יו"ר פורום הגנים הפרטיים קרן אוחנה שוחחה היום (ראשון) עם ענת דוידוב בתוכניתה "איפה הכסף" ב-103FM על פתיחת הגנים הבוקר, לאחר יותר מחודש בו היו סגורים: "אני עוד עמוסת הוצאות, אין לי מושג איך אני מסיימת את החודש. יש לנו כעס גדול על המדינה שלא עומדת בהתחייבויות שלה".
איך היה היום?
"תלוי את מי שואלים".
אותך אני שואלת.
"תראי, זה היה יום חג. אין ספק שלראות את ההורים והילדים, ואת השמחה בתוך סדר היום שלנו זה נפלא. אמרתי כמה פעמים היום לצוות שלי בגן שככה נשמעים החיים. מה ששמענו היום היו קולות של חיים ולא אווירת נכאים, אבל מצד שני יש לזה כל מיני השלכות. לצערי, לא כל הילדים חזרו עדיין לגן. אנחנו עובדים בצוות מלא, ואני עמוסת הוצאות כאשר החלק היחסים של ההורים בתשלום עד סוף החודש הוא מאוד מאוד קטן, ואין לי מושג איך אסיים את החודש. מחלת הקורונה היא לא רק מגיפה בריאותית היא באיזשהו מקום גם רגשית ונפשית, והיא יושבת עלינו לא טוב. יש לנו כעס גדול על המדינה שאינה עומדת בהתחייבויות שלה".
מה זאת אומרת? תני לי דוגמה.
"אם את זוכרת דיברנו בסבב א' על מתווה סקטוריאלי של פיצוי שעבד מאוד יפה והוקצה לו תפקיד גדול, אבל השתמשנו רק בחלקו. בסבב ב' כבר בנינו מתווה מול משרד המשפטים והוא היה דיפרנציאלי, והייתה לו חלוקה לזמנים. זאת אומרת, שמעל ל־30 יום המדינה אמורה להיכנס בנעלי הפיצוי ואנחנו לא אמורים לפנות להורים להשלים את הפער שנוצר בין הימים שלא עבדנו לבין הימים שחזרנו. מה שהמדינה בעצם אומרת זה שאנחנו נתמכים כשאר העסקים הקטנים והבינוניים ושאנחנו אמורים להסתדר. את יודעת, אמור זו מילה יפה, אבל כשאנחנו מסתכלים על חינוך שהוא שירות חיוני, ומסתכלים על זה שאנחנו פעלנו בקבוצות קטנות בשביל לאפשר לרופאים, לאחיות ולשוטרים להמשיך לעבוד בחוסר כדאיות משווע רק כדי לתמוך בסקטור החיוני, אני חושבת שהמדינה חייבת לעמוד בהתחייבויות שלה, ולעזור לגנים הפרטיים. בכל יום אנחנו שומעים על עוד גן ועוד גן שנסגר, אנחנו שומעים לאחרונה על שוק שחור שנפרץ".
שוק שחור?
"כן. משפחתונים בתוך בתים של מטפלות שמוכנות לתת גרנטי להורים שגם אם יהיה סבב ג' הן ימשיכו לקבל בתוך הבתים ובמחשכים. מעבר לזה, גם תלמידות תיכון שאין להן בית ספר משגיחות על ילדים ימים שלמים, כל אחת הפכה להיות מטפלת".
וככה זה עובד?
"מה זה עובד...הרי מה היה הסגר הזה בעצם? זו הייתה בדיחה. כל המשק עובד, והילדים נמצאים איפשהו".
אבל מלא הורים ישבו בבית.
"תראי, אפשר להגיד מלא, אבל אי אפשר להגיד הרוב, ובינינו? גם אי אפשר להגיד חצי. אם את ראית את רשימת מקומות העבודה הפתוחים היית מבינה שהמשק עובד".
יש הרי מתווה, ואנחנו יודעים שהוא לא מושלם. מה היית עושה אחרת? איפה את רואה את הנקודות שצריך להשלים?
"תראי, המתווה חייב לעשות מלמטה למעלה. מהשטח למשרד הבריאות, ולא בהנחתה ממשרד הבריאות כי הוא תלוש. יש דברים ישימים ופרקטים, ויש כאלה שלא. כמו למשל, ועכשיו אני מדברת על ילדים בגילאי לידה עד שלוש, שמחייבים אותנו לשים מגן שקוף ומסיכה, והשילוב בין השניים פחות מתאים ויוצר ריחוק בחושים, ואותנו הופך לכוורנים שמוציאים דבש מהכוורת. אנחנו מנסים לשמור על יצירתיות, גם בנוגע לצוותים המחליפים שלנו, שכן חלק מהמטפלות הן בסיכון ולא יכולות לחזור לעבודה. בנוסף, אנחנו דואגות לסניטציה בתוך הגן באופן שוטף. לדעתי, באמת צריכים לשבת איתנו, ולא לתת הצהרת ראש ממשלה ביום חמישי שאומר שבראשון פותחים. זמני הערכות צריכים להילקח בחשבון, וגם התקצוב צריך להילקח בחשבון".