בשנת 1975 הצליחו מחבלים להגיע לתל אביב, ולהשתלט על מלון "סבוי". מטרת הטרוריסטים הייתה תפיסת בני ערובה שישוחררו בתמורה לשחרור מחבלים. בפעולה זו נרצחו שמונה אזרחים ושלושה חיילים, אחד מהם הוא סמל איתמר בן דוד ז"ל. חברו הטוב סא"ל במיל שלומי רייזמן, שהיה איתו באותו הצוות ביום האירוע הכואב, התארח בתוכניתם של בן כספית וינון מגל ב-103FM, וסיפר לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה על התחושות הקשות גם שנים אחר כך: "איתמר היה בחור טוב, מושבניק, ומבחינתנו הוא נשאר צעיר לנצח. המילה מוות לא דיברה אליו. הוא היה הרוח החיה של הצוות. בחור חזק, עם רוח נעורים".
מגל: איזה גיוס אתם?
"73".
מגל: אתה חבר לצוות של איתמר בן דוד שנפל בפעולה לחילוץ בני ערובה במלון סבוי, הייתם הצוות הבוגר?
"לא, היינו דווקא צוות שסיים הכשרה".
מגל: באנטבה הייתם הצוות הבוגר. למה הייתם בחילוץ?
"בחילוץ השתתפו כל הצוותים הזמינים באותו הלילה של היחידה, אנחנו אחד מהצוותים. זו לא הייתה פעולה מתוכננת לכן היחידה הקפיצה את כל הכוחות הזמינים. יצאנו להשתתף במעלות כשהיינו רק שמונה חודשים בצבא אז אחרי שנה וחצי ראינו עצמנו ותיקים למרות שהיו צוותים יותר ותיקים מאיתנו".
כספית: אנטבה לא הצלחה גדולה.
"רוב פיגועי המיקוח שהשתתפתי בהם מבחינת מחיר בחיי אדם אכן לא היו הצלחה, כי שילמנו בחיים של הרבה מאוד בני ערובה למעט באנטבה, אבל הקרב היה לא רק להציל את בני הערובה אלא להילחם על ערך שלא נכנעים לטרור כדי להקטין את כמות הפיגועים".
כספית: היו זמנים שלא נכנענו לטרור. מחבלים השתלטו על מלון בתל אביב. מגל: איך נפגע?
"אנחנו פרצו למלון לפנות בוקר, עדיין בחושך, הייתה לנו הזכות לפרוץ בפתח הראשי מי שהוביל אותנו היה נחמיה תמרי ז"ל. המטרה הייתה לעלות לחדר של החטופים, תוך כדי הפריצה המחבלים גילו על ההתגנבות, הפעילו מטען, פגעו בחלק גדול של החטופים. נכנסנו למלון ובתוך האבק והחושך ומערכת החשמל שקרסה, התפתח קרב ואחד מהמחבלים, אנחנו יודעים את זה בדיעבד, הפתיע את החוליה שלנו, ירה בחושך, הרג את איתמר, פצע אותי, התפתח קרב ובהמשך הוא זה שפגע בעוזי יאירי".
מגל: הוא היה מפקד היחידה?
"לא, מפקד היחידה היה גיורא זורר, יאירי סיים את תפקידו כמחט עשה תפקיד מטה במטה הכללי. באותו לילה חלק מהכדורים של המחבלים פגעו בבניין המטה הכללי, קצינים מהמטה הגיעו ועוזי בתור מפקד יחידה לשעבר הצטרף לזנב אחד הוכחות, אבל כשהקרב הסתבך עם המחבל שסיפרתי עליו, הוא ניסה לפתור את הבעיה, התגנב, הציץ מפתח לא נכון לצערי ואותו מחבל פגע גם בעוזי".
מגל: איתמר היה מכפר יחזקאל, החבר הכי טוב שלך.
"נכון, איתמר, מושבניק, הבן של הדסה ואריה מההתיישבות העובדת. בפעם הראשונה שפגשתי בו זה היה במבדקים. בחור שקט, בכלל אלא הרגשנו בו אבל כשהתגייסנו ביחד הוא לאט שבה גם את העין שלי וגם את הלב. התחברנו, חלקנו אותו חדר, אפילו בקרב היינו באותה חוליה. הוא היה הרוח החיה של הצוות".
כספית: 45 שנים אחר כך, מה היה היום אם היו לו נכדים, איך היה נראה או שזו דמות שנשארה אי שם בת 20?
"הוא נשאר צעיר אבל הוא היה הרבה יותר מאשר בחור צעיר, כי אצלנו בצוות הוא היה רוח חיה, בחור תוסס, המילה מוות בכלל לא מתחברת אליו. בחור שמדבר 'דוגרי', לא דופק חשבון לאף אחד. היה קשה להתווכח איתו כי קודם היה עושה ואחר כך מדבר. בטירונות כמו שידוע, שעות שינה זה מצרך קשה ונדיר וזה לפני התקנות המחמירות של צה"ל. במקרה הטוב היינו מקבלים ארבע שעות, בשמונה בבוקר היה מסדר נשק ומי שהשק שלו לא היה מצוחצח אוכל אותה בשעות בלילה, היה מקבל פחות שעות. אנחנו התעסקנו עם הנשק האישי אבל איתמר דבר ראשון בבוקר היה עם הנשק הצוותי, גם אם זה על חשבון הנשק האישי שלו. זה דמות ואישיות שמלווה אותנו לכל אורך הדרך וגם היום בלי קשר לגיל שלו. אני שומר תמונה מהשירות הצבאי של הקמת מאהל בשטח ובמרכז התמונה רואים את איתמר עם פטיש תוקע יתדות של האוהל ויש עוד עשרה אנשים מסביב ורואים שהם הולכים ימינה ושמאלה אבל לא עושים כלום".
מגל: מבצע יונתן - עדויות בגוף ראשון, הספר שלך, ספר מדהים. שמת תמונה של איתמר.
"נכון, הוא היה בריון, בחור חזק מאוד, ובתמונה הזאת הוא הדגים גם את משובת הנעורים שלו עם מרגמה".
מגל: אחותו נורית הייתה מורה שלי לגיאוגרפיה בתיכון, מאוד אהבתי אותה. אנשי ארץ ישראל אנשי ההתיישבות העובדת. כספית: יש לך תחושה שאלה המצוינים האלה שעשו רק בשביל אחרים, אלה מתים בסוף.
"זה נכון ואני לא יודע להסביר למה. יש לי עוד כמה חברים מהטובים שבטובים שכבר אינם, אבל אולי זה לא מקרי. אלה שמתנדבים תמיד ראשונים לוקחים סיכון באחריות, והם גם משלמים את המחיר".
כספית: תעלה לבית עלמין?
"אנחנו 45 שנה גם ביום השנה וגם ביום הזיכרון עם המשפחה, ובשבת האחרונה אני ואשתי היינו בבית הקברות".
מגל: יישר כוח. ההורים שלו חיים?
"לצערנו הם נפטרו ואני מניח שהסבל לא הקל עליהם, הם הלכו לעולמם".