מנהל בית החולים הדסה עין כרם, פרופ' יורם וייס, שוחח היום (ראשון) עם ענת דוידוב ב-103FM על מצבם העגום של בתי החולים הציבוריים בישראל שאינם נתמכים על ידי הממשלה, ועל מצבו של בית החולים שלו בפרט שחווה כעת עומס גדול בעקבות מגפת הקורונה. "אלו שיושבים עכשיו במשרד האוצר ובמשרד הבריאות הם לא אלו שאשמים בעוול הזה, אבל הם צריכים לתת יד בשביל שנוכל לתקן עוול היסטורי. בתי החולים הציבוריים חייבים לקבל את אותה התמיכה שמקבלים בתי החולים הממשלתיים".
מה שלום בית החולים שלך?
"שלומו טוב, אבל העומס הוא גדול משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא שהחולים הרגילים, שאינם חולי קורונה, ממשיכים להגיע. יש להם ביטחון בבית החולים ובמערכת הבריאות הישראלית, והם ממשיכים להגיע ולפקוד את בתי החולים וחדרי המיון. במקביל, הסיבה השנייה לעומס היא שיש לנו עומס מאוד משמעותי ואנחנו כרגע עדיין לא רואים ירידה בתחלואה באזור ירושלים. נכון להיום יש יותר מ־150 חולים במחלקות הקורונה בבית החולים, ואני לא סופר את אלו שהחלימו מהנגיף ונמצאים עכשיו במחלקות רגילות".
אז מה קרה לציבור הישראלי במהלך השנה הזו? הרי בתחילת המשבר ראינו מקרים רבים בהם מטופלים העדיפו שלא להגיע לבתי החולים ולעבור טיפולים סדירים.
"אני חושב שהציבור הישראלי הבין שמערכת הבריאות הישראלית דואגת לבריאותו, ואני חושב שזה אחד ההישגים של מערכת הבריאות הישראלית. המשכנו לתת את שירותי הבריאות הרגילים שלנו באותו הזמן בו המשכנו לטפל בחולי הקורונה. כמובן, שברגע שאנחנו מגיעים לעומסים רציניים במחלקות ועומדים על מעל 150 חולים זה יותר ויותר מקשה עלינו.
אין ספק שדברים שהם לחלוטין אלקטיביים אנחנו נאלץ לצמצם אותם. למען האמת עד לפני כיומיים לא חשבנו שנדרש לצמצם משמעותית את פעילות בתי החולים, ועם ארגן נכון הצלחנו להכיל את שני הצדדים - גם את הטיפול השוטף וגם את הטיפול בחולי הקורונה".
מי גרם למצב הזה בו חסר המון כסף לבתי החולים הציבוריים?
"אני אנסה לסכם את הדברים בקצרה: בתי החולים הציבוריים בישראל שזה שני בתי החולים בירושלים (שערי צדק והדסה) בית החולים לניאדו, ובית החולים מעיני הישועה, וארבעת בתי החולים בנצרת הם בתי החולים שבמובן מסוים הם קצת ילדים חורגים למשרד הבריאות ולמשרד האוצר".
כי מקבלים תקציב יותר קטן, וכל השאר עובד על תרומות?
"אנחנו נדרשים לתת את אותם השירותים שנותנים בתי החולים הממשלתיים ובתי החולים של קופות החולים, אבל לא מקבלים את התקציב בכדי להשלים את החסר. בימים האלה ברור לך שלהשיג תרומות מנדבנים בכדי לשלם על משכורות של אנשים זה מאוד קשה. נדבנים לא רוצים לתרום לפעילות שוטפת, ועל תשלום על פלסטר, בקבוק מים, ואוכל לחולים. הם חושבים שמדינת ישראל צריכה לעשות את זה. אם פעם זה דווקא כן היה מקובל בארגונים פילנתרופים היום זה פחות ופחות מקובל".
מה הפערים?
"אנחנו מדברים בהערכה גסה על מיליארד (פלוס מינוס) שקלים לכל בתי החולים הציבוריים".
אז מה שאת אומר זה שמשרד האוצר לא נותן כסף?
"בתקופת הקורונה הם עשו את עבודתם נאמנה. אלו שיושבים עכשיו במשרד האוצר ובמשרד הבריאות הם לא אלו שאשמים בעוול הזה, אבל הם צריכים לתת יד בשביל שנוכל לתקן עוול היסטורי. בתי החולים הציבוריים חייבים לקבל את אותה התמיכה שמקבלים בתי החולים הממשלתיים. בתי החולים הציבוריים הם אלו שנושאים בחלק העיקרי של חולי הקורונה, ואנחנו צריכים למצוא פתרונות. אין לנו כסף לשלם לספקים, ובקרוב לא יהיה לנו כסף לשלם משכורות. אם לא נוכל לשלם משכורות לעובדים, לרופאים, ולאחיות אני חושב שאנחנו כולנו לא נוכל לחיות עם זה ולהרגיש בנוח על זה, ואני מקווה שמבינים את זה".
מה העומס על הצוותים?
"כל הצוותים בכל בתי החולים בארץ ובוודאי בבית החולים בו אני עובד עובדים מאוד קשה. העבודה במחלקות הקורונה מאוד קשה, והסביבה מאוד מקשה. לכן, אני מאוד נזהר ואני אומר שתנאי העבודה והעייפות של הצוותים ישפיעו לצערי במובן מסוים על בטיחות המטופל, ואנחנו עושים הכל בשביל למנוע את זה. זה ברור מאליו שהתנאים והעומס שנמצא על הצוותים הם בלתי רגילים, וכולנו מבינים את זה".