אסתר, בת 78 ממרכז הארץ, עבדה עשרות שנים בעירייה במקום מגוריה. לה, בניגוד ל־52% מהקשישים בישראל, יש דווקא הסדר פנסיה צנוע, ונוסף לקצבת הזקנה היא מקבלת גם קצבה חודשית של ניצולי שואה. ולמרות זאת, היא מתקשה מאוד לשרוד מבחינה כלכלית, ולא יכולה להרשות לעצמה להפעיל חימום בביתה במהלך החורף.
"אני לא ענייה, ואני לא רוצה להתבכיין, אבל אני חיה מהיד לפה. כולם מדברים על זה שכל מבוגר חמישי במדינה עני, אבל צריך להבין שגם אנשים כמוני בקושי שורדים את היומיום", מספרת אסתר ל"מעריב".
היא מתארת את מצוקתם של עשרות אלפי ישראלים כמוה, שאינם נכללים בסטטיסטיקה היבשה של הקשישים העניים, ולכן הם לא זוכים למענק חימום שנתי בחורף, שאותו מקבלים רק קשישים מקבלי הבטחת הכנסה. "כואב לי שאני משתדלת לא לחמם את הבית ומכבה כל חשמל מיותר", מוסיפה אסתר. היא התאלמנה מבן זוגה לפני מספר שנים, לאחר שזה הסתבך בחובות ולא הותיר לה דבר בירושה. עד היום היא מטופלת בבן נכה בשנות ה־50 לחייו, המתגורר איתה בדירתה הצנועה בשכירות. "אני מחלימה מטיפולים בסרטן, אבל עדיין סובלת מתופעות לוואי. עברתי ניתוחים בשתי הרגליים, וגם הראייה שלי מידרדרת. לו הייתה לי דירה משלי לא הייתי צריכה להעביר את כל הקצבה של ניצולת שואה, 5,000 שקל, לשכר הדירה. אבל זה המצב ולא נשאר לי כסף למטפלת בסופי שבוע שתעזור לי. היא באה רק בשעות שביטוח לאומי מכסה, ואני צריכה אותה מסביב לשעון, כי אני בקושי מתפקדת. בשביל זה אני צריכה עוד 2,000 שקל לחודש שאין לי".
אסתר מוסיפה בצער: "למה המדינה לא דואגת לקשישים שזקוקים כמוני לעזרה בבית? אם לא הייתה קצבת ניצולי שואה, הייתי ברחוב, אבל זה לא עוזר לי להשלים את ההוצאות למטפלת".
ח"כ איציק שמולי (העבודה), ששימש במשך שנים יו"ר שדולת הכנסת למען האזרחים הוותיקים ויזם את החוק שהממשלה אימצה למתן מענק שנתי לחימום בחורף לקשישים עניים, אמר ל"מעריב": "בזמן שנתניהו מדבר על מעצמה כלכלית, יושבים קשישים חסרי אונים ופשוט קופאים מקור, לעתים גם למוות, בבתים שהופכים למלכודות קור. עלה בידי להעביר בחוק באופן היסטורי מענקי חימום לקשישים עניים, אבל חייבים להגדיל את הסכומים וגם לעצור לאלתר את מדיניות הניתוקים בימי הקרה".
