אורי נחמן, פעילה מרכזית בקרב המפגינים בבלפור, שוחחה הבוקר (שני) עם בן כספית וינון מגל בתוכניתם ב-103FM וסיפרה מדוע לדעתה ההפגנות חייבות להימשך גם בזמן הסגר. לדבריה: "אני בחרדה ממשית לצביונה של המדינה, המדינה שלנו משנה את פניה. עם ישראל נמצא במצב של חוסר אונים, בלבול וכאוס, צונאמי". כאשר נשאלה על ארוחת החג בבלפור בה השתתפה ביום שישי האחרון אמרה: "יש פה איזה סוג של לחץ תקשורתי ופוליטי וכל מיני לחצים דומים שכל הזמן מנסים לטרפד לנו את המחאה".
ינון: את השתתפת בחגיגה בסעודת החג. שבאיזה יום היא הייתה? שישי?
אורי: קודם כל אתקן אותך, אתה לא תקרא לזה חגיגה, תקרא לזה מחאה כי זאת מחאה. אם אתה מנסה ליצור פה איזה פרובוקציה או שינויים לשיטתך.
ינון: אני מנסה ליצור פרובוקציה? הארוחה הזאת לא הייתה פרובוקציה?
אורי: לא, זאת מחאה כי אנחנו נמצאים שם שלושה חודשים בלי שום קשר לקורונה ולראש השנה, אנחנו עומדים שם ואנו חוששים לציביונה של המדינה, היא עוברת הפיכה שלטונית וזה יותר מטריד אותי מהקורונה.
ינון: כן אבל מה שונה הסעודה שלכם, החגיגה הזאת על השולחן, מסעודה בחתונה של ויזניץ' או של מוסטפה בגליל? מה ההבדל? זו מחאה וגם הם עושים מחאה.
אורי: נכון, המחאה קיימת כבר מעל שלושה חודשים ,ואנו נמצאים עכשיו בימים של חג, אז כדי להדגיש את האווירה של החג ובין היתר לגרום לכלל הציבור לאווירה של מורל, להרים את המורל שכולנו מדוכדכים, אז אנחנו אומרים שאנו לא מפסיקים ושום דבר לא ישבור אותנו, אז נשב יחד לארוחה.
בן: תשמעי, אני הרי בעד המחאה, ואני אומר לך וגם אמרתי לך בפרטי, אני חושב שאתם גורמים נזק כבד לרעיון כולו, אני רק אומר את דעתי, אתם קצת מרוכזים בתוך עצמכם, אתם בגיבוש היסטרי כבר הרבה מאוד זמן, יש אנשים שעושים את זה כבר כמה שנים, ואגב בהקרבה אישית עצומה, אין לי ספק שזה רגשות של פטריוטיות וכולי, ועדיין אתם לא רואים מה קורה מסביב בתמונה הרחבה, בתמונה הרחבה מסביב אין שום סיכוי לפתוח, להרחיב את הפס הרחב של המחאה ולהביא גם אנשים לא מהסוג של אלה שנמצאים שם נגיד את זה בעדינות, כי אנשים אומרים רגע מה? הם רואים אתכם יושבים אחד על השני בלי מסכות אפילו חוגגים כאילו אין מחר וזה פשוט משדר דבר נורא, זה משדר אנטגוניזם ופריבילגיות שאני לא מסכים עם ינון באופן כללי בקטע של פריבילגיים כי אני יודע שהמשטרה מתירה את הדבר הזה, אתם מנצלים את הקטע הזה ופשוט תוקעים גול עצמי. זו דעתי הצנועה.
אורי: אני קודם כל מכבדת את דעתך, ואני מסבירה מאיפה הדברים הלאה באים כי יש פה איזה סוג של לחץ תקשורתי ופוליטי וכל מיני לחצים דומים שכל הזמן מנסים לטרפד לנו את המחאה. חברים, ההפגנות היא הזכות הדמוקרטית של האזרחים, אין פה שום עניין של פרובוקציה. עיקר המסר של המחאה, אנחנו כאזרחי מדינת ישראל לאחר שכל שומרי הסף כיום פשוט מילאו את הפה שלהם במים.
ינון: ורק אתם דמוקרטיים, אני לא דמוקרט, השרים לא דמוקרטיים, רק אתם שומרים על הדמוקרטיה, במצב של קורונה ומגפה אתם שומרים על הדמוקרטיה. בן: ינון מה זה קשור? זה לא סותר.
אורי: אל תתפרץ לדבריי, תן לי לחדד את דבריי.
בן: יחסית למי שמפגינה כבר כמה שנים את מנומסת מדי. מה זה אל תתפרץ? כאן מדי פעם אנחנו קוטעים בשאלות והכל בסדר. ינון: לא אני דווקא בדרך כלל מאוד מנומס.
אורי: אפילו לא התחלתי משפט. אני לא מתעמתת איתך.
ינון: לא זה לא מתאים לי, בדרך כלל אני הרבה יותר מנומס, תמשיכי
אורי: לא, תקשיבו, מה שאני מנסה לומר בעיקר דבריי, אני לא אוהבת את המונחים שאתה כל הזמן משתמש בהם, אתם ואנחנו. אין אתם ואנחנו, אנחנו הקומץ הזה שעומד שם ברובו, אנחנו באים לייצג את כלל הציבור. המונחים האלה של ימין ושמאל ואתם והם זה דבר נורא.
ינון: את בעצמך אומרת אנחנו, את אומרת אין אתם ואנחנו ואז אומרת אנחנו
אורי: אני ואתה, אתה פשוט כל הזמן מפרש את דבריי כאילו אנחנו פה שבטים.
ינון: בואי ניגע בנקודה. אני מדבר על חוסר האחריות שלכם להפגין בוז בחוסר כבוד וחוסר משילות כי אומרים שצריך לשמור על סגר ואתם עושים ארוחה?
אורי: למה חוסר כבוד? לקרוא לרה"מ להתפטר זה חוסר כבוד? אני שואלת אותך, כשאני עומדת מול בית רה"מ זה נקרא חוסר כבוד בזה שאני קוראת לו להתפטר? מה חוסר כבוד בזה? מה לא בסדר?
ינון: עשו לכם קפסולות, עמדתם אתמול בקפסולות?
אורי: אתה רוצה לדבר על כבוד? בוא נדבר על כבוד. יותר ממיליון אנשים יושבים בבתים שלהם, אין להם פתרונות, אלטרנטיבה כלכלית.
ינון: לך יש?
אורי: רגע. הם יושבים בכנסת, נותנים להם להעלות, מעלים להם את השכר לעצמם. זה כבוד?
ינון: מי מעלה שכר לעצמו? למה פייק ניוז? בן: השכר שלהם התעדכן. ינון: נו בסדר, עכשיו אנחנו מדברים על השכר? בגלל זה אכלת בצהריים עם עוד עשרות אנשים כשיש סגר? בן: גם בגלל זה היא מוחה.
אורי: מה זאת אומרת, אתה לא רוצה שאני אוכל? אתה לא אכלת בחג? זה מה שמפריע לך, שאכלתי בחג?
ינון: אכלתי עם המשפחה המצומצמת שלי
אורי: יופי, אז אני עמדתי להפגין כדי שתהיה לך דמוקרטיה במדינה.
ינון: אני לא צריך אותך בשביל להיזכר שיש דמוקרטיה. את לא צריכה להזכיר לי שיש דמוקרטיה. בן: רגע שנייה, זה מתפזר, ינון שנתיים מנסה לשכנע אותי שאסור להפגין כי יש דמוקרטיה. זה לא רלוונטי, לא זה הוויכוח ובחיים לא תשתוו. הויכוח יותר הוא בינך לביני, זה שינון נגד המחאה אנחנו יודעים, זה שת"א מוחה אנחנו יודעים. אני אומר לך שהמצב כל כך גרוע, אנחנו הרי יודעים שזה הרי תוצאה של הניהול של הוד מעלתו. ינון: בן, זה לא מדויק. אני גם נגד חגיגות בויזניץ' ונגד חתונות אצל הערבים ומסיבות במגדלי יו למעלה ונגד ההפגנות בבלפור, ותפסיקו להרגיש שאתם איזה קדושים! אתם לא קדושים ולא פריבילגיים!
אורי: אתה צריך לבוא וללכת למחאות, אתה אוהב לצעוק, לא לראיין. אני אומרת לך ידידי, כשאתה אומר את הדברים, אתה אומר אותם ממקום לא של איש תקשורת אלא מתוך עמדות פוליטיות וזה ברור ונחרץ לכל מי ששומע אותך.
ינון: את רומזת שאני שופר?
אורי: ככה זה נשמע
בן: גם זה כבר לא חדש. אורי תעצרי שנייה, אני כן רוצה לשאול את השאלה היותר חשובה לטעמי כי הוויכוח בינך לבין ינון הוא לא הוויכוח של הבוקר. אתם שני הפכים שונים. ינון: תריב איתה אתה בן, אני הולך להכין לי קפה. בן: לא אתה לא מכין לך קפה.
אורי: אני בחרדה ממשית לצביונה של המדינה, המדינה שלנו משנה את פניה.
בן: תעצרי רגע. אני יודע שאת במקור מהליכוד כמוני, קודם כל ינון אני מעדכן אותך, שכר הח"כים היום הוא 45,274. ינון: טוב מאוד. בן: העלאה צפויה בינואר 2021 - 6,519. ינון: אז שיקפיאו את זה. בן: בינתיים לא מקפיאים את זה. ינון: אבל שר האוצר אמר שהוא רוצה להוריד במגזר הציבורי והוא אמר שכולל שכר הבכירים, זה לא אישיו בכלל. בן: וכל פעם הוא לא עושה את זה, ויש לי חשדות אני חושב שאני יודע למה, רמז: תבדוק מה קרה בוועדת הכספים לפני חודשיים. אבל, בכל זאת השאלה שלי אלייך, מה הטעות שלך אורי? את חושבת שאתם מייצגים את העם. אתם אותו קומץ שיושב שם כל הזמן הזה, עכשיו ההפגנה של בלפור הפכה ל-15 אלף, משהו ישתנה רק אם יבואו חצי מיליון, ואני אומר לך- המצב כל כך גרוע וקורס ומתמוטט בגלל הניהול של המדינה הזאת של הוד מעלתו, ומי שמונע אני מגיע עכשיו למשפט החשוב, מי שמונע שעוד ציבורים לא מהמקום שלכם יצטרפו זה אתם בהתנהגות הפריבילגית הזו שאתם לא מוכנים להבין שלפעמים צריך להגיד 'רבותיי, עם ישראל בבתים, אנחנו עכשיו נקפיא את זה לשלושה שבועות, לא יקרה שום אסון, ולא נתקע אצבע בעין למרות שזה חוקי, בניגוד למה שינון אומר ההפגנות הן חוקיות, המחוקק מאפשר לכם להפגין למרות הסגר אבל חבל.
אורי: בן, אז אני רוצה לענות לך ובאמת אל תקטעו אותי, תרשו לי לסיים משפט. אני רוצה לומר לכם, מדינת ישראל נמצאת היום באיזשהו משבר שטרם ידעה אותו, לעם ישראל יש דפוסי תרבות והתנהגות שתמיד התנהגנו וחשבנו להאמין למנהיגים שלנו. כיום עם ישראל נמצא במצב של חוסר אונים, בלבול וכאוס, צונאמי. לצד זה יש את עניין פרשת הקורונה. אנחנו מרגישים בשונה מכל המדינות האחרות, ששם גם מתנהלים מול הקורונה, אבל הממשלה שלהם דאגה לתת להם איזה פיתרון, אלטרנטיבה זמנית כלכלית. פה לא רק שהיא לא נותנת אלטרנטיבה אלא פשוט מתבודדת ונותנת תשורות לעצמה, נותנת לעצמה חסינות כלכלית. יש להם את התנאים שלהם.
בן: כל מה שאת אומרת לא סותר, אין לי ויכוח, אתם מייצרים עכשיו כשנכנסים לסגר אפשר להגיד רגע פוס, הכל יכול להימשך כרגיל, על הגשרים והצמתים גם, אגב יש לזה אפקט הרבה יותר גדול, אפשר לפזר את הדבר הזה לשלושה שבועות, להתארגן, לאסוף כוחות ולייצר תחושת שיתוף יחד עם ההמונים בחוץ שאתם מונעים מהם להגיע. ככה פשוט.
אורי: בן, במשך השלושה חודשים האלה מה שנוצר מכל זה, הצלחנו להביא תודעה ופלטפורמה לקריאה ולזעקתו של הציבור. היום אני מרגישה, וזה מתחת לפני השטח, אנחנו הולכים להתגייס ולהכין פה פשוט פעולה חוקית של מרי אזרחי כי רק ככה יהיה פה משהו שיצמצם את כל הממסד הזה.
ינון: נו באמת.
אורי: כן ינון, תתחיל להפנים, אנחנו בסכנה ממשית להמשך צביונה של המדינה. נשיא המדינה שותק, מבקר המדינה שותק, אין לנו מדינה, המדינה נגמרה.
ינון: אבל אתם לא סוחפים, זה מה שבן מנסה להסביר לך.
אורי: אתם כל הזמן מדברים על קורונה, אבל המדינה נגמרת לנגד עינינו וכל הזמן הוויכוחים הם בינינו בין ימין לשמאל ואתם לא רואים שאין לנו ציביון למדינה.
בן: אבל מרי אזרחי ייקח אותך לגיהנום, לא לשום שינוי, תאבדי גם את המעט שיש.
אורי: שייקח אותי לגיהנום, שייקח אותי לאן שייקח אותי אבל לפחות.
ינון: העיקר שביבי ילך, שנלך לגיהנום אבל העיקר בלי ביבי. בן: לצערי הוא מחכה לנו בגיהנום.
אורי: אבל ביבי זו לא מדינה, אני אתה וכל אחד מאיתנו זו המדינה ואנחנו צריכים להשאיר פה מדינה לילדים שלנו.
בן: ינון, יש לי הרגשה שהם לא יבינו. מרי אזרחי לא ישאיר מדינה לשום ילדים. ינון: אתם לא סוחפים, זה מה שבן מנסה להסביר. כל הטרלולים האלה זה לא משכנע אף אחד,
אורי: אז נשב בבית ונחכה להחלטות ההזויות שלהם.
בן: לא זה מה שהצעתי לך. ינון: בן אתה נשמע ממש שפוי ככה שתדע. בן: נכון? זה כמו ביבי שתמיד רוצה שיהיה מישהו מימינו וככה הוא ימורכז. אורי, אני הבנתי שלא תביני, בסדר, אולי אני טועה.
אורי: אתם באים לשכנע אותי?
בן: בכל מקום שבו הלכו למרי אזרחי ולכאוס זה נגמר רע, הציבור חכם והוא מבין את זה. הציבור לא רוצה מרי אזרחי אלא לשמור על מה שנבנה פה, הוא לא רוצה לרסק את הכל.
אורי: מה נשאר ממה שהיה?
בן: נשאר מספיק, ואפשר למחות ולהפגין פשוט בלי אטגוניזם
אורי: איפה נשיא המדינה?
בן: מה הקשר עכשיו לנשיא המדינה?
אורי: אמרו 11 שופטים בקול אחד וכל מה שמעניין אותם לכאורה זה חוקים, אבל כל העניין של ערכים הוא חסר משמעות. שלא נדבר על כמה מחדלים היו לפני הקורונה, שחכו אותם, לא מדברים.
בן: וצריך לקבל את פסיקתם, לא שכחו כלום.
אורי: היום זה הפך להיות טרנד לדבר רק על קורונה. הדיקטטורה פה חוגגת ולא מדברים על זה.
ינון: אני לא ראיתי דיקטטורה שכל כך הרבה מדברים נגד השלטון, אבל מה אני מבין. בסדר.
בראיון ב-104.5fm סיפרה לליאת רון: "בואי אני אספר לך דבר שיעורר את תשובת לבך. אני אתמול עוכבתי לתחנה, לקחו אותי לאוטובוס העצורים, והיה שם עוד בחור שגם אותו שמו באוטובוס העצורים. כשהגענו לתחנה ישבנו וחיכינו, ואז אני רואה אותו עם שרשראות ואזיקונים ברגליים ובידיים, ושואלת אותו בתמימותי אם הוא מחבל או רוצח, והוא עונה בציניות: 'את לא יודעת? אני מחבל'. שאלתי אותו למה עצרו אותו, והוא אמר לי: 'באתי עם השיירה, טענו שנסעתי מהר וישר עטו עליי ושמו עליי אזיקים".
זה שמואשם בדריסה?
"כן. ואז אני נכנסת ההבוקר, רואה את התמונות, שומעת את התרחיש ואומרת: 'אלוהים, מה קורה לנו כאן?'".
הבחור שנחשד בדריסה הוא מפגין?
"כן הוא אמר שהוא בא להפגנות. זה היה נראה כמו תרחיש מבוים".
המשטרה סתם קפצה עליו?
"אמר שהמשטרה טוענת שנסע במהירות שמסכנת. אם לכאורה הוא אדם מסוכן או חשד לפיגוע? איך ייתכן שישב ככל העצורים, זה היה נראה לי ממש תמוהה. כל ההשתלשלות היא פוליטית".