כ־69% מהציבור נותנים לממשלה ציון נכשל בטיפולה בחמשת המ"מים של חובות הממשלה כלפי אזרחיה, שהגדיר בזמנו מייסד התנועה הרוויזיוניסטית ומנהיגה זאב ז'בוטינסקי: מזון, מעון, מורה, מרפא ומלבוש. כך עולה מסקר שנערך עבור המרכז לקידום ההגינות בישראל באמצעות מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה, בראשותם של פרופ' אבי דגני וד"ר רינה דגני.

בסעיף המזון, 71% מהנשאלים נתנו לממשלה ציון נכשל בתשובה לשאלה האם היא דואגת שלא יהיו אנשים רעבים במדינת ישראל. בתשובה לשאלה האם הממשלה דואגת לפרנסה ולקיום בכבוד של כל אזרחיה, 74% נתנו לה את הציון נכשל.

בסעיף המעון, נשאלה השאלה לגבי דאגת הממשלה למחירי דירות ולגובה שכר דירה באופן שיאפשר דיור בר־השגה לכל אחד. 84% מהנשאלים נתנו לה את הציון נכשל.

זאת ועוד: בסעיף מורה, נשאלו המשתתפים בסקר לגבי דאגת הממשלה לרמה נאותה של חינוך זמין, שוויוני ואיכותי לכל אזרחיה. 63% מהם נתנו לה את הציון נכשל. בסעיף מרפא, נשאלו המשתתפים בסקר לגבי דאגת הממשלה לשירותי בריאות ולתרופות באופן זמין, שוויוני ואיכותי לכל אזרח. 54% נתנו לה את הציון נכשל. בסעיף מלבוש, השאלה הייתה האם הממשלה עוטפת את האזרחים בדאגה לביטחונם ולרווחתם. 68% נתנו ציון נכשל. מהשקלול של כלל הסעיפים עלה ש־69% נתנו ציון נכשל לממשלה בסוגיות מילוי חובותיה לספק לאזרח את צרכיו הבסיסיים באופן המעורר בו אמון כלפיה.

מהמרכז לקידום ההגינות בישראל נמסר כי חובת ההגינות חלה בראש ובראשונה על הממשלה ביחסיה עם האזרח ובדאגה לצרכיו הבסיסיים. "בכך היא גם מקרינה לציבור דוגמה אישית לגבי ערכו ומקומו של ערך ההגינות - כבוד, יושר והתחשבות - בהתנהלות במרחב הציבורי", נמסר עוד. "חובה זו חלה גם בימי משבר לאומי, כי היא בונה את האמון של האזרח בשלטון, אמון שהוא תנאי להכרה בסמכות המוסרית של אותו שלטון להנהיג אותו להתמודדות עם המשבר. בלי אמון כזה קשה לנצח במשברים כמו משבר הקורונה שבו אנו מצויים כיום". 

בלי הגינות אין מנהיגות \ עו"ד אהוד פלג

בימים האחרונים שומעים יותר ויותר על מקרים של אי-קיום הנחיות הקורונה מצד מגזרים עסקיים, דתיים ואף אזרחים מהשורה. מגמה זו הינה מסוכנת, הן לתחושת הסולידריות בחברה הישראלית והן לשלטון החוק המהווה חיץ בינינו לאנרכיה. מדוע ציבור רחב נוהג בדרך זו, לעתים אף בצורה מתריסה ומכוונת, למרות שבמזרח התיכון אין צורך להביט רחוק כדי לראות מה קורה כשהסדר הציבורי מתחלף בתוהו ובוהו.

שני סקרים של המרכז לקידום ההגינות בישראל שבוצעו לאחרונה, יכולים אולי לשפוך אור על הסיבה. מסקר אחד עולה כי הציבור מאמין ברובו כי תהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בנושא הקורונה, מערבים אינטרסים פוליטיים ואישיים וכי ההנחיות לא מתקבלות משיקולים מקצועיים בלבד.

93% מהנשאלים הסבורים שההנחיות מתקבלות רק משיקולים מקצועיים, אמרו שהם מקיימים את כל ההנחיות. לעומת 64% בלבד מהנשאלים הסבורים שההחלטות מתקבלות רק משיקולים פוליטיים או אישיים. בסקר השני, כ-70% מהציבור סבור שהממשלה לא עומדת בחובתה להעניק שירותים בסיסיים ושוויוניים לתושבי המדינה, כמו בנושאי בריאות, רווחה ודיור.

האם מנהיג שלוקה בהתייחסות לא מכבדת, בהתנהלות שאיננה מקרינה יושרה ובחוסר התחשבות בציבור שאותו הוא מוביל, אינו מאבד את הסמכות המוסרית להנהגתו? 

האלוף (במיל') יורם יאיר, בהרצאה שנהג לתת על מנהיגות,היה מציג לקהל את השאלה הבאה: מה גורם לאנשים לקום מאחורי מחסה לפקודת מפקדם ולהסתער מול אש אויב? בהשוואה לסכנת המוות המיידית, ברור כי כוח הפקודה והמשמעת הצבאית אין בהם די כדי לשכנע.המונח שבו היה יאיר מסביר את סוד המנהיגות נקרא הזדהות; החיילים מזדהים עם מפקדם ומוכנים ללכת אחריו גם באש ובמים. מה יוצר את אותה ההזדהות? האלוף יאיר הצביע על שלושה ערכים שאותם הוא כינה: המשותף, הדומה והדדי.

המשותף משמעו המטרה המשותפת. המפקד משדר לחייליו שהוא מוביל אותם לא אל מטרותיו הפרטיות אלא אל המטרה המשותפת גם לו וגם להם. למעשה בלכתם אחריו הם צועדים להגשמת מטרתם שלהם.כך לדוגמה, המפקדהשולח חייל לערוך קניות עבור אשתו הוא הדוגמה ההפוכה והפסולה לערך זה.ההיקש שניתן אולי לבצע מכך היום למשבר הקורונה, הוא כי מי שמערב שיקולים פוליטיים ואישיים בתהליכי קבלת החלטות, ייקשה עליו לשכנע שהנחיותיו עדיין מכוונות למטרה המשותפת של הציבור.

הדומה זוהי הדוגמה האישית, "ממני תראו וכן תעשו". המפקד אינו דורש מחייליו שום דבר שהוא לא מבצע בעצמו. בהשלכה מערך זה למשבר הקורונה, הרי שאם המנהיג מטיל על הציבור לעטות מסכות ולשמור על הנחיות הסגר, לא תמצאו אותו במרחק של עשרות קילומטרים מביתו או מארח ומתארח באירוע שנאסר לקיימו.

בהשוואה לימים אלה, האם כך מרגישים לדוגמה בעלי העסקים הקטנים אל מול הנחיות הממשלה?

בחזרה לאלוף יאיר. הוא נהג לסכם את הרצאתו במסקנה כי מפקד המקיים את שלושת הערכים האלה, המשותף, הדומה וההדדי, מייצר את אותה ההזדהות של הלוחמים אתו ושוזר את אותו החבל המושך אותם אחריו,עד כדי נכונות לתת לו להובילם גם במבחן האש.

האם מנהיגינו היום עומדים במבחן המשותף, הדומה וההדדי? האם הם עומדים במבחן ההגינות של כבוד, יושר והתחשבות? כאן אולי טמון ההסבר לחוסר האמון שהציבור רוחש לממשלה. מנהיגות שנוהגת בחוסר הגינות לא תיהנה מאמון העם ותתקשה להוביל אותו ואת המדינה להתמודד עם משברים לאומיים - ביטחוניים, כלכליים או בריאותיים.

והדמיון הלשוני איננו מקרי: בלי הגינות – אין מנהיגות.