה מעשה מאוד בוגר מבחינתי. היא ביקשה שאני אהיה פה כשהיא מספרת לך בשביל לעזור לה", (פונה לנערה) “מה קרה אתמול? ספרי לה. זה הרבה אוויר, זו לקיחת אחריות. חלק מלהתמודד עם המעשים זה להתחיל לתקן, לעשות סדר".
בשלב זה א’ מגוללת את סיפור האונס בפני האם ולאחר מכן האם שוחחה עם מנהלת ההוסטל ואמרה לה: “אני מצפה שמיידית תיקחי אותה לתחנת משטרה להגיש תלונה".
מנהלת ההוסטל: “אבל אם היא לא... ככה אני לא יכולה להכריח אותה. אני הצעתי לה, הצעתי לה חדר 4 (חדר בדיקות מיוחד לנפגעות תקיפה מינית בבית החולים), אני אקח אותה לבדיקות רפואיות, אני הצעתי לה את כל הדברים האלה. היא לא מסכימה. אני לא יכולה להכריח אותה להגיש תלונה".
האם: “טוב, טוב".
מנהלת ההוסטל: “אני גם חייבת להגיד שלהגיש תלונה זו דרך אחת לטפל בזה. אני חושבת שיש הרבה דרכים לטפל בזה, ואחד צריך קודם כל לדאוג לה. לדאוג איך היא לא נכנסת למצבי הסיכון האלה, איך היא שומרת על עצמה ואיך היא לא מגיעה למצבים האלה, ולדאוג לה מבחינה בריאותית. לבדוק שלא נעשו נזקים, את יודעת.
שנינו אנשים בוגרים – שאין הריונות, שאין את הדברים האלה. זה מה שכרגע מעסיק אותי. אם היא תרצה להגיש והיא תרגיש שזה נכון – זו בחירה שלה. את צריכה להבין שבהגשת תלונה יש כוחות שהיא צריכה לאזור ולהתמודד מול השוטרים ולספר פרטי־פרטים, וכמה שהיא תרצה לספר, וזו צריכה להיות בחירה שלה".
הבגדים כובסו
שעתיים לאחר מכן, בשעה 15:00 לערך, הגיעו האם, בעלה וחברת המשפחה להוסטל. לאחר דין ודברים עם הצוות שהתנגד להוצאתה של א’ מחוץ להוסטל, האם הוציאה אותה, כשהיא מדווחת כי הילדה נראתה לה מטושטשת ומפוחדת. “שכבתי על המיטה שלה, היא נבהלה לראות אותי, היא פחדה מאוד", מספרת האם.
“זה היה פשוט מזעזע לראות את הבת שלי שוכבת במיטה, מלאה בחול, עם כל מה שקרה לה בחוף הים. כולה מטונפת, אחרי שהקיאה בתוך התיק. לא היו לה אפילו כוחות לקום להקיא בשירותים או לבקש עזרה".
האם דרשה לקבל את הבגדים שלבשה בתה בעת האירוע ולטענתה, הצוות אמר לה שהבגדים כובסו כבר בשעות הבוקר אף שראתה שסלסילת הכביסה המלוכלכת שבחדר של בתה הייתה עדיין מלאה. האם נסעה עם הבת לבית החולים אסף הרופא, ואליו הגיעו בשעה 16:00. הצוות הרפואי קלט אותן, ועל פי הנהלים, העביר דיווח מיידי למשטרה. שוטרים שהגיעו למקום ערכו לנערה תשאול. לאחריו, הצוות הרפואי תיאם העברה לחדר 4 בבית החולים וולפסון, שכן באסף הרופא אין חדר כזה.
כך, רק בשעה 01:00 בלילה שבין שלישי לרביעי, יותר מ־24 שעות אחרי האירוע, הגיעו האם והנערה לבית החולים לבדיקה ושלוש שעות לאחר מכן, בשעה 04:00 לפנות בוקר, הן הוכנסו לחדר.
עם תחילת הבדיקה, הילדה החלה להראות סימני מצוקה בשל בדיקת הרופא וביקשה להיבדק על ידי רופאה. לטענת האם, הרופא גילה חוסר סבלנות ואמר “אם הילדה לא רוצה להיבדק, אני לא יכול להכריח אותה".
“היה לילדה שלי מאוד קשה שגבר ייגע בה, היא אמרה ‘לא מספיק מה שקרה לי גם גבר צריך לגעת בי’", מספרת האם. “היא הייתה ממש בהתנגדות, בהיסטריה ובפחד נוראי ופחד מלדבר בכלל. היא כל הזמן הזכירה ‘אמא, את לא יודעת מי הם, אני מפחדת שאף אחד לא ידע מזה, את לא מבינה’".
עוד טוענת האם כי בית החולים הבטיח שהיא תוכל לראות רופאה משפטית שתבדוק אותה, ולשם כך הן המתינו מספר שעות בבית החולים עד שהתבקשו ללכת הביתה ולחזור למחרת. ביום חמישי בשעה 11:00 הגיעו האם והבת לבית החולים, שם המתינו עד 15:00 בצהריים לבואם של הרופאה ושל רופא מהמכון לרפואה משפטית.
מסיבה לא ברורה, דווקא הרופא הוא זה שביצע את הבדיקה. “אני לא מאחלת את זה לאף אישה בעולם", אומרת האם. “הרופא דיבר ברוסית. הוא לא ידע לרגע שגם אני דוברת את השפה ואני מבינה מה הוא מדבר. הוא היה עצבני. הבת שלי הייתה במצב נפשי קשה והוא רצה רק לבדוק וללכת. הוא כל הזמן אמר ‘טוב, טוב, אין לי זמן’. זו בדיקה פולשנית, רגישה, אז הבת שלי סגרה את הרגליים כי היא התביישה, והרופא פלט ‘חולרה’ ברוסית".
בשלב הזה, לאחר הבדיקות הרפואיות והתערבות המשטרה, משרד הרווחה כלל לא ידע או עודכן על המקרה ועל פרטיו. רק כמעט חודש לאחר מכן, בעקבות פרסום המקרה באתר האינטרנט “הקול היהודי", נודע עליו למשרד. לדברי גורמים במשרד הרווחה, מיד עם קבלת הדיווח הם ביצעו ביקורת פתע בהוסטל, ולאחריה הגישו בשבוע שעבר תלונה במשטרה נגד ההוסטל.
בינתיים, שלושת החשודים, הבגירים יש לציין, נעצרו אך שוחררו, לדברי הפרקליטות בשל קשיים ראייתיים. עו"ד ורד לוי, המייצגת את המשפחה מטעם ארגון להב"ה, ניסתה לקבל פרטים על התיק, ובפרקליטות נאמר לה כי קיים קושי ראייתי: “החשודים טענו שהילדה הזו אמרה להם שהיא בגירה".
“אני הרוסה מכך ששחררו אותם ואמרו שלא היו ראיות או שמדברים על זה שזה היה בהסכמה", אומרת האם. “אני מזועזעת, אני לא מצליחה לרגע לנוח מהמחשבה הזו".