בין נטישה להישרדות: בתום צעדה של שבוע מתל אביב לירושלים יגיעו העובדים הסוציאליים היום (חמישי) להפגנה מול משרד האוצר בבירה בשיאו של מאבק ל"הנשמת" שירותי הרווחה, הסובלים עוד מלפני משבר הקורונה מתת תקצוב, מאות תקנים לא מאויישים בשל תנאי העסקה ירודים בגובה השכר ובמשרות חלקיות, ובשל העומסים האדירים של מאות תיקים בטיפולה של כל עובדת סוציאלית שרק הלך והחמיר בעקבות המשבר הכלכלי.
איגוד העובדים הסוציאליים זוכה במאבקו לגיבוי מוחלט מצד שר הרווחה, איציק שמולי (העבודה) שאף הצטרף לצעדת המחאה. על פי נתוני משרד העבודה והרווחה שפורסמו אמש, בעקבות משבר הקורונה נרשם זינוק חד במספר הפונים ללשכות הרווחה. בהשוואה ליוני 2019 חלה עלייה של 61% בפתיחת התיקים החדשים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות כאשר ב-63 יישובים מטפל כל עובד סוציאלי ביותר מ-300 תיקים, 1,500 נפשות בממוצע לכל עו"ס, כשגם יישובים חזקים סוציו-אקונומית נכנסו בעקבות המשבר לרשימה הזאת, בהם זכרון יעקב ועומר.
העובדות שבחזית
לעת עתה מתקיימת המחאה ללא כל שיח משמעותי עם משרד האוצר או משרד רה"מ, ואם לא תרשם התקדמות כלשהי בשבוע הקרוב יושבתו בעוד שבוע כלל שירותי הרווחה בישראל בגיבוי ההסתדרות הכללית. רתם בן דב, עו"סית בעלת תואר שני, מזה 20 שנה מטפלת בילדים בסיכון במגוון רחב של תפקידים, מרוויחה 7,400 שקלים בחודש: "משבר הקורונה יצר סיר לחץ מטורף אצל משפחות בסיכון, בהיבט כלכלי, אלימות והתמכרויות. אם לפני הקורונה לא הגענו למשפחות בזמן, אז עכשיו פי כמה וכמה יותר- והרע עוד לפנינו. אין לנו כח אדם כדי להגיע אליהם. אצלנו במחלקה יש נטישה גדולה מאוד של עובדות סוציאליות. גם אני הודעתי למנהלת שלי שבספטמבר אסיים את התפקיד שלי. אני לא רואה את עצמי ממשיכה בשירות הציבורי בתנאים האלה. אני אוהבת מאד לעשות דברים משמעותיים עבור אנשים, אבל המחיר האישי כל כך גבוה".
מור נהרי, מטפלת בנערות וצעירות בסיכון גבוה, מנהלת שמונה עובדות תחתיה ומרוויחה 9,500 שקלים בחוש: "משבר הקורונה החריף את האלימות בבית, התפרצויות אלימות, האובדנות והפגיעות העצמיות עלו במאות אחוזים, הפגיעות המיניות בתוך הבית ומחוצה לה עלו דרמטית. למטופלות שלי היה מקרר ריק. ממש רואים רעב. זה לא היה בעוצמות כאלה לפני הקורונה".
"לקח לי הרבה מאוד זמן, למעלה משנה, לגייס עובדות לצוות שלי ובסוף החודש כולנו מלקקות את הפצעים מול התלוש שכר", סיפרה עוד. "אני משלמת מחירים קשים מאוד על העבודה שלי ולא יכולה לדמיין את עצמי עושה את העבודה הזו כשיהיו לי ילדים".
מירב לוטן, עובדת סוציאלית עם ותק של כ-20 שנה, רכזת שיקום האסיר ביחידה להתמכרויות ושיקום האסיר, מרוויחה 8,000 שקלים בחודש, הוסיפה: "משבר הקורונה הוביל לעומסים כבדים והתגייסנו לבצע משימות נוספות כמו חלוקת מזון, סיוע לקשישים ונזקקים. הדחק והבידוד העלו לחצים וקשיים בקרב האסירים לשעבר שאני מלווה אותם. הייתי זמינה הרבה יותר עבורם, דאגתי הרבה יותר, ניהלתי איתם קשר הרבה יותר אינטנסיבי. העבודה שלנו שואבת אנרגיה בלתי סופית, לא ייתכן שמטפלת תחזיק בעומס כל כך כבד ומורכב, ובסוף את מתפרנסת בשכר מבזה ונמוך".
מאז פרוץ מגיפת הקורונה והמשבר החברתי שגררה, גדל מספר הדיווחים על אלימות במשפחה בכ-500%, לצד עלייה דרמטית בשיעורי האבטלה של פי 4.5 מהמצב לפני המשבר. המצב ייצר בתופעות נלוות של חרדה, דיכאון, ושימוש גובר בחומרים ממכרים על פי עדויות של עובדי ועובדות הרווחה. בה בעת רק 24 אלף עובדים סוציאלים, 89% מהם נשים, מועסקים בשירות הציבורי כשלמעלה ממחציתן במשרות חלקיות ובשכר ממוצע של 5,200 שקלים חודשיים לעו"ס, כשהיקף העבודה בפועל הוא של למעלה ממשרה מלאה. זאת כאשר הרשויות המקומיות לא מצליחות לאייש כאלף תקנים ושלושה מכל ארבעה עו"סים מקבלים השלמה לשכר מינימום.